פרנצ'סקה מאן

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררה בורשה, ולמדה מחול בבית הספר למחול של Irena Prusicka. בשנת 1939 השתתפה בתחרות המחול הבינלאומית בבריסל ובלטה מבין 125 רקדני הבלט שהופיעו שם. היתה בעלת אופי אנרגטי, שאפתנית, חרוצה ונחשבה לאחת מרקדניות הבלט היפות והמבטיחות בדורה בפולין גם ברפרטואר קלאסי וגם במודרני. הופיעה במועדון 'פמינה'.

בתחילת מלחמת העולם השנייה עבדה כרקדנית במועדון הלילה הידוע, The Melody Palace. ברחה מהגטו והסתתרה בצד ה'ארי' של ורשה.

באביב 1943 הכריזו הגרמנים כי כל היהודים הפולנים, שיש בידיהם מסמכים המוכיחים אזרחות באחת מהמדינות הנטרליות (בעיקר מדינות דרום-אמריקה), יוכלו לקבל אשרה ולחזור למדינותיהם ובתוך כך הזמינו אותם לבוא ולהשתכן במלון "פולסקי", שהיה ממוקם בסמוך לגטו, בלב ורשה הכבושה. העילה הרשמית להכנסת האורחים המוזרה היתה הסכמתן לכאורה של כמה מדינות לאשר הגירת יהודים אליהן (השמועה אמרה שגרמניה מקבלת בתמורה שבויים גרמנים, אבל לשמועה זו כנראה לא היה בסיס מציאותי, שכן דובר במדינות שצידדו בנאצים ולא החזיקו בשבויים גרמנים). אלפי יהודים והיא ביניהם, פותו לצאת ממקום מחבואם ולהכנס בשערי המלון, שהוסב ל"מחנה מעבר", כשהם מצויידים בניירות, ברובם מזוייפים. אחרי שהות של ימים עד חודשים במקום, פונו ממנו, לכאורה בדרכם לנמל ממנו יפליגו אל החופש.

ביולי 1943 עצרו הגרמנים 600 מתושבי המלון היהודיים. חלקם נשלחו לברגן-בלזן וחלקם לצרפת, שם המתינו להעברתם לדרום אמריקה.

ב -23 באוקטובר 1943, הועברה עם 1700 יהודים פולנים, בעלי דרכונים זרים אל מחוץ למחנה המיוחד בברגן בלזן. נאמר להם שהם נלקחים למחנה העברה ליד דרזדן, על מנת להחליפם בשבויי מלחמה גרמנים, וכי משם ימשיכו לשוויץ, אולם רכבת הנוסעים בה נסעו הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. עם הגיעם למחנה קיבל את פניהם קצין SS בשם הסלר, ששיחק את התפקיד של נציג משרד החוץ, נאם להם נאום ברכה מנומס והסביר להם את תהליך החיטוי הנדרש מהם לפני יציאתם לשוויץ. הוא הסביר כי הרכבת שלהם אמורה לצאת בשעה 07 בבוקר. לקחו אותם למלתחה הסמוכה לתא הגזים (קרמטוריום II) וציוו עליהם להתפשט. אחדים צייתו לפקודות ה-SS והחלו להתפשט ולהכנס לתא הגזים, אולם אחרים הססו, ורצו לקחת את הבגדים, שהכילו את מסמכי המסיעה היקרים להם איתם. אנשי ה- SSהחלו לדחוף ולגדף אותם, כשהם מאיימים עליהם בנשקם, ולבסוף הכו אותם ללא רחם במקלות.

קצין SS בדרגת סגן, בשם יוסף שילינגר Josef Schillinger (שילינגר היה קצין אחראי על מטבח הגברים בבירקנאו, שם היה ידוע כמרושע וקשוח וכמי שחנק אסירים למוות. מאוחר יותר התקדם ונעשה אחראי על משלוחי היהודים המובלים מרציף הרכבת למשרפות) הלך הלוך ושוב ליד הקהל המושפל, ביהירות וחשיבות עצמית, כשלפתע לכד אותה במבטו, בעודה מתפשטת.

קיימות שתי גרסאות למה שאירע שם בהמשך: על פי הגרסא הראשונה, הורה לה שילינגר להתפשט לחלוטין. מלווה בבתה, לא הסכימה להסיר את ההלבשה התחתונה שלה בציבור. שילינגר צעק והורה לה להוריד את החזייה, והיא הסירה אותה, אבל זרקה אותה בפניו. כשפתח את נרתיקו הסתערה עליו והוא איבד את אקדחו. היא הרימה את האקדח וירתה שתי יריות לבטנו וירייה שלישית לעבר סמל בשם אמריך.

על פי הגרסא השנייה, שילינגר ואמריך היו מוסחים מיופיה, בעלת השיער הכחול-שחור, כאשר החלה מתפשטת באיטיות ובתנועות מפתות. היא הרימה את חצאיתה וחשפה את ירכה בפניהם בהעיפה מבט סביב, כדי לראות מה קורה, ואז קמה, פשטה את חולצתה, ונשענה על עמוד כדי להסיר את נעליה בעלות העקב הגבוה. שני אנשי ה-SS בהו בה בהשתאות. היא חלצה את נעלה הימנית ובהבזק השליכה אותה בעוצמה לעבר הקצין. עקב הנעל פגעה במצחו והוא החזיק את פניו המדממות בידיו והתמוטט. היא הסתערה עליו, חטפה את נשקו וירתה שלוש יריות לעברו. שתיים פגעו בבטנו ואחת החמיצה אותו ופגעה ברגלו של סמל אמריך. שילינגר מת בדרך לבית החולים; אמריך התאושש אך נותר נכה ברגלו לשארית חייו. היריות הפיחו אומץ בנשים האחרות והן החלו לתקוף את אנשי ה-SS.

על פי גירסה אחת פצעו הנשים, שניים באורח קשה. גירסה אחרת טוענת ששילינגר ואמריך היו הנפגעים היחידים). פאניקה פרצה במקום ואנשי ה-SS החלו לעזוב במהירות את המלתחה. מפקד המחנה, רודולף הס, הגיע למקום מלווה בכח מזויין ועד מהרה נקצרו הנשים במכונת ירייה. אירוע זה, שבו אסיר היה מסוגל לירות בשני שומרים, הוא מהפעולות יוצאות הדופן ביותר של התנגדות באושוויץ-בירקנאו (ידוע רק על אירוע נוסף) והוא מוזכר בעדות הראייה של פיליפ מולר "עד ראייה אושוויץ", כמו גם בדו"ח של Jerzey Tabau, אסיר לשעבר בירקנאו, שהוגש לבית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג מסמך L-022.