הגטו בבודפשט

הגטו בבודפשט 1944- 1945

דוד גור 

קבוצת החוד הגרמנית לכיבוש הונגריה הייתה יחידת צנחנים אשר הוצנחה  באזור בודפשט ב-19.3.1944 ותפסה מקומות בעלי חשיבות אסטרטגית. בעקבותיה באו 11 דיביזיות בפיקודו של Maxmilian Von Weichs . כעבור חודש רוב אנשי הצבא  Wehrmacht)) עברו לשרות בחזית הרוסית. גם המפקד עבר לעיר בלגרד, סרביה . עם הכוחות הגרמנים היגיע אדולף אייכמן (Adolf Eichmann) בראש יחידה מיוחדת (Sonderkommando)  של הגסטפו (Gestapo) 'לפתרון בעיית היהודים'. התקנות הראשונות על אודות ריכוז היהודים פורסמו ב-26.4.1944 על ידי הרשויות ההונגריים. אולם פרטי הגטואיזציה עובדו ע"י הפקידות ההונגרית  כבר ב-4.4.1944. בהתאם לתוכנית היהודים ירוכזו בגטאות בערים הגדולות ויגורשו מכיוון מזרח לכיוון מערב לפי מחוזות של הז'נדרמריה ההונגרית. המבצע יתנהל במשך כ-6 שבועות שיכלול את כל ערי השדה. אז יבוא תורם של יהודי בודפשט. בימים 4 – 6 במאי צוות משותף של הונגרים-גרמנים עם נציג סלובקי עיבדו בפגישתם בווינה את המסלול ואת לוח הזמנים של גירוש יהודי הונגריה. את התכנון הראשון של הקמת הגטו בבודפשט הכינו משרדי אייכמן – פטר היין (Péter Hain) כבר ב-2 באפריל.

הגרמנים עצרו, לפי רשימה שהוכנה מראש, בחודש הראשון לשלטונם כ-10,000 יהודים ידועים בחיי התרבות, הכלכלה, הפוליטיקה, רופאים, עורכי דין, עיתונאים. וגם כ-3,500 לא יהודים, נציגים בולטים של מתנגדים לידידות עם גרמניה. וזאת על מנת למנוע התארגנות אפשרית אנטי-נאצית כלשהי והתארגנות על ידי יהודים בעלי השפעה, בעלי יכולת, בעלי שם. (התקדים: ליל הבדולח בגרמניה ואוסטריה, בימים 9 – 10 לנובמבר 1938. אז נעצרו  10,000 יהודים ונכלאו במחנות ריכוז לפי רשימה שהוכנה מראש) קבוצת עצירים זאת הייתה בין המגורשים הראשונים לאושוויץ. הלא-יהודים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה.

ראה: Szita Szabolcs: A Gestapo tevékenysége Magyarországon 1939-1945. Corvina Kft. Budapest. 2014. 98 o. 109 o.                             סאבולצ' סיטה: פעילות הגסטפו בהונגריה 1939- 1945. הוצאת Corvina. בודפשט. 2014. ע: 98, 109.

 ב-16.6 ראש העיר בודפשט, אקוש דורוגי פארקאש (Ákos Dorogi Farkas), פרסם הוראה לרכז-לדחוס את כל יהודי בודפשט ב-2,000 מבנים המפוזרים ב-14 הרובעים של העיר. מבנים אלה סומנו בכוכב צהוב. מכאן הכינוי 'בתים מכוכבים' – Csillagos házak. כ-20,000 דירות שפונו נסגרו-נחתמו עבור נוצרים שדירתם נפגעה בהפצצות בעלות הברית.

בחודשים הראשונים של הכיבוש העוצר הורטי (Miklós Horthy) בחר לא להתערב בפעילות ממשלתו בטיפול בשאלת היהודים. 437,000 יהודים גורשו מהפרובינציה לאושוויץ, ללא התערבותו. פתיחת החזית השנייה בנורמנדיה במערב ב-6.6.1944, פינוי רומא ללא קרב ע"י הגרמנים בדרום ,באותו התאריך, התקדמות הצבא האדום לגבולות הונגריה מכיוון מזרח, מסטלינגרד שליד הוולגה (Volga) עד לנהר הדנ'פר (Dneper), תבוסת הצי היפני ליד איי מריאנה (Mariana) באוקיאנוס השקט - הביאו את הורטי להבנה שגורל הונגריה וגורלו האישי הם בסכנה והחליט להתערב. בישיבה מיוחדת של הממשלה, בהשתתפותו ובראשותו (מועצת הכתר – Koronatanács)  הוחלט להיענות בחיוב לפנייתו של התת-קונסול קרל לוץ (( Carl Lutz לכבד את 7,800 הסרטיפיקטים (אשרות כניסה שהונפקו ע"י שלטונות המנדט הבריטי בפלשתינה) ולהתיר הגירתם של בעלי הסרטיפיקטים. כמו כן הורה הורטי להפסיק את גירוש היהודים מהונגריה. הימלר קיבל 'בהבנה' את הסבריו של הורטי על המחאות של מלך שבדיה, רוזוולט, האפיפיור , הצלב אדום הבינלאומי ועוד.. בשלב זה של המלחמה הצבא הגרמני היה זקוק לנפט הרומני ודרכי האספקה לצבא הגרמני לבלקן שעברו את הונגריה. הצורך בנפט דחה את 'העיקרון' – את 'הפתרון של השאלה היהודית'.

ביולי התרחש ניסיון התנקשות כושל נגד היטלר ע"י מתנגדיו מקרב הקצונה הגרמנית. ב-23,8 רומניה החליפה צד, פירקה את הברית עם ה'ציר' והכריזה מלחמה על גרמניה ועל הונגריה לצד ברית המועצות.

בהונגריה, נמשך הלחץ של הכוחות הימין הקיצוני ושל הנציגים הגרמנים בהונגריה -  לרכז את יהודי בודפשט. לרכז את בעלי החסות של המדינות הניטרליות וגם את כל האחרים.

ב-24 באוגוסט אסר הימלר (Heinrich Himmler) במברק לוינקלמן (Otto Winkelmann) ראש המשטרה הגרמנית וה-SS בהונגריה את הגירוש של יהודים מהונגריה.

ראה: Randolph L. Braham: The Politics of Genocide. The Holocaust in Hungary I-II Columbia University Press. New York. 1994. Hungarian edition: A népirtás politikája. A Holocauszt Magyarországon. Bővített és javított kiadás. Belvárosi Könyvkiadó. Budapest. 1997. p: 874.

הימלר רצה להבטיח את דרכי האספקה ואת דרכי הנסיגה לצבא הגרמני בחזית המזרחית, דרכים שחצו את הונגריה. בעיניו היהודים לא היו חשובים יותר.

ב-29 לאוגוסט מינה הורטי את נאמנו, את הגנרל גיזה לאקאטוש (Lakatos Géza tábornok) לראש הממשלה, עם משימה ברורה – להוציא את הונגריה  מהמלחמה. המשלחת ההונגרית, שהצליחה לצאת את הונגריה מאחורי גבם של הגרמנים, חתמה הסכם הפסקת אש במוסקבה ב-11.10. ביום 15.10 הורטי, על דעת עצמו, הקריא ברדיו את הצהרתו, לפיה הונגריה מקבלת את תנאי הפסקת האש של מוסקבה והורה לאנשי הצבא ההונגרי שיהיו נאמנים לשבועתם. הוא סמך שהקצינים "הנאמנים" לו יצייתו להוראותיו אותן העביר אליהם. בפועל זה לא קרה.

 הגרמנים חטפו את בנו הצעיר של הורטי, הגנרלים של הצבא ההונגרי העבירו ליחידות הוראות סותרות, הגרמנים השתלטו על המצב, העלו לשלטון את פרנץ סאלשי (Szálasi Ferenc) ואת מפלגתו הפשיסטית, את 'צלב החץ' Nyilaskeresztes Párt)). בבודפשט התחיל מסע אכזרי, בלתי מרוסן של האספסוף, של כנופיות רחוב מזויינות, - עכשיו, היגיע שעתם. התנפלו על יהודי בודפשט, על עוברי אורח, פרצו לבתים 'מכוכבים', רצחו, שדדו, התפרעו באין מפריע.  

בנובמבר 12 Solymossy János ( יאנוש שויימושי ממלא מקום מפקד המשטרה) קיבל מינוי – נציב הממשל (commissioner- miniszteri biztos ) אחראי בלעדי בנושא היהודים בבודפשט. הוא הורה לכל בעלי תעודות החסות למיניהם לעבור לגור באזור פארק סנט אישטוואן-רחוב פוז'ונ'י (Szent István park – Pozsonyi út) וקבע את מספר הדירות שיעמדו לקליטתם בהתאם למספר האישורים שנציגי המדינה הנפיקו בהסכמת השלטונות, סה"כ 15,600 נפשות. בבתים התגוררו כבר כ-4,100 יהודים ומספר לא ידוע של לא -יהודים שסירבו לעזוב. מספר בעלי החסות, מכל הסוגים, שוויצרים, שבדים, ספרדים, של הוותיקן ושל פורטוגל, שנכנסו לבתים המיועדים, עלה בהרבה מעל המסגרת שנקבע מראש והגיע ל- 40,000 -60,000 נפשות. נוצרה צפיפות ובלגן לא ישוער.  האזור מוכר כ-יהגטו הבינלאומי' של 'הבתים המוגנים'.

שויימושי בישר ב-18.11 'למועצה היהודית' של בודפשט על כוונתו לפנות את דיירי הבתים המכוכבים (csillagos házak) ולהעביר אותם לגטו שיוקם ברובע ה-7. מכאן החלו הדיונים הישירים בין נציגי 'המועצה' היהודים לבין שויימושי על הפרטים: על הגבולות, על פינויים של כ-12,000 לא-יהודים הגרים בתחום המתוכנן של הגטו וכדו... המועצה נאלצה להסכים בהקמת גדר עץ גבוהה בגבול הגטו המיועד. המועצה נדרשה לשלם עבור הוצאות הקמת הגדר לקבלן Auguszt József (יוז'ף אוגוסט) שהיה גם מפקד אזור צפון בודפשט של מפלגת 'צלב החץ'. (ראה: Lévai Jenő: A pesti gettó története. Officina. Budapest.1947. p.61. יינו לבאי: קורות הגטו בבודפשט. 1947. ע.61 )

הצוו על הקמת הגטו, על תיחום הגטו ברובע ה-7 של העיר, פורסם על לוח המודעות של העיר רק ביום 28.11.1944. פינוי האוכלוסייה הלא-יהודית משטח הגטו המתוכנן, כניסת היהודים מ-'הבתים המכוכבים' חייב היה להתבצע בין 2.12.1944 לבין 10.12.1944.

התקופה הדרמטית של יהודי בודפשט, הייתה תקופת המצור של הצבא הסובייטי על העיר, בין התאריכים 25.12.1944 – 18.1.1945. תקופה זו הסתיימה ביום 18.1.1945, עם כיבוש הגדה השמאלית של הדנובה, שחרורה של פשט, כולל את הגטו המרכזי, את הגטו הבינלאומי (מה שנשאר ממנו) ואת 'בית הזכוכית'. תיאור קורות היהודים, וגורל הגטו הגדול, נשארו בידינו הודות לדיווחיו של פטר צורכר (Peter Zürcher: Protokoll über die Verhandlungen und Ereignisse vom 31- Dezember 1944.......) – אשר שוחררו לעיון הקהל הרחב בארכיון הפדרלי בברן (BA) בשנת 1994. פרטי הדו"חות של Zürcher הובאו בספרו של Theo Tschuy: Carl Lutz und die Juden von Budapest. 1995. Zürich. ( קרל לוץ והיהודים בבודפשט). המידע נלקח מהתרגום ההונגרי של הספר:  Tschuy: Becsület és Bátorság. Carl Lutz és a budapesti zsidók. Well Press Kiadó. Miskolc.  (הגינות ואומץ. קרל לוץ ויהודי בודפשט)

פטר צירכר (Zürcher) נותר נציג יחידי מהוועדה של המדינות הניטרליות אשר התארגנה עוד בקיץ, בעת גירושם של יהודי הפרובינציה, בראשות Angelo Rotta, נציג הוותיקן. חברי הוועד היו :   נציג השגרירות השוויצרית , נציגים של פורטוגל וספרד, Carl Ivan Danielson שגריר שבדיה. חשיבות קיומה ופעילותה של הוועדה גדלה בעת שלטון 'צלב החץ' הפשיסטי. הממשל החדש היה להוט לקבל הכרה בינלאומית ממדינה כלשהיא. אך לשווא.. הכרה או אי-הכרה בכתבי החסות ליהודים נסחרו בגלוי ע"י הנציגים הטריים בתפקידם תמורת הכרה בממשל סאלאשי. ההכרה לא הגיעה. עד שב-9 לדצמבר הוזמנו חברי הוועדה של המדינות הניטרליות, נדרשו לעזוב את בודפשט ולהצטרף למקום מושבה החדש של הממשלה בעיר שופרון (Sopron) במערב הונגריה. נציגי פורטוגל וספרד נסעו לשופרון, והמשיכו למדינתם. השגריר הטורקי נעלם. נציג שוויצריה טען שהשגריר נמצא בברן להתייעצויות. נציג הוותיקן נימק את הישארותו בבודפשט בדבר חובותיו לכנסיה הקתולית המקומית. דניאלסון השבדי אמר בפירוש לא. זה עורר את כעסם של השליטים, עד שדניאלסון נאלץ להסתתר בשגרירות שוויצריה שעברה לבודה בוילה של Eszterházy. בבית היה מותקן  מקלט בעומק 15 מ'. הכעס הופנה כנגד משרדי 'הצלב האדום השבדי' ואחר כך כנגד וולנברג אישית. עד שבשבוע הראשון של ינואר 1945 וולנברג נאלץ להסתתר. Carl Lutz , לפי הוראת הממונים עליו, תפס חזקה על ביתו של שגריר בריטניה הגדולה, בבודה. הפגזות על העיר ועל גשרי הדנובה, ניתקו אותו מניהול משרדו בפשט בכיכר החופש (Szabadság tér), מהגנת היהודים ב-'בתים המוגנים' ובכל מקום אחר. פטר זירכר מילא את מקומו של לוץ בתפקידיו בפשט. הוא נטל על עצמו גם את משימות הועדה של המדינות הניטרליות, להגן על היהודים. כך קרה שבתקופה המכרעת בחיי שארית יהודי בודפשט, בתקופת המצור של הצבא האדום על בודפשט, נמנעה האפשרות הפיזית מקרל לוץ ומראול וולנברג (Carl Lutz, Raoul Wallenberg) לפעול למען ולהגנת היהודים.

בראשית דצמבר 1944 מנהיגות מפלגת 'צלה החץ' עזבה את בודפשט. לתפקידים השונים מונו אנשי מפלגה מהדרג השני והשלישי. השליטים החדשים, הרודנים הטריים, של מפלגת 'צלב החץ' בעיר הבירה המכותרת השתלחו ללא  רסן באוכלוסייה היהודית. ומה עוד, ב-4 לדצמבר אסרו את פעילותו של 'הצלב האדום השוודי', ב-24 בדצמבר אנשי צלב החץ ערכו פשיטה על הצירות השוודית ולקחו בשבי את הפקידות (הלא-יהודיות). מאחורי מבצע זה עמד – ככל הנראה - Vöczköndy László (לאסלו ווצקונדי), סגן שר החוץ ההונגרי.  ווצקונדי שירת, בעבר הלא רחוק, כנספח צבאי בשגרירות הונגריה  בשטוקהולם. בחודש אוקטובר 1944 סגל השגרירות ההונגרית  בשוודיה התפטר ולא היה מוכן לייצג את ממשלתו של סאלשי (Szálasi ), פרט לווצקונדי שהזדהה כאיש 'צלב החץ' ומונה לשגריר הונגריה בשוודיה. שר החוץ השוודי גירש את ווצקונדי מייד.

Dr. Craig Graham Mc Kay: From information to intrigue Cass series. London. 1993..

Lévai Jenő: Raoul Wallenberg. Magyar Téka. Budapest. 1948. p:182

פר אנגר: עם ראול ולנברג בבודפשט. כרמל ירושלים. 2017. ע:79 . החיבור המקורי (Per Anger) ראה אור ב-1981 בשפה השוודית. משה יגר, שגריר ישראל בשטוקהולם תרגם את הספר לעברית.

Tschuy ע: 250 – במהדורה ההונגרית

בראשון לינואר 1945 השלטונות אילצו את דיירי 'הבתים  המוגנים' לעבור לגטו הגדול. הדיווחים מדברים על 32,500 אנשים (Tschuy  ע.232 –הונגרית).  גם תושבי 'הבתים מכוכבים' הועברו לגטו הגדול שאוכלוסייתה גדלה לכ-70,000 נפשות, בצפיפות איומה, לרוב במרתפים בשל הקרבות. המרתפים היוו הגנה מסויימת מפני הארטילריה הרוסית ומפני הפצצות חיל האוויר הרוסי. ללא מזון, ללא חומר הסקה, ללא מים וללא חשמל.

בתקופת המצור, ענייני העיר נוהלו ממרתף העירייה ברח' ווארושהאזה         (Városháza utca), בו הוקצב מקום גם למפקדה הגרמנית. כאן ביקר, מעשה יום-יום, פטר צירכר (Zürcher) ונודע לו שבמלון אסטוריה ובמלון רוייאל (Hotel Astoria, Hotel Royal) מתארגנת התנפלות על תושבי הגטו בערבו של 15 לינואר 1945. פטר צ. פנה אל הגנרל שמידטהובר (Gerhard Schmidthuber, Waffen SS ) מפקד היחידות הגרמניות שלחמו על הגנת העיר פשט, על שמירת גשרי הדנובה שנותרו, ועל הבטחת דרכי הנסיגה של הצבא הגרמני בכיוון מערב. פטר צ. ביקש את התערבות הגנרל. לגנרל שמידטהובר אכן היו צרות גדולות. כוחותיו היו מדולדלים, ספגו אבדות גדולות בנפש. רצה למנוע שהמהלך הצבאי המסובך של נסיגה, של התנתקות, יופרע בעורפו על ידי מהומות. לא טבח יהודים, לא שרפת גטו ! פעל. אסר כמה אנשים, אסר על הפעולה המתוכננת נגד הגטו והיושבים בו. האספסוף, אנשי יצלב החץי, נסו על נפשם, מיהרו ועברו את גשר הדנובה לצד הימני של הדנובה, עוד לפני הצבא הגרמני הנסוג. הגשר האחרון הלאנץ היד (Lánc hid, גשר השרשראות) פוצץ על ידי הגרמנים ב-18.1.1945. 

חיילי הצבא האדום מהארמיה של  מרשל מלינובסקי (Malinovski) שיחררו את הגטו הגדול בבודפשט, ברובע ה-7, ב-יום 18.1.1945.

אפרה אגמון מתאר בסרט תיעודי את קבורת כמה מאות גוויות  יהודים בשטח הגטו, בשיתוף ובעזרת קצין מודיעין רוסי, יהודי. זה קרה בחודש ינואר 1945, כמה ימים אחרי השיחרור של פשט.

בראשית פברואר 1945, נציגי מוסדות העירייה, השלטון החדש, אספו כ-3,000 גופות, שלדי אדם, פזורים ברחבי הגטו, וטמנו אותם בקברים המוניים, בגן בית הכנסת הגדול ברח' דוהאנ' (Dohány) . את רובם לא הצליחו לזהות. יש לציין שב-5.1.1945 הופסקה הקבורה המסודרת היום-יומית של חללי הגטו. הקרבות באזור בית הקברות היהודי ובדרכים המובילות אליו, מנעו זאת. הקברים ההמוניים עדות לחללים של השבועיים האחרונים לגסיסתו של הגטו.

הגטו בבודפשט, על 70,000 נפשותיו, היה הגטו הגדול ביותר ששרד באירופה. רבים התחרו על התואר: מציל הגטו בבודפשט. ההיסטוריון צבי ארז, לפני למעלה מעשור, מצא שלפחות עשרים וחמישה אישים טוענים לכתר. ביניהם גרמנים: הימלר (Heinrich Himmler), גנרל פפפר (Karl Pfeffer von Waldenbruch) שמונה ע"י היטלר על הגנת בודפשט, הונגרים, כגון העוצר הורטי (Horthy Miklós), פאל סלאי (Szalai Pál) המקשר בין 'צלב החץ' לבין המשטרה, דיפלומטים כמו פטר צירכר, וולנברג (Dr. Peter Zürcher, Raoul Wallenberg) ויהודים אחדים. לדעת צבי ארז, לדעת לוואי ((Lévai Jenő מייד אחרי השיחרור (1945), ולדעת צוות ההיסטוריונים, מחברי האנציקלופדיה הגיאוגרפית של השואה בהונגריה, ב-2007, מתוך פרספקטיבה היסטורית (22 היסטוריונים, יהודים, לא-יהודים, מהונגריה ומכל העולם, העורך Braham), - ההתקדמות המהירה של הצבא האדום הצילה את שארית תושבי הגטו בבודפשט ממוות ברעב, בצמא, מכפור וממחלות.