המרד הסלובקי

המרד הסלובקי 28.8-27.10.1944

סלובקיה הייתה גרורה גרמנית. המרד שפרץ בקיץ 1944 נועד לשחרר את סלובקיה מתלותה בגרמנים.
השותפים להתקוממות היו מפלגת האיכרים הצ'כוסלובקית, האגף הימני של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הקומוניסטית, לאומנים סלובקים שהתרחקו ממפלגת הלינקה וקבוצת קציני צבא. בסוף דצמבר 1943 הקימו יחד את ה'מועצה הלאומית הסלובקית'.
למרות שיעדן של הקבוצות היו שונה, מטרתן המידית הייתה זהה - לסלק מהשלטון את "מפלגת העם הסלובקית - הלינקה", וכאמור, לשחרר את סלובקיה מתלותה בגרמנים.
התוכנית התבססה על התקווה, כי הצבא הסובייטי יצליח לפרוץ אל תוך סלובקיה ולחבור אל הכוחות המורדים.
באביב 1944 רוב קבוצות הפרטיזנים בהרי סלובקיה היו בפיקוד של הסובייטים וקיבלו הוראות מברית-המועצות. בקיץ שלטו הפרטיזנים על שטחים ניכרים במזרח סלובקיה ובמרכזה. 
האזור שנשלט על ידי המורדים, היה הררי, והשתרע על שטח של 13,900 קמ"ר ובו כ-800,000 תושבים. השולטים הכריזו על כינון רפובליקה צ'כוסלובקית והקימו ממשלה. סמכויות השלטון חולקו בין הוועדה המבצעת שעסקה במרד ובין המועצה הלאומית שהייתה מעין פרלמנט, שעניינו חקיקה ופיקוח על הגוף המבצע. בין המנהיגים הפוליטיים של המרד בלטו המנהיג הדמוקרטי ד"ר יוזף לטריך והמנהיג הקומוניסטי גוסטב הוסק. 
נוכח החשש כי ירחיבו את השתלטותם, על עוד שטחים במדינה, ב- 29 באוגוסט, פלש הצבא הגרמני לסלובקיה, ללא כל התנגדות מצד הכוחות הסלובקיים הנאמנים לממשלה.
 לגרמנים הייתה עליונות בכוח אדם ובכוח אש. מולם עמדו 60,000 מתקוממים, מהם 16,000 היו פרטיזנים, נשקם היה קל, בסיוע 120 תותחים, 15 טנקים ו-21 מטוסים שסיפקו הסובייטים. הצבא הסלובקי המורד, שנשא בעיקר הלחימה, כבש ביום הראשון להתקוממות, עם דיוויזיית טטרה הסלובקית 178 את העיר ז'ילינה (Zilina). בהמשך התנהלו קרבות קשים ליד בטובני ((Batovany, בו לחמה יחידה יהודית ממחנה נובקי בגבורה רבה מול כוח חזק בהרבה. גם קבוצת שבויי מלחמה צרפתים שנמלטו לסלובקיה לחמו היטב במעבר ההרים סטרצנו ((Strecno וכן גם חטיבת הצנחנים הצ'כוסלובקית השנייה שהתארגנה בברית- המועצות.
הגרמנים קיוו לדכא את המרד בימים מעטים, אך התנגדות המורדים הייתה חזקה משציפו. בסוף ספטמבר מונה אוברגרופנפירר הרמן הפלה, שהיה ראש הSS והמשטרה בסלובקיה, למפקד עליון של כוחות הגרמנים. הוא הצליח להביא עוד יחידות SS למערכה, והן הצטרפו ליחידת השריון SS שיל ((Schill שהתקדמה בעמק ניטרה ((NITRA לעבר בנסקה ביסטריצה. בין היחידות שהשתתפו בלחימה היו דיוויזיות הSS ה-18 הורסט וסל, חטיבת הSS דירלונגר ודיוויזיית הSS ה-14 גליציה. בתוך שבועות מספר התקדמו הכוחות הגרמנים משלושה כיוונים והכניעו את המורדים. ב-27 באוקטובר 1944, נפלה בנסקה ביסטריצה, מרכז המורדים, ובכך הסתיימה הלחימה המאורגנת. לוחמת הגרילה נמשכה בהרים, עד הגעת של הצבא הסובייטי.
מאבק המורדים לא צלח, אל מול הכוח העדיף של הגרמנים, חילוקי-הדעות הפוליטיים הפנימיים, וכן סירובן של בעלות-הברית להושיט את מלוא התמיכה למרד. הן ראו בסלובקיה חלק מזירת הפעולה של הסובייטים, והסובייטים חששו שמא תישנה פרשת מרד ורשה הפולני, והסיוע שהושיטו היה זעום.

השתתפות היהודים במרד
עוד לפני פרוץ המרד, התקיימו תאי מחתרת יהודית חמושה, בכול שלושת מחנות העבודה בסלובקיה, נובקי, סרד וויהינה. התאים הללו התארגנו בעיקר לצורך התנגדות אם יחודשו הגירושים מסלובקיה למחנות ההשמדה, לאחר הפסקתם בסתיו 1942 . בראשית 1944 נוצרו קשרים בין התאים הללו ובין המועצה הלאומית הסלובקית, בעיקר באמצעות הקומוניסטים היהודים חברי המועצה. היהודים ראו את הקשר עם המועצה כאפשרות שתסייע להצלת 20,000 היהודים שנותרו בסלובקיה.
עם פרוץ המרד הצטרפו למתקוממים תאי היהודים וכן יהודים אחרים, שלפני-כן לא היה להם קשר עם המועצה הלאומית. כ-2,000 יהודים השתתפו במרד. מתוכם 1,566  פרטיזנים, שהיו כ-10% מכלל כוחות הפרטיזנים. 500 יהודים נפלו בקרבות, בהם 269 פרטיזנים, שהיו 17% מכלל הנופלים במערכה בקרב הפרטיזנים. 200 יהודים חברי תא נובקי לחמו כיחידה נפרדת, תחילה בשורות הצבא הסדיר ואחרי דיכוי המרד הצטרפו רוב אנשיה לפרטיזנים. מפקד היחידה היה הקומוניסט היהודי ד"ר אימריך מילר (מילן), והקומיסר הפוליטי שלה היה יוראי שפיצר.
במהלך המרד, בספטמבר 1944, הגיעו לסלובקיה חמישה צנחנים ארץ-ישראלים. חביבה רייק, צבי בן-יעקב רפאל (רפי) רייס, חיים חרמש, ואבא ברדיצ'ב. הם סייעו לארגן את הפליטים היהודים שהתקבצו באזור והצליחו לסייע לטייסי בעלות הברית שנטשו את מטוסיהם מעל לשטח האויב, להגיע למקום מבטחים. בהתקפה גרמנית על בסיסם בהרים – נתפסו, למעט חיים חרמש, שהמשיך להלחם בשורות הפרטיזנים. חביבה רייק ורפי רייס נרצחו ב-20 בנובמבר 1944. אבא ברדיצ'ב צבי בן-יעקב הועברו למחנה מאוטהאוזן, שם נרצחו בסוף דצמבר 1944.
בכול מקום שכבשו מידי המורדים ערכו הגרמנים מצוד על היהודים. כ-5,000 יהודים, רובם אזרחים, וכ-19,000 לוחמים סלובקים, נתפסו בידי הגרמנים. יותר מ-1,500 יהודים שנתפסו נרצחו בכפר קרמניצה ((Kremnica שליד בנסקה ביסטריצה. עד מרס 1945 נשלחו עוד 13,500 יהודים לאושוויץ, לזקסנהאוזן ולטרזינשטט. רוב הנשלחים למחנות הללו הובאו אליהם ממחנה סרד. מכיוון שגירוש היהודים הללו התנהל בחודשים האחרונים של המלחמה שרדו במחנות כ- 10,000 מיהודי סלובקיה ועוד כ-5,000 הסתתרו בערי סלובקיה ובעיירותיה או בקרב הפרטיזנים בהרים.
יהודי סלובקיה תמכו במרד הלאומי, אך יכלו להשפיע מעט מאוד על התפתחותו, ועם כישלון המרד היה גורלם חלק מפעולות הנקם של הגרמנים אחרי ניצחונם.