דוד מודריק

נולד בשנת 1913 בעיירה אילינצי שבמחוז ויניצה, האימפריה הרוסית, כיום אוקראינה.

כשפרצה המלחמה עם גרמניה גויס לצבא האדום, שירת בחיל ההנדסה בדרגת סגן משנה. במהלך הקרבות הוא נפל בשבי הגרמני. הוא הצליח להימלט והגיע לגטו בעיירתו, אילינצי. מאחר שעבד כמפעיל פטיש גדול בנפחייה, לא נרצח במהלך האקציות. יחד עם רעייתו זיניידה, הוא הועבר בסוף 1941 למחנה עבודה בסביבה. המקום לא היה מגודר, אך המשטרה האוקראינית והגרמנים ערכו מסדרים תכופים. המזון היה דל ומגֵפת הטיפוס השתוללה מדי פעם. ב-1942 נערכה האקציה הגדולה. נותרו רק בעלי המקצוע החיוניים, וביניהם הוא ואשתו. הזוג הרגיש שימי המחנה קרבים לקיצם, והם החליטו לברוח ליערות ולהילחם משם.

קבוצת ההתנגדות מנתה 18 צעירים ובהן ארבע נשים, להן ארגן סכינים מן הנפחייה שבה עבד. הם סבבו ביערות, אך לא מצאו פרטיזנים, מכיוון שהם עדיין לא פעלו באותו הזמן. במהלך השוטטות ביער הם נתקלו בסיור פרטיזני של אחד הגדודים. לאחר שנחקרו באופן יסודי הסכימו להקצות לקבוצה היהודית מקום לבסיס לא רחוק מחניית הגדוד. הם אף קיבלו שני שקים של קמח ושק אחד של גריסים. נשק לא ניתן לקבוצה היהודית ונאמר להם שאם רצונם להילחם עליהם להשיג נשק בכוחות עצמם ביציאה לפעילות והשגתו בשדה הקרב. לעומת זאת, מפקד הגדוד ציין לא אחת, שהוא רואה בהצלת יהודים את המשימה הקרבית העיקרית של יחידתו, והוא אף סייע בכך.

הוא מונה למפקד היחידה אשר מנתה ארבע כיתות. המשימה הראשונה בפעילות הפרטיזנית היהודית הייתה להשיג נשק. במארב לקבוצת חיילי עזר רוסיים, של הצבא הגרמני, הם השתלטו עליהם ולקחו שלושה רובים, עגלה, סוסים ומגפיים. הם המשיכו לבית חרושת לסוכר, שם תקפו את השומרים, לקחו את נשקם ומוצרי מזון רבים. בהדרגה הם הצליחו להשיג עוד רובים ותתי מקלע.

חוליות של פרטיזנים יהודיים החלו לצאת למשימות קרביות, כמו פיצוץ מסילות רכבת, והוא עמד בראש הכוחות, מאחר והכיר את מקצוע החבלה. הפלוגה היהודית הייתה מורכבת מלוחמים ומאזרחים ("מחנה משפחה"). היא מנתה כ-250 אנשים, 52 מהם קרביים והשאר זקנים, נשים וילדים – כשאר הקבוצות היהודיות שחיו ביערות. מי שלא נמנה עם הלוחמים עסק בעבודות משק שונות כמו: אפיית לחם, בישול, כביסה וטיפול בפצועים ובחולים. הקשישים שמרו על המחנה, הילדים טיפלו בסוסים, רעו את הפרות וביצעו שליחויות. האוכל הוכן במטבח משותף לכולם, המצרכים נלקחו מן הכפרים הסמוכים. המצב התברואתי היה רע ומכת כינים התפשטה. עם זאת, החשוב מכל, היה היחס של הפרטיזנים האחרים באותו הגדוד אל היהודים, שנותר טוב.

ייחודה של הפלוגה היהודית הוא בשמה, שאף הוכר במסמכים הרשמיים של הרוסים. בין הקבוצות שצורפו לפעולות הפרטיזניות היו יחידות פולניות וצ'כוסלובקיות שפעלו בשם מדינתם. היהודים הובדלו על ידי דתם בלבד. בתחילת ינואר 1944, שוחרר האזור שבו פעלה החטיבה השנייה על שם סטאלין ואנשיה יצאו מן היערות.

ב-28 בינואר פוזרה החטיבה כולה, כשממנה נותרו 257 יהודים. הצעירים גויסו לצבא וחלקם נהרגו או נפצעו. הוא נשלח לכהן כמנהל מחלקת הכספים של המחוז, ונשאר לחיות בעיר הולדתו, אילינצי.

עוטר באותות "הכוכב האדום", "מלחמת המולדת" ובמדליות רבות נוספות.

נפטר בשנת 1987.