אדמירל קלוד צ'רלס בלוך
מאת אל"מ (מיל') בני מיכלסון
אדמירל בלוך נולד בוודבורי (WOODBURY), קנטקי, ב- 12 ליולי 1878. בנם של אדולף ובלווינה. למד בבית ספר ציבורי ובקולג' אוגדן בבאולינג גרין (BOWLING GREEN).[1] בשנת 1895 החל את לימודיו באקדמיה של צי ארה"ב באנאפוליס. תוך כדי לימודים התנדב לשרת במלחמה נגד ספרד (1898) בה שרת כמלח על ספינת המערכה איווה. הוסמך לקצונה מאקדמיית הצי בשנת 1899.
בשנת 1900 השתתף, כקצין זוטר, בחיל המשלוח האמריקאי לחילוץ הדיפלומטים הזרים מפקין (סין) במהלך מרד הבוקסרים שם.[2] ושנה אחר כך בדיכוי המרד בפיליפינים.
בשנת 1903 נשא לאישה את אוגוסטה קנט.
בשנים 1907-1909 שימש כראש לשכתו של מפקד צי האוקיינוס השקט.
בשנים 1911-1913, ערב מלחמת העולם הראשונה שרת על ספינת המערכה דלוור (DELAWARE) כקצין חימוש.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש בלוך כקצין ניווט של ספינת המערכה אריזונה ואחר כך כקברניט של הספינה נושאת-הגייסות פלטסבורג (PLATTSBURG) עמה הצליח להשלים כמה מסעות מאמריקה לאירופה תוך העברת חלק נכבד של חיל המשלוח האמריקאי לצרפת, כל זאת בים שורץ צוללות גרמניות המשחרות לטרף ומוקשים ימיים. הוא ביצע משימות אלו ללא פגע תוך פיקוד גם מערך ספינות הליווי. על ביצועיו בעת המלחמה זכה לעיטור צלב הצי,[3] העיטור הגבוה ביותר של הצי על ביצועים בעת מלחמה (באופן כללי, שני רק לעיטור הכבוד של הקונגרס).
לאחר המלחמה שימש בלוך כעוזר קצין חימוש ראשי של הצי ובשנים 1923-1927 כקצין חימוש ראשי של הצי, בתקופה בה היה זה תפקיד בעל חשיבות רבה אשר קבע את הרכב החימוש (בעיקר תותחים ותחמושת) של ספינות המלחמה בצי, רכישתו, אחזקתו וכשירותו.
בשנת 1927 קיבל בלוך דרגת תת-אדמירל ואת הפיקוד על ספינת המערכה החדישה ביותר של צי ארה"ב – "קליפורניה". הייתה זו ספינה בת 32,600 טון שנכנסה לשירות בשנת 1921. על סיפונה שרתו 1,623 מלחים ומהירותה המרבית הייתה 40 קמ"ש. חימושה כלל 12 תותחי 14" (360 מ"מ), ו- 16 תותחים 5" (127 מ"מ).[4]
בשנת 1929 למד במכללת המלחמה של הצי.
ב- 1930 מונה כמפקד מספנת הצי הראשית בוושינגטון הבירה.
בשנת 1931 מונה למפקד שייטת ההדרכה של כוח הסיור הימי (SCOUTING FORCE) - צוללות.
בשנים 1932-1933 שימש כמפקד שייטת הסיירות.
בשנים 1934-1936 שימש כפרקליט הצבאי הראשי של הצי (JUDGE ADVOCATE GENERAL).
בשנת 1937 מונה בלוך למפקד שייטת ספינות המערכה – 16 ספינות – השייטת החשובה ביותר של הצי באותה תקופה.
בשנת 1938, בהיותו בגיל 60 קודם בלוך לתפקיד הרם ביותר – המפקד הראשי של צי ארה"ב (US FLEET). באותה תקופה כלל ארגון חיל הים האמריקאי 3 ציים, האטלנטי, האוקיינוס השקט והאסייתי (האחרון היה צי קטן ביותר). הגדול מביניהם היה זה באוקיינוס השקט ובעתות מלחמה כאשר ילחמו יחד שניים או יותר מהציים, אזי המפקד הבכיר – זה של הצי באוקיינוס השקט יהפוך למפקד הראשי ולכן גם מינויו כמפקד צי ארה"ב.
במהלך כהונתו של בלוך כמפקד הצי, כלל צי האוקיינוס השקט, עליו פיקד ישירות: שייטת ספינות מערכה (16 ספינות ב- 4 פלגות), 17 סיירות (ב- 3 פלגות), 94 משחתות ב- 10 שייטות, שייטת נושאות מטוסים שכללה 4 נושאות ועוד שייטת בת 12 שולות מוקשים.[5]
לאחר שפיקד על הצי במשך שנתיים וכתפקיד אחרון לפני פרישה לגמלאות, התמנה אדמירל בלוך, בחודש אפריל 1940, למפקד הפיקוד ה- 14 של הצי בפרל-הרבור אשר בהוואי במגמה לאפשר לו סיום שירות שקט ונעים באזור הנופש היוקרתי ביותר של אמריקה.
בדצמבר 1941, ערב המתקפה היפנית על פרל הרבור, מנה צי ארה"ב, 800 ספינות בשירות פעיל. בהן: 8 נושאות מטוסים, 17 ספינות מערכה, 18 סיירות כבדות, 19 סיירות קלות, 171 משחתות, 112 צוללות, 87 ספינות סיור, 66 שולות/זורעות מוקשים, 221 ספינות הובלה, 67 ספינות הספקה ו- 14 ספינות לתפקידים מיוחדים.
מפקד צי ארה"ב באוקיינוס השקט מפברואר 1941 היה אדמירל קימל (ששרת כמפקד שייטת הסיירות תחת פיקודו של בלוך כאשר זה היה מפקד הצי) אשר ארגן מחדש את הצי לארבעה כוחות משימה (TASK FORCE), מהם 3 לוחמים ואחד, עליו היה מופקד בלוך (מפקדו לשעבר), הפיקוד ה- 14 (או כפי שכונה ע"י קימל – כוח משימה מס. 4). משימתו של הפיקוד הייתה: לארגן, לאמן לפתח ולהגן (מהים) על הבסיסים הימיים בפרל-הרבור ובאיים מידווי ווויק וכן לספק שירותים לוגיסטיים לכל הכוחות הלוחמים בים.[6]
ביוני 1940, לאחר נפילת צרפת והיערכות כוחות יפניים בהודו-סין (מושבה צרפתית), החליטה ארה"ב לבצע כמה צעדים נחושים לבלימת היפנים. הקונגרס אישר תוכנית להגדלת צי ארה"ב ב- 300% עד שנת 1944 וצי האוקיינוס השקט, אשר נמל הבית שלו היה סן דיאגו והיה בחודש מאי 1940 בפעילות תמרונים באזור איי האוואי, הצטווה בסוף התמרונים ע"י הנשיא רוזוולט להישאר בפרל-הרבור כאמצעי הרתעה נגד היפנים. הוראה זו, אשר נחתה בפתאומיות על פיקוד הצי, באה כחודשיים לאחר שאדמירל בלוך קיבל את הפיקוד על פרל הרבור – הפיקוד ה- 14 של הצי. באותה עת הצי לא היה ערוך לשינוי קיצוני זה.
בשל המרחקים הגדולים באוקיינוס השקט, להיערכות הלוגיסטית הייתה חשיבות ממדרגה ראשונה על הצי. הנמלים העיקריים של צי ארה"ב ומספנותיו היו לאורך החוף המערבי של אמריקה בפוג'ט סאונד (PUGET SOUND) ובסן דיאגו. מספנות אלו יכלו לתקן ולשקם ואף לבצע אוברהול שלם לכל הספינות. בעוד נמל פרל הרבור, ב- 1940, אשר היה בסיס לשייטת הוואי (נושאת מטוסים אחת, סיירת אחת ומספר משחתות) יכול היה לספק שירותים מוגבלים בלבד. ספינות יכלו לבצע תיקונים קלים, לתדלק ולתחמש אולם עבור תיקוני עומק היה צורך לשוט ליבשת של ארה"ב.
עם קבלת ההוראה הנשיאותית בשינוי בסיס האם של הצי, החל בלוך מיידית בעבודה מאומצת להפיכת פרל הרבור לבסיס שיוכל לתמוך לוגיסטית בצי האוקיינוס השקט בכל השירותים הנדרשים מלבד התיקונים המעמיקים ביותר. מבדוקים חדשים, מבדוקים יבשים ומיכלי דלק גדולים נוספו ובשנת 1941 כבר הפך בסיס פרל הרבור לבסיס שונה לחלוטין שעבר מהפך של ממש ויכול עתה לשמש כבסיס עיקרי לצי.[7]
מפקד הצי, אדמירל ג'יימס ריצ'רדסון (מחליפו של בלוך ופקודו כמפקד שייטת ספינות המערכה שלו) ומפקד הפיקוד – בלוך, מחו על השינוי והעברת הצי בשל אי מוכנותו הלוגיסטית של הבסיס בפרל הרבור. ריצ'רדסון, בשל מחאתו, הועבר מהפיקוד והוחלף בראשית שנת 1941 ע"י אדמירל האסבנד קימל (KIMEL)[8] ואילו אדמירל בלוך שקע בעבודה להכנת הבסיס למשימותיו החדשות תוך המשך משלוח מכתבי מחאה לוושינגטון המדברים לא רק על הפן הלוגיסטי אלא גם על אי המוכנות של הבסיס מבחינה הגנתית ובעיקר אי יכולתו לעמוד בפני התקפה אווירית אשר מקורה בים (מנושאות מטוסים).
מייד לאחר ההתקפה היפנית על פרל הרבור ב- 7 בדצמבר 1941, החלו רצות שמועות בוושינגטון בדבר אשמתם של הקצינים-המפקדים בפרל הרבור, בין השאר לגבי אלוף הפיקוד אדמירל בלוך. ב- 16 לדצמבר, 9 ימים לאחר התקיפה היפנית, כבר מינה נשיא ארה"ב, פרנקלין דלאנו רוזוולט, וועדת חקירה ממלכתית בראשותו של שופט בית המשפט העליון אוואן רוברטס (ROBERTS) לבדיקת אירועי פרל הרבור. ימים מספר אחר כך טסו חברי הוועדה לפרל הרבור לגביית עדויות במקום. כבר מלכתחילה התברר מהעדויות כי הגנת פרל הרבור הייתה אחריות משותפת של הצבא והצי (אם כי ללא מפקד משותף – לא היה זה פיקוד אחוד) כאשר הצבא אחראי גם על הגנת הנמל והצי כאשר הוא בנמל. ואילו תפקיד הצי הינו מתקפתי – אמנעת האויב מהתקרבות להוואי בטווח אשר יסכן את הבסיסים במרחב. הצי לא היה אחראי על הגנת פרל הרבור במקרה של תקיפה מהאוויר אולם היה עליו לסייע לצבא באמצעים מתאימים בתפקידו זה.[9] הרעיון המבצעי היה שהצי לא אמור להיות בנמל בעת מתקפת אויב, אלא בים הפתוח תוך שמירת גמישות מבצעית ללחימה באויב, ובמיוחד באמצעות נושאות המטוסים שלו כנגד האיום מהאוויר אשר אל להן להתפס בבסיס כברווזים במטווח אלא לנהל מבצעים התקפיים כנגד נושאות המטוסים של האויב.
בעדותו בפני הוועדה התייחס בלוך לאיום של תקיפה מהאוויר והסביר שאפשרות זו נלקחה בחשבון ולשתי הזרועות ברור היה שסיורי אוויר היקפיים (ברדיוס של 360 מעלות) בעומק האוקיינוס מסביב לאיים הינם אחת השיטות היעילות ביותר לאתר צי אויב מתקרב, להתריע ולפעול כנגדו. להפעלת שיטה זו אף נעשתה עבודת מטה מקיפה ע"י המטות שלו ושל גנרל שורט (מפקד הצבא באי) והמסקנה הייתה שיש צורך בכמות של בין 200 ל- 300 מטוסים לביצוע משימה זו: " על הנייר, הובטחו לנו 108 מטוסים לסיורי עומק ימיים במסגרת תוכנית העבודה של הצי המתייחסת לפיקוד ה- 14... התוכנית הייתה להקים 9 טייסות סיור ועוד 2 טייסות תצפית אולם עד לתחילת המתקפה לא סופק אף מטוס כיוון שאף מטוס לא נבנה עד אז".[10]
הסתבר כי במשך כל שנת 1941, ביקש בלוך שוב ושוב תגבור בכוח אדם ואמצעי לחימה לצורך הגנת הבסיס אולם ההיענות הייתה מועטה עד אפסית. לכוחות ארה"ב באותה עת היו עדיפויות וקדימויות אחרות כמו אירופה (בריטניה) והפיליפינים.
בלוך המשיך "להפציץ" את משרד הצי בוושינגטון בדרישות הנובעות מהעברת הצי לפרל הרבור וצורכי ההגנה עליו, ובין השאר למשחתות, מטוסי יירוט, מפציצים, מטוסי סיור ותותחי נ"מ. התשובה הייתה שהמשרד עושה ככל יכולתו להיענות לבקשות. כתוצאה ממאמציו של בלוך הוא תוגבר לבסוף בפלגה בת 4 משחתות (רק לאחת מהן היה ציוד גל"צ) ובפלגה בת 4 שולות-מוקשים.[11] בלוך מייד הפעיל כוח חדש זה של המשחתות בסיורים תכופים בפתחת הנמל ואילו את שולות המוקשים בסיור התעלה הראשית של הנמל. אמצעים אלו אפשרו את השמדת כל 4 צוללות הננס היפניות שתקפו את פרל הרבור ב- 7 לדצמבר במקביל לתקיפה האווירית.
אולם מטוסי סיור ארוכי טווח לא התקבלו וכן תותחי נ"מ, זאת על אף מזכרו המקיף והמפורט של בלוך בנושא פגיעותו של בסיס פרל הרבור מתקיפה אווירית שנשלח בפעם האחרונה ב- 1 למאי 1941, 7 חודשים לפני התקיפה היפנית.[12]
לאחר סיום עבודתה של וועדת רוברטס, הועברו מתפקידם, אדמירל קימל וגנרל שורט, מפקדי הצי והצבא בעת התקיפה ואילו בלוך התבקש להמשיך בתפקידו ולשקם את בסיס הצי בפרל הרבור ואת מתקניו. גם בתפקיד זה השלים אדמירל בלוך שרות של שנתיים, עד אפריל 1942 ובתוך זמן קצר ביותר, כארבעה חודשים, הצליח להחזיר את הנמל שוב לתפקידו כבסיס העיקרי של הצי.
ב- 1942 פרש מהצי, אולם בשל מצב המלחמה, בהיותו בן 64, נקרא מיידית לחזרה לשירות פעיל והתמנה ליו"ר הוועדה לתגמול היצרנים המצטיינים במגזר התעשייתי-הימי של ארה"ב. תפקיד שהייתה בו השפעה רבה על פרודוקטיביות ייצור האוניות והציוד הנלווה במגזר תעשייתי חיוני זה במהלך המלחמה. האסטרטגיה של בעלות הברית במלחמה התבססה על שינוע אמצעי לחימה וציוד נלווה שיוצר בארה"ב לזירות הלחימה השונות באפריקה, אירופה ואסיה. בתקופת המלחמה, ייצרה ארה"ב במאה המספנות תחת פיקוח וועדת הייצור הימית 5,777 אוניות בעלות של 13 בליון דולר ועוד ספינות מלחמה בעלות של 18 בליון דולר.[13] להלן כמויות האמל"ח הימי שנבנה במהלך המלחמה: 22 נושאות מטוסים (ועוד 141 נושאות שהוסבו מספינות אזרחיות), 8 ספינות מערכה, 48 סיירות, 349 משחתות, 420 ספינות ליווי (פריגטות וקורבטות), 203 צוללות ועוד כ- 34 מליון טון ספן מסחרי – למעשה ייצרה ארה"ב יותר ספינות סוחר (ובקצב מואץ יותר) מאשר הגרמנים והיפנים הצליחו להטביע.[14] ייצור זה סייע גם לבעלות הברית האחרות כמו רוסיה, בריטניה ואחרות להמשיך בתפקידם המרכזי במהלך המלחמה.
אדמירל בלוך פרש משירות פעיל בצי, כאדמירל 4 כוכבים, בשנת 1945 בהיותו בן 67.
אדמירל בלוך נפטר בשנת 1967, בגיל 90 ונקבר בבית הקברות הצבאי בארלינגטון.
עד היום, "היכל בלוך", אולם האירועים של הצי בפרל הרבור אשר נבנה ע"י האדמירל ב- 1941 הינו מתקן פעיל לטקסים והופעות עבור חיילי הצי ומשמש כחלק ממרכיבי התרבות של מלחי וחיילי הצי המשרתים בהוואי יחד עם אתר ההנצחה של ספינת המערכה אריזונה שהוטבעה בתקיפה היפנית.
לאדמירל בלוך בת בשם אתל.
אדמירל קלוד צ'רלס בלוך היה הקצין היהודי שנשא בדרגה ובתפקיד הבכירים ביותר במלחמת העולם השנייה.
ביבליוגרפיה
1. Bloch Claude C. award citation, Military Times
2. Greaves Percy L., Jr and Bettina B. Greaves, ed PEARL HARBOR THE SEEDS AND FRUITS OF INFAMY, Mises institute, 2010.
3. Gudmens Jeffrey J., Staff Ride Handbook for the Attack on Pearl Harbor,7 December 1941: A Study of Defending America, Combat Studies Institute Press Fort Leavenworth, Kansas 2005.
4. Hart Inquiery
5. Kleber John E., The Kentucky Encyclopedia, Kentucky University press, 1992.
6. Military production during World War II, Word IQ com
7. Tassava Christopher J., The American Economy during World War II, EH net, Feb. 2010.
8. US Fleet - Battle Force, October 1, 1939.mht.
[1] John E. Kleber, The Kentucky Encyclopedia, Kentucky University press, 1992, p. 88.
[2] ראה הסרט 55 יום בפקין.
[3] Claude C. Bloch award citation, Military Times.
[4] LTC Jeffrey J. Gudmens, Staff Ride Handbook for the Attack on Pearl Harbor,7 December 1941: A Study of Defending America, Combat Studies Institute Press Fort Leavenworth, Kansas 2005, p. 27.
[5] US Fleet - Battle Force, October 1, 1939.mht.
[6] Gudmens, ibid, p. 11.
[7] Gudmens, ibid, p.45.
[8] Gudmens, ibid, p.50.
[9] בעת ההיא חיל האוויר לא היה זרוע עצמאית, אלא חלק מהצבא, ולכן הצבא היה אחראי כנגד תקיפה מהאוויר של האויב.
[10] Percy L. Greaves, Jr and Bettina B. Greaves, ed PEARL HARBOR THE SEEDS AND FRUITS OF INFAMY, Mises institute, 2010, p. 381.
[11] Percy L. Greaves, Jr and Bettina B. Greaves, ed, ibid, p. 386.
[12] הוצג כראיה בפני וועדת החקירה של הצי בפיקוד אדמירל הארט כמוצג מס. 23.
(13) Christopher J. Tassava, The American Economy during World War II, EH net, Feb. 2010
[14] Military production during World War II, Word IQ com.