שנדור ראדו

ראדו (או בשם הקוד: דוֹרָה, DORA) היה חבר בתנועת ההתנגדות נגד גרמניה הנאצית שנקראה "התזמורת האדומה" והייתה רשת ריגול סובייטית במערב אירופה בין השנים 1933–1945. הוא היה ראש קבוצת ההתנגדות בשווייץ שנקראה ה"השלישייה האדומה", אחד התאים היעילים ביותר של התזמורת האדומה.
נולד ב־5 בנובמבר 1899 בשם שאנדור קלמן רייך באויפשט (היום פרבר צפוני של בודפשט), במשפחה יהודית זעיר-בורגנית. אביו, שהתעשר בשגשוג הכלכלי של ראשית המאה שינה את שמו לראדו בשנת 1908. מאוחר יותר הוא הפך לאחד הסוחרים הגדולים בהונגריה בענפי העץ והפחם וחבר מועצת אויפשט.

בסיום מבחני הבגרות התגייס לצבא האוסטרו-הונגרי וכחייל נשלח לבית הספר לתותחנים. במקביל נרשם לפקולטה למשפטים באוניברסיטת בודפשט, שם למד משפטים. אחרי מהפכת הקריזנטמות בהונגריה, בדצמבר 1918 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של הונגריה (MKP). בשנת 1919, במהלך הרפובליקה הסובייטית בהונגריה, שימש כקומיסר של אחת מחטיבות התותחנים של הצבא האדום ההונגרי. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית היגר לווינה, שם המשיך את לימודים בתחום הגאוגרפיה. בשנת 1920 התמנה למנהל סניף סוכנות הטלגרף הסובייטית-רוסית (ROSTA) בווינה. בשנת 1922 נסע לגרמניה. בין 1922 ל־1924 המשיך בלימודיו הגאוגרפיים בינה. בשנת 1923, הוא הצטרף בלייפציג לארגון המזוין והבלתי חוקי של התנועה הקומוניסטית הגרמנית, שם נטל את ההובלה והפך למפקד פלוגות ההגנה העצמית הפרולטרית הסקסונית. בשנת 1924, לאחר נפילת מרידת המבורג הכושלת נמלט למוסקבה עם כמה מחבריו.

בין השנים 1924 - 1926 התגורר בברית המועצות, שם המשיך בעבודתו המקצועית ואת עבודתו הארגונית בתנועה הקומוניסטית. בתקופה זו הפך במוסקבה לעורך במכון ליחסי תרבות, למזכיר ועמית מחקר בכיר במכון לענייני כלכלה ופוליטיקה עולמית ולאחר מכן עמית בכיר באקדמיה הקומוניסטית. על סמך המפות האיכותיות שלו על רפובליקות ברית המועצות ראדו התקבל על ידי הגאוגרפים כמומחה סובייטי. בהמשך נסע שוב לגרמניה והשתתף בעריכת ה- Meyers Lexikon . אז הוא נפגש לראשונה עם המודיעין הסובייטי וככל הנראה גויס באותה תקופה כסוכן (באמצעות קצין המודיעין סמיון אוריצקי) ובהמשך נשלח שוב לגרמניה בהוראה ספציפית. הידע המקצועי שלו בגאוגרפיה וקרטוגרפיה סיפק בסיס נהדר לעבודת המודיעין שלו וגם סיפק לו עסק כיסוי מצוין. על פי הביוגרפיה הרשמית שלו, ראדו עבד בין השנים 1933-1927 כמנהל משרד המידע הגאוגרפי הסובייטי-רוסי בברלין. בשנת 1926 הוא הקים את המשרד של סוכנות החדשות הסובייטית בברלין, הקים את סוכנות העיתונות הראשונה למיפוי הגאוגרפי בעולם שפעלה בשם "פרסייגרוגרפיה" בברלין, לימים כאינפרס בפריז, וגיאופרס בז'נבה במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1933, לאחר עליית הנאציזם לשלטון בגרמניה, התיישב בצרפת. בשנים 1933–1936 עבד בפריז תחת מטריית לשכת העיתונאות האנטי-פשיסטית. בשנת 1936 עבר לשווייץ והתגורר בז'נבה (1945), שם ניהל רשת ריגול סובייטית שפעלה כחוק תחת סוכנות הגיאופרס, כמעט עד תום מלחמת העולם השנייה.

הוא היה ממנהיגי ארגון הביון המערבי-אירופי של ברית המועצות. רשת המודיעין הוקמה בסוף שנות העשרים על ידי קודמתו בתפקיד, קצינת מודיעין סובייטית עלומה, והתבססה על מהגרים קומוניסטים גרמנים, רוסים ופולנים שחיו בשווייץ בסוף שנות העשרים. רשת הריגול הסובייטית נמסרה לפיקודו המלא בשנת 1941, היא הורחבה על ידו עוד יותר לארגון יעיל. המידע הגיע מכעשרים מדינות, בעיקר מגרמניה ומאיטליה, באמצעות רשת נרחבת של חיילים וסוכנים אזרחיים שהיו מוכנים לשתף פעולה עם המעצמות שלחמו בגרמניה הנאצית. מחקרים זיהו לפחות 60 חברים בשמם בארגון שלו. היו לו כמה סוכנים בפיקוד הצבאי הגרמני, במרכזי המודיעין הצבאיים, במשרד הביטחון הגרמני, כולל ארנסט למר, מזכירו שר החוץ הגרמני ריבנטרופ, שהפך לפוליטיקאי של המפלגה הנוצרית דמוקרטית שלאחר המלחמה.

הניצחונות הגרמניים הראשונים והצלחתם במלחמה השפיעו בהכרח על המנהיגים הפוליטיים בשווייץ. הם החליטו לשים הכול על הקלף הגרמני. שווייץ נהנתה מיחסים מסחריים וכלכליים משגשגים עם גרמניה הנאצית כמעט בכל מהלך מלחמת העולם השנייה. יחידים וחברות גרמנים הבריחו את רכושם לשווייץ, הן החוקי והן את מה ששדו ברחבי אירופה. הכישלון המודיעיני האנטי גרמני לא התרחש בשווייץ עד שנת 1943 (ככל הנראה בגלל המדיניות הזהירה ומעלימת העין של הרשויות השווייצריות). בשל מצב זה, ניתן היה לשלוח את מרבית המידע הרגיש לשווייץ בדואר רגיל. לשלטונות הנאצים הייתה שליטה מועטה על תנועת הדואר לשווייץ עד שנת 1943. בשל הישגיו הועלה לדרגת קולונל בצבא האדום וקיבל את אות מסדר לנין. מאמצי ההתנגדות הגרמנית לחסל את הקבוצה הניבו את התוצאות הראשונות בראשית 1943. אחדים מספרי ההצפנה של הקבוצה נפלו לידיים גרמניות בקיץ 1943 ולאחר ניצחון הצבא האדום בקורסק, חוסלה כל קבוצת המודיעין הסובייטית בשווייץ, על ידי היחידה למניעת ריגול של הנאצים. בפעולה נהרגו ונעצרו רוב חברי הקבוצה ורק הוא נותר חופשי.

בשל הסכנה הגוברת חילץ את משפחתו משווייץ לצרפת. בשנה האחרונה של המלחמה בתחילת 1945, המודיעין הסובייטי החזיר אותו עם משפחתו לברית המועצות, יחד עם מקורביו ששרדו ועם סוכנים אחרים של רשת הריגול הסובייטית. מאחר שהיה בקיא ברזי הקומוניזם הסטליניסטי חשד. מטוסו עבר ונחת בקהיר, שם ניסה להימלט, עזב את המטוס וביקש מקלט מדיני בשגרירות בריטניה. הרשויות הבריטיות דחו את בקשתו והחזירו אותו למטוס. הוא ניסה להתאבד, אך חולץ. לאחר סיום אשפוזו, הבריטים לקחו אותו למוסקבה, שם נעצר כמו יתר מקורביו ונכלא בכלא לוביאנקה. הוא נשלח למחנות הפליליים עם באישומי קונספירציה נגד המדינה הסובייטית ולעבודות כפייה שנמשכה עד מותו של סטלין. הוא שהה מספר שנים במחנות סובייטיים שונים ולא שב למולדתו הונגריה עד שנת 1955.