מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה – 1944

 מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה – 1944
דוד גור 15/3/2015

באפלת האירועים הטרגיים שקרו ליהדות הונגריה בשנת 1944, מפעל ההצלה של תנועות הנוער הציוניות הוא כקרן אור מאירה. 
במארס 1944 בשבוע הראשון לכיבוש הונגריה ע"י הגרמנים, הוזמנתי להנהגת התנועה. 'אתה מצטרף לצוות בית המלאכה לניירות מזויפים' נאמר לי. היה זה מפגש מכונן.תפקיד זה הציב אותי בבת אחת במוקד העשייה של המחתרת, לקחתי חלק במפעל הצלה אדיר ממדים כאחראי על בית המלאכה המרכזי למסמכים מזויפים של מחתרת תנועות הנוער הציוניות.
בסוף 1943 תחילת 1944 היה ברור להנהגות תנועות הנוער הציוניות בהונגריה שמתנהלת השמדה שיטתית של יהודי אירופה ע"י הגרמנים. 
ב-19.3.1944 ,כאשר הגרמנים נכנסו להונגריה, הבינה ההנהגה שיהדות הונגריה היא שארית יהדות אירופה. חובתה ואחריותה של ההנהגה לעשות את הכל, את האפשרי ואת הבלתי אפשרי, להצלת יהדות הונגריה.
להציל בכל מחיר.......
הסיבות שהכריעו חד משמעית בעד הבחירה בהצלה ולא בלחימה:
- העדר תנאים טופוגרפיים – רוב שטח הונגריה מישור רחב ידיים, עני ביערות, ללא אזורי ביצות.
- העדר זמן – עם כניסת הגרמנים הגזירות האנטי-יהודיות רדפו זו את זו במהירות מסחררת. 
תוך פרק זמן קצר להדהים רוכזו היהודים בגטאות ותוך כמה שבועות יהדות הפרובינציה גורשה לאושוויץ. לא היה זמן להתארגנות.
- העדר שכבה של נושאי נשק – רוב הגברים היהודים גילאי 21 – 42 שרתו בעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי ומשנת 1942 רובם בחזית הרוסית.
אלה שלא גויסו לפני כן, בין הגילאים 18 – 48 .נקראו לשרות לאחר כניסת הגרמנים. עם נשים וילדים בלבד לא ניתן לארגן התנגדות מזויינת.
- העדר אמפתיה מצד האוכלוסייה המקומית – אווירה של עוינות, וזרות שררה בקרב אזרחי הונגריה, לא היה ניתן לצפות לסיוע כלשהוא מהמקומיים הלא יהודים, לא מים, לא מזון, לא מסתור, לא מודיעין, לא נשק.
'מרד עושים כאשר אין כל דרך אחרת. שלא רוצים למות, שלא נותנים לאחרים להרוג אותך, כשיש אפשרות להבטיח חיים – זה תפקיד אדיר' - דברי רפי בנשלום. 
כיבוש הונגריה הפתיע את השלטונות ההונגריים וגם את המוסדות היהודיים, פרט לתנועות הנוער הציוניות. 
כבר בערב הכיבוש ולמחרת כאשר ארגונים אחרים עוד לא קלטו את המשמעות הדרמטית של המצב, הנהגות תנועות הנוער הגיבו. 
הורו לחברי התנועה הבוגרים מעל גיל 17 ,להחליף את זהותם, לזהות ארית ) אריזציה( ולרדת למחתרת. 
כך בזהות החדשה, החוקים האנטי-יהודים שיבוא, לא יחולו עליהם, ואז יוכלו לפעול ולהציל אחרים. החלטה אסטרטגית זו היוותה את תחילתה של הפעילות המחתרתית.
בת בבת עם האריזציה תנועות הנוער החליטו על שני מבצעי הצלה:
- שיגור שליחים לקהילות היהודיות לערי השדה ולמחנות עבודות הכפייה
- ארגון הברחת הנוער היהודי אל מעבר לגבול הרומני – בכיוון ארץ ישראל 
מהיום הראשון של הכיבוש הגרמני הקהילות היהודיות של ערי השדה היו מנותקות מסביבתן, מהמוסדות היהודיים המרכזיים בבודפשט ומכל העולם. 
השימוש בתחבורה ציבורית היה אסור ליהודים, הטלפונים נותקו, מכשירי הרדיו חויבו להימסר לשלטונות.
מחתרת תנועות הנוער, מיוזמתה, שלחה שליחים לפרובינציה המנותקת, להתריע על הצעדים האנטי-יהודיים הצפויים : על הגטואיזציה, על הגירוש המתקרב ועל מטרת הגירוש. 
השליחים הביאו תעודות מזוייפות, כסף והוראות לנוער היהודי איך לברוח לבודפשט.
השליחים היו מצוידים בתעודות מתאימות למילוי תפקידם המסוכן. 
אפרה אגמון לבש מדים של קצין רכבת, אשר ארני מדים של ארגון הנוער הטרום צבאי, לוונטה, אפרה נדב נסע כסטודנט מבודפשט, בכיסו אינדקס האוניברסיטה עם חתימות המרצים. אחרים הגיעו ליעדם עם צוו גיוס למחנה עבודה כביכול, או כאזרחים מן השורה. 
המראה התמים של ציפי נדב לא עורר את חשדם של הציידים אחרי עריקים מהצבא או אחרי יהודים מסתווים. 
פעם השליחים הצליחו ליצור קשר עם חברים או עם יהודים מקומיים, פעם נתקלו בחוסר אימון מוחלט מצד מנהיגי הקהילה. 
במשך שנת 1944 נמצא תיעוד על כ-200 שליחים ל-300 קהילות ומחנות עבודות כפייה. בהונגריה מחתרת תנועות הנוער הציוניות היה הארגון היחידי שיזם וביצע את השליחויות המסוכנות, להצלת אחרים.
דרך המילוט היחידה ממחנה הריכוז, ממחנה השמדה, מהמוות הבטוח, הייתה העלייה - לברוח מעבר לגבול רומניה, בכיוון ארץ ישראל, פלסטינה דאז. 
כך החלה ההברחה המאורגנת של הנוער היהודי (טיול- שם צופן עברי גם בפי המבריחים המקצועיים) לרומניה דרך ערי הגבול סגד, קולוז'וואר, ביקישצ'אבה, נאג'וואראד. 
בין הפעילים במלאכה מסוכנת זו נזכיר את חנה גנץ, אשר ארני, משה אלפן, יעקב דיושי, יהודה לוי, מנחם צבי קדרי. 
ההברחה הייתה מלאכה מסוכנת ומורכבת. היא התחילה בבודפשט, בהרכבת קבוצה המועמדים להברחה, ובהכנה פרטנית של כל אחד. לדאגה ללבוש מתאים, לתעודות, לשינון שמותיהם החדשים. 
היה דרוש לספק לכל אחד כסף הונגרי וגם רומני. המועמדים קיבלו תדריך איך להתנהג ברכבת, בדרך הארוכה, איפה פוגשים ואיך מזהים את המבריח. 
מה עליהם לעשות בעיר זרה , בשעות הלילה, איך יישלחו בחזרה את הסימן שהצליחו לגנוב את הגבול, ומה עושים בצד הרומני. 
ראשית היה עליהם לעבור את טבעת כוחות הביטחון, הצבא, המשטרה, סוכני החרש, המנסים לזהות וללכוד יהודים מסתווים, להיכנס לבית הנתיבות בבודפשט, לקנות כרטיס לרכבת. 
במשך שעות הארוכות של הנסיעה להתנהג מבלי למשוך תשומת לב, ולהראות את התעודות בטבעיות לבודקים החשדנים. את הלילה בעיר זרה היה עליהם לעבור, בתנאי האפלה, בעזרת המבריח. ברגל לחצות את הגבול בלילה ולשלוח בחזרה את הסימן המוסכם שהבריחה הצליחה. 
היה עליהם להגיע לעיר הגדולה הראשונה בצד הרומני – ארד או טורדה. 
באזור הגבול היהודים דיברו הונגרית, סייעו לבורחים שלא ידעו את שפת המקום, להגיע לבוקרשט. ומשם הלאה... במבצע המסוכן הזה נתפסו מספר אנשים בעת הנסיעה ברכבת, גם בערי הגבול ולפעמים גם בצד הרומני.
מבצע ההברחה המאורגן נפסק ב - 28.3.1944. 
רומניה החליפה צד, הצטרפה לברית המועצות נגד גרמניה, הגבול הרומני-הונגרי הפך לשדה קרב. 
פרט למחתרת תנועת הנוער הציוניות לא נמצא ארגון כלשהו שקיבל על עצמו את האחריות עבור מבצע הצלה זה. לפי הרישומים בספרי הקהילות של הערים ארד ו-טורדה 15,000 בני נוער יהודי עברו את הגבול באופן בלתי לגאלי בפרק זמן שבין החודשים אפריל - אוגוסט 1944.
מבצע הברחה זה שהציל ממות בטוח את משתתפיו, חסר תקדים בהיקפו באירופה הכבושה ע"י הגרמנים.
ב-15.10.1944 ,לאחר העלייה לשלטון של מפלגת 'צלב החץ' הפשיסטית, החלה הרדיפה האכזרית של יהודי בודפשט. 
מדי יום הצטוו קבוצות גיל שונות של יהודים, גברים ונשים, להתייצב לעבודות כפייה. 
בעקבות צווי ההתייצבות השונים האוכלוסייה הורים. אז התחילה תנועה ספונטנית: שכנים, אחים גדולים הופיעו במשרדי 'הצלב האדום הבינלאומי' ברח' מירלג Mérleg 4 ,הותירו שם את הילדים שנשארו ללא הורים. 
הנוער הציוני שבמחתרת הגיב מייד. תוך פרק זמן קצר הקימו 55 בתי ילדים בחסות 'הצלב האדום הבינלאומי', במסגרת המחלקה A שבראשה פעל נתן קומוי, נשיא הסתדרות הציונית. 
שכרו מבנים מתאימים, ציידו אותם בדברים בסיסיים: מיטות, מזרונים, שמיכות, כלי מטבח, צעצועים, ארגנו צוות מדריכים-מטפלים מקרב חניכי התנועות, מינו סגל אדמיניסטרטיבי, כלכלי, הציבו שומרים ותלו שלט בחזית המבנה: בית זה נמצא בחסות 'הצלב האדום הבינלאומי'.
מחתרת תנועות הנוער הציוניות דאגה לאספקה רצופה של מזון בסיסי לבתי ילדים ובחודשי החורף הקרים גם לחומרי הסקה. 
ערב- ערב דנו מנהלת אגף הכלכלה של מחלקה A ,האחראי על ההובלה ואפרה אגמון נציג תנועות הנוער. השלושה החליטו לאיזה בית ילדים, לאיזה 'בית מוגן', או לגטו המרכזי ברובע ה-7 ישלחו מחר מהמלאי.
מה לשלוח, מאיזה מחסן ובאיזה אמצעי תחבורה. תפקיד מחתרת תנועות הנוער היה ללוות את העגלות , להגן על משלוחי המזון מפני התנכלויות של קבוצות אנשי 'צלב החץ' חמושות, או מפני החרמה שרירותית על ידי יחידה צבאית. 
להביא את משלוח המזון בשלמותו אל היעד – שהילדים לא ימותו מרעב - זו הייתה המשימה העליונה של המחתרת.
בתקופת השלטון הרצחני של 'צלב החץ', בעת המצור ובעת הקרבות על בודפשט, מחתרת תנועות הנוער הקימה, הפעילה, קיימה והצילה 55 בתי ילדים, בהם שרדו 6,000 נפשות . זה סיפור ייחודי, בלתי נתפש בנסיבות אלו.
משנת 1941 השגרירות השוויצרית ייצגה בהונגריה את בריטניה הגדולה וגם את ענייני ארץ ישראל, כחלק מהאימפריה הבריטית, ואת סידורי העלייה לארץ ישראל. שלושה שבועות לאחר הצלחת הפלישה לנורמנדיה על ידי כוחות בעלות הברית (ב- 6 ביוני 1944) פורום שרי הממשלה ההונגרית אישר את התזכיר של שגרירות שוויצריה: 
ניתן לממש את ה-7,800 סרטיפיקטים שברשות המשרד הארץ ישראלי בבודפשט אשר הונפקו ע"י הרשויות בפלסטינה.
ביולי 24 ,ברחוב וואדאס  Vadász  29 נפתח ב-"בית הזכוכית" משרד לרישום בקשות העלייה ולארגון העלייה תחת שלט: 'מחלקת ההגירה, ייצוג אינטרסים זרים, שגרירות שוויצריה'. 
עד לסיום התהליכים האדמיניסטרטיביים של ההגירה המבקשים קיבלו אישור לפיו הם רשומים בדרכון קולקטיבי ועד ליציאתם מהונגריה הם אזרחים שוויצריים ונמצאים בחסות הנציגות השוויצרית. מסמך זה מוכר בשם Schutzpass  (תעודת חסות).
תנועות הנוער הציוניות דרשו את ייצוגם ב-'בית הזכוכית', בנין שנהנה ממעמד אקסטריטוריאלי. מחודש אוגוסט פעל משרד שעל דלתו שלט: 'מדור החלוץ' בניהולו של רפי בנשלום. 
שם חילקו פעילי המחתרת את התעודות המזויפות, שם קיבלו את משימותיהם חברי המחתרת, שם תודרכו המועמדים לבריחה מעבר לגבול, לשם הגיעו המסרים המוצפנים על גניבת גבול שעלתה יפה, משם כיוונו את השליחים-הקשרים למחנות עבודות הכפייה. 
ל-'בית הזכוכית' הגיעו הידיעות על חברי מחתרת שנתפסו, שנכלאו ומשם דאגו לפדותם מהשבי. במשרד 'החלוץ' התנהלו הדיונים והמשא ומתן עם נציגי קבוצות האנטי גרמניות והאנטי פשיסטיות על שיתוף פעולה – ללא ידיעת הנהלת 'בית הזכוכית'. 
גם ההתייעצויות של הנהגת מחתרת תנועות הנוער הציוניות נערכו עתה בין כותלי 'בית הזכוכית' הבטוחים שהחליף את מקומות המפגש המזדמנים והמסוכנים בבתי קפה ובפארקים.
במחצית השנייה של אוקטובר, לאחר הפוץ' של מפלגת 'צלב החץ', ביוזמת אלכסנדר גרוסמן נפתחו שערי 'בית הזכוכית' ונבלעו בתוכו עריקים ממחנות עבודות הכפייה, משפחות הפעילים הציוניים, חניכי תנועות הנוער ואחרים. 
בנובמבר הוצב שלט שגרירות שוויצריה גם ברחוב ווקרלה 17( Wekerle היום Hercegprímás ).
בחודש דצמבר שברו את הקיר המפריד עם הבית השכן, רח' וואדאס 31, המשכן הנטוש של התאחדות הכדורגל ההונגרית והשתכנו שם כ-1000 חניכי תנועות הנוער בפיקודו של ד"ר שמשון נתן. 
תנועות הנוער הציוניות ארגנו את החיים הפנימיים בכוורת של שלושה המבנים, מבין הרבים נזכיר את משה בידרמן, שמחה הונוולד, בנימין פייגנבאום. ב-'בית הזכוכית' (שלושה מבנים) מצאו מקלט בטוח מעל 4000 יהודים וזכו לשחרור ב-18 בינואר 1945ע"י הצבא האדום. 
הבית שנבחר לשמש המשרד לארגון הגירה )עלייה( הפך למקלט ענקי ליהודים נרדפים – בזכות מחתרת תנועות הנוער.
באוקטובר- נובמבר החל המרוץ המטורף למען החיים. הגברים היהודים גילאי 16 – 60 , הנשים גילאי 16 – 40 הצטוו להתייצב לעבודות כפייה למען מערכת הגנה וביצורים מסביב בודפשט.
 21 אוקטבר 21  - 70 יחידות עבודות כפייה של יהודים הועברו ע"י הצבא ההונגרי לגרמניה למחנות ריכוז 
28 אוקטובר - צעדות המוות המחרידות של נשים, ילדים וזקנים יצאו לדרכן 
6 נובמבר רעמי הקטיושות הרוסיות נשמעו כבר במרחק 12- 20 קמ' מבודפשט. הנוער הציוני בבית הזכוכית יזם מפעל הצלה אדיר ממדים ובעל שאיפה יומרנית: לספק תעודת חסות Schutzpass לכל דורש - להרוויח זמן - לדחוק את הקץ !! 
התחילו בהדפסה ובהפצת התעודות באמצעות חברי המחתרת מ-'בית הזכוכית', ממשרדי 'הצלב האדום הבינלאומי' ברח' מירלג 4 ,ברח' בארוש 52, בשד' יוז'ף וב-'קונסוליה השוויצרית' ברח' פרצל מור 2- 4 שהוקמה במיוחד למטרה זו.
לפני הבית, בכיכר סאבדשאג, שוטרים רוכבים על סוסים שמרו על ההמון 'המסתער' על הקונסוליה עד שפרץ רבס ואברי פייגנבאום {פרופ' אנדרי פאברי) שהציגו את עצמם כפקידי הקונסוליה, מספיקים לחתום על תעודות החסות.
יחידות שלמות של עובדי כפייה הוחזרו בעזרת תעודות אילה מהגבול הגרמני. בין הוגיו ומבצעיו של מפעל הצלה עצום ומוצלח זה יש להזכיר את אלכסנדר גרוסמן.
במאי-יוני 1944 התארגנה ברית אנטי גרמנית בשם 'החזית ההונגרית' Front Magyar בהשתתפות כמה מפלגות ואישים מתנגדי המשטר (Kett?s, Kisgazdapárt Keresztszövetség, Szociáldemoktata Párt, Béke Párt, Nemzeti Parasztpárt, Demény
 Endre Zsilinszky-Bajcsy, csoport ) כאשר המשתתפים הגיעו להחלטות, ולפעול במחתרת, הזדקקו לתעודות מזויפות. 
בהעדר מנגנון מתאים, כל הקבוצות, משתתפי הקואליציה האנטי גרמנית, פנו אל מחתרת תנועות הנוער הציוניות , לספק להן מסמכים שיאפשרו להם לשנות את זהותם ולפעול במחתרת. בקשותיהם נענו. 
המסמכים העיקריים שסופקו לקבוצות שפעלו נגד המשטר: תעודה של רישום מגורים קבועים, מסמכים צבאיים, תעודות של עובד מפעל צבאי. 
בין הקשרים שנוצרו באמצעות שותפות המאבק נגד המשטר, יש לציין: Pál Demény וחוג הקרוב שלו, מנהיגי הפועלים, Kádár Iván  .Sándor Futó Galambos, László Sólyom,  
מחתרת תנועות הנוער היה בקשרים עוד עם הכומר הפרוטסטנטי אלברט ברצקי Albert Bereczky ,מהחוגים הליברליים פאל פאברי Pál Fábry ,Walls der Van 
מטעם הקצינים של בעלות הברית שברחו מהשבי הגרמני, עם ווילמוש טארצ'אי Vilmos Tartsay עם הכומר באלוג páter Balogh ועם עוד אחרים. 
החוגים האנטי גרמנים סיפקו דירות, מקום מסתור, מקום עבודה לחברי תנועות הנוער הציוניות. מחתרת ההצלה – ההתנגדות של תנועות הנוער הציוניות, מחתרת יהודית נרדפת, זעירה, שיתפה פעולה וסייעה בצורה מכובדת את ההתארגנויות האנטי גרמניות.
התעודה, התעודה הנכונה היה הנשק היעיל של מחתרת תנועות הנוער הציוניות, ובית המלאכה לניירות מזויפים היווה את לב ליבה של המחתרת. צוות מוסווה ויעיל ייצר את התחמושת היום-יומית עבור מחתרת תנועות הנוער הציוניות ועבור קבוצות ההתנגדות האנטי-נאציות בהתאם לדרישות המשתנות.
דוד גור, במצוות תנועת השומר הצעיר, הצטרף לצוות בית המלאכה במארס 1944 . 
תוך זמן קצר הוא נעשה אחראי להפעלת בית המלאכה , התאמת הייצור 'מחייטות עילית' לדרישות הזמן, לייצור המוני: השגת טפסי תעודות, הכנת חותמות, פתרון בעיות לוגיסטיות-קונספירטיביות.
בית המלאכה הבלתי לגאלי למסמכים מזויפים, שירת נאמנה את תנועת ההתנגדות- ההצלה של המחתרת. אב הבית בבתים המשותפים דרש את 'אישור המגורים הקבועים' חתום ע"י המשטרה, לאנשי המחתרת שחייו בתעודות מזויפות הייתה שאלה קיומית
להשיג כרטיס מזון. לתעודות מתאימות נזקקו הבורחים מעבר לגבול הרומני, השליחים 
שיצאו להציל לקהילות לערי השדה, המלווים את משלוחי המזון לבתי הילדים, האנשים
במחנות עבודות הכפייה לעריקתם. גם נדרשו תעודות למלט יהודים מריכוזים לצעדת המוות ומתוך צעדת המוות. בהתקרב החזית לבודפשט רק תעודה של 'עובד מפעל צבאי' או תעודת 'שחרור מהצבא' הצילה את הגברים בגיל הגיוס מהפינוי לגרמניה או מכיתת יורים.
בית המלאכה, מסיבות בטיחות ומסיבות קונספירטיביות, החליף את מיקומו ואת הסוואתו. מהסטודיו שברח' בטלן 12 בית המלאכה עבר לדירה פרטית ברח' דאראז' 1 . מהמשכן הנוסף בדרך קרפשי 52 אשר נפגע ע"י הפצצה של בעלות הברית נדד בית המלאכה בקומת המרתף של רחוב רוז'ה 93 ,שם פעל בביטחון זמני בהסוואה כמשרד של מפעל לייצר סוייה הממוקם באי צ'פל.
אחרי הפוץ' של אנשי 'צלב החץ' בית המלאכה ניסה את מזלו בחנות הספרים ע"ש Zsigmond Móritz ברח' בארוש ולבסוף באותו הרחוב בבניין הספרייה של אגודת הסטודנטים הפשיסטית Egyesület Bajtársi Csaba  שהשתייכה לאוניברסיטה ע"ש זמלווייס. 
הופעתם והימצאותם היום-יומית של מספר צעירים, בגילאים של הסטודנטים, השתלבה באווירת המקום. 
בתחילת דצמבר המקשר שהחזיק את הקשר עם העולם החיצון, לא הופיע במועד שנקבע, גם לא מאוחר יותר. 
על פי החוקים הבלתי כתובים של המחתרת, בית המלאכה עזב ומיד. 
במקום העבודה' החדש, בסניף של משרד מהנדס העיר בשד ארז'יבט 13 שלושה חברים מצוות בית המלאכה, עם הציוד המלא, ארוז בשש מזוודות, נתפסו. השלושה - דוד גור, מיקי לנגר, אנדריי פאברי, נחקרו באכזריות במשרדי מפלגת 'צלב החץ' ברובע ה-VI .
מיקי לנגר הוציא את נשמתו מעוצמת העינויים. השניים שנותרו בחיים נלקחו לבית הסוהר הצבאי המרכזי בשד' מרגיט, שם המשיכו לחקור ולענות אותם. 
ב-25 בדצמבר, במבצע נועז, הנהגת המחתרת שחררה אותם עם עוד 118 אנשי מחתרת כלואים.
פעילות בית המלאכה המרכזי למסמכים מזויפים של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה תפס מקום בולט ומשמעותי באירופה הכבושה ע"י הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה. וזה מבחינת כמות התעודות, גיוון המסמכים ומבחינת השיגיהו של פעולות הצלה-התנגדות אשר בוצעו בסיוען של תעודות מזויפות.
יוזמותיו של הנוער הציוני המאורגן בהונגריה במחתרת ב-1944 , פעולות ההצלה- ההתנגדות המרשימות שלו, הן ייחודיות:
- הברחת כ-15,000בני נעור לרומניה, בכיוון ארץ ישראל, הצלתם מאושוויץ וממות בטוח.
- שיגור 200 שליחים לקהילות ולמחנות עבודות כפייה, להתריע ולהציל.
- אספקת 'תעודת חסות' לעשרות אלפים יהודים כדי לדחות את הקץ.
- הקמה והפעלת 55 בתי ילדים, הצלת ששת אלפים נפשות – אין לזה אח ורע.
הנהגת מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה קראה את תמונת המציאות הפוליטית והחברתית בעת שבר קיצוני של ההיסטוריה, הגיבה מידית ומעשית. קבעה משימות הצלה, קיבלה על עצמה אחריות על חיים ומוות. 
ההנהגה השכילה להאציל אחריות והפעילה את חברי המחתרת במעגלים מתרחבים. 
אנשי המחתרת הסתכנו ביודעין בהצלת חבריהם ובהצלת רבבות יהודים שלא הכירו, ברוח הסולידריות היהודית והאנושית.
החלטות הנהגת המחתרת על פעולות ההצלה היו אוטונומיות. לא קיבלו הוראה מאיש, לא במקום ולא מחו"ל. לפעילי המחתרת הייתה אפשרות בכל רגע נתון למלט את עצמם.
הם לא עשו זאת. נשארו על משמרתם, הסתכנו שוב ושוב בהצלת אחרים.
לפעולות המחתרת הייתה משמעות חברתית-פוליטית לציבור היהודי הרחב. בשלהי שלטון סלאשי הציבור היהודי בבודפשט ראה באנשי המחתרת ובראשי המחתרת הנהגה אלטרנטיבית של היהודים.
הנאצים הגרמנים והפשיסטים ההונגרים התכוונו להשמיד ולא להשאיר זכר ליהודי הונגריה. 
תנועות הנוער הציוניות העזו והתעמתו עם תוכניות אילה והצליחו להציל מעל 000,30 נפשות. תנועות הנוער עלו מחורבות המלחמה חבולים אך מנצחים.
מפעל ההצלה הייחודי, רחב ההיקף ובעל ההישגים המרשימים של תנועות הנוער הציוניות בעת הכיבוש הגרמני רשם דפים מזהירים בדברי ימי יהדות הונגריה. לקח והשראה לדורות.