מייג'ור ג'ראלד (ג'רי) קאלק - מדרום אפריקה לבריגדה

מיג'ור ג'רלד (ג'רי) קאלק (KALK) - מדרום אפריקה לבריגדה
הקצין היחידי במטה הבריגדה שדיבר עברית
מאת בני מיכלסון

סיפורו של ג'רי קאלק הינו מהמאפיינים את ההתנדבות בתקופת מלחמת העולם השנייה וכן את הקשיים בהקמת החטיבה היהודית הלוחמת בכלל וסגל הקצונה המקצועי שלה בפרט.

המניעים לגיוס
ג'רי קאלק נולד בדרום אפריקה ב- 9 לינואר 1917 כבן למהגרים יהודים מרוסיה. הוא התחנך בדרום אפריקה ולמד שם משפטים. הוא התנדב לעבור אימונים צבאיים במקביל ללימודיו והועבר לאחר מכן לשירות המילואים בארצו (CITIZEN FORCE). במסגרת זו הוא אף עבר אימונים כצוער והוסמך כממ"ק במילואים. הוא חי בג'רמיסטון ועסק שם בעריכת דין ונבחר למועצת הצעירים היהודיים של דרום-אפריקה. מאוחר יותר הועסק תקופה קצרה בהנהלת הפדרציה הציונית בארצו. 
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, דרום אפריקה לא הכריזה על גיוס חובה וחלקים גדולים באוכלוסייה אהדו את גרמניה הנאצית ושטמו את בריטניה. על כן הקמת צבא שישתתף במלחמה לצד בריטניה התנהל באיטיות רבה.
על רקע זה, החליט ג'רי הצעיר (23) "להרוג שתי ציפורים במכה אחת". בהיותו ציוני נלהב, מזמן הוא התכוון לעלות לארץ ישראל ועל כן הוא קנה כרטיס בספינת הנוסעים האיטלקית "גלילאה", ספינת הנוסעים האיטלקית האחרונה שעברה בתעלת סואץ לפני כניסת איטליה למלחמה. במאי 1940, ירד ג'רי מהספינה בנמל סואץ ומשם נסע ברכבת לפורט-סעיד ולחיפה. כיוון שלא היה לו כסף רב הוא החל מייד לחפש עבודה ובתחילה הועסק תקופה קצרה בעיתון פלסטיין-פוסט. ולאחר מכן עבד כמה חודשים באגף היועץ הכספי של מטה הצבא הבריטי בארץ ישראל במלון המלך דוד בירושלים.
ב- 12 לנובמבר 1940, התגייס קאלק לפלוגות הבאפס.[1] פלוגות אלו הוקמו לא מכבר נוכח מצוקת כוח האדם בפיקוד המזה"ת והצטרפותה של איטליה למלחמה תוך היווצרות איום על ארץ ישראל.[2] מייד לאחר גיוסו, נשלח ג'רי למחנה סרפנד (צריפין) בו הצטרף לפלוגתו, פל' מס. 6, הפלוגה היהודית השלישית אשר גוייסה בארץ ישראל (הבריטים במקביל גייסו פלוגות ערביות. הפלוגות היהודיות קיבלו את המספרים הזוגיים ואילו הערביות את הבלתי-זוגיים). הקצין אשר החתים אותו על מסמכי הגיוס היה לוטננט דן אפשטיין מחיל החפרים (שהועבר לפלוגות הבאפס).[3]

דרכו הצבאית
הסמלים, רבי הסמלים והקצינים בפלוגות הבאפס היו בריטים ואילו הטוראים הראשונים ורבי הטוראים יהודים. קאלק קיבל כמעט מייד את דרגת הטר"ש וזמן קצר אחר כך קודם לרב"ט. השפה היוותה בעיה מלכתחילה, בשל ערב הרב של השפות בהם דיברו המגוייסים על פי שפת מוצאם ורובם התקשו באנגלית ואף בעברית, כך שמהר מאד הוחלט ללוות כל פקודה כתובה אנגלית בשפה העברית. הטר"שים והרב"טים היהודיים פקדו על האנשים ודיברו אליהם בעברית. קאלק שהיה יהודי דרום=אפריקאי, האנגלית הייתה שפת האם שלו אולם הוא זכר מעט עברית מהלימוד לבר-מצווה ועתה נאלץ ללמוד עברית בסיסית כשפה מדוברת. במחנה סרפנד למדו מגוייסי פל' 6 את כל צורות התרגולות והמסדרים. בין השאר הם נדרשו לצעוד למקלחות בשורות ולהתקלח בפקודה. אולם מהר מאד בוטלה הוראה זו למגוייסים היהודים כאשר הסתבר שהם גם כך מתקלחים יותר מפעם ביום וההצעדה למקלחות נראתה להם כהשפלה. לאחר סיום אימוני הטירונות והאימון הבסיסי בסרפנד הוגדרה פל' 6 כפל' מבצעית בטקס מרשים בו צעדה אל מול מפקד הבסיס קולונל לסטר ומשה שרתוק נציג הסוכנות.
לאחר סיום האימונים הועברה הפלוגה למחנה אוהלים ליד יריחו לאימון מתקדם. מפקד פלוגה 6 היה רס"ן מסיי (Massey). האימונים נערכו באיזור ים המלח ובקעת הירדן ונועדו להקנות לפלוגה את מינימום האימון הנדרש לשמירת מתקנים. בשלב זה הבריטים לא רצו לאפשר לפלוגות היהודיות להפוך לפלוגות חי"ר רגילות. כך שבתום האימונים פלוגה 6 הוצבה לתפקידי שמירה ואבטחה.
נתוניו הראשוניים של קאלק, כאזרח דרום אפריקאי אשר כבר עבר הכשרה מסויימת לפיקוד בצבא זה המשתמש בטרמינולוגיה הצבאית הבריטית ואשר עבד בפועל כאזרח בצבא לפני גיוסו וידע אנגלית ועברית בסיסית, סימנו אותו כמועמד פוטנציאלי לפיקוד וקצונה. בחודש ינואר 1941 קיבל קאלק את דרגת הסמל. פלוגות הבאפס[4] הארץ-ישראליות שזה עתה הוקמו, זקוקות היו למפקדים בדחיפות והוחלט על דעת הבריטים והסוכנות שיהיו אלו יהודים.
קאלק אשר פיקד על מחלקה אשר שמרה על בסיס רמת דוד, נקרא ב- 21 ליולי 1941 למפקדת הפלוגה והועלה באחת לדרגת סגן משנה (הדרגה הוגדרה כמינוי חירום).  הוא הוצב כמפקד מחלקה בפלוגתו הוא, אף על פי שזה לא היה מקובל, בדרך כלל הועברו קצינים חדשים לפלוגות אחרות. הבריטים, אשר עדיין לא חשבו שיזדקקו לפלוגות היהודיות מעבר לתפקידי שמירה ואבטחה, לא ראו בכך בעיה גדולה להעניק קצונה באופן זה - ללא קורס קצינים כלשהו.
כאשר הוקם הרגימנט הארץ-ישראלי בספטמבר 1942, "הועבר" קאלק אליו יחד עם כל יחידתו וקיבל דרגת סגן באוקטובר אותה שנה. 10 פלוגות הבאפס היהודיות אורגנו בגדודים הראשון והשני במסגרת הרג'ימנט הא"י וקאלק הפך לקצין בגדוד השני (היהודי) של הרג'ימנט.
ב- 6 ליולי 1943 יצא קאלק עם גדודו לבנגזי שבקירנאיקה (לוב) לתפקידי שמירה. בעת ההיא קיבל קאלק חופשת מולדת, נסע הבייתה לדרום אפריקה והתחתן. כאשר שב לגדודו הוא גילה שהגדוד הועבר, באוקטובר אותה שנה, למצרים למחנה איטלקי ישן ומרוחק בשם אל-אביאר בגלל רוח מרי שפשטה בגדוד כנגד הממסד הבריטי ובדרישה להניף דגל כחול לבן ולהשתמש בסמל מגן דוד. הבריטים החליטו משום כך להרחיק את הגדוד לפנים הארץ מקום בו ניתן לבודדו ולשלוט בו באופן הדוק יותר ושם החל בסדרת אימונים מסודרת אשר לאחריה הוא אורגן לפי תקן חדש שהיה נהוג אז ביחידות החי"ר הסדירות של הצבא הבריטי. מפקד הגדוד היה סא"ל בריטי מבוגר אשר הוחזר לשירות עקב המלחמה והיה גם טיפש וגם סתום.5]
בינואר 1944 קודם קאלק לדרגת סרן. אולם הוא מאס בחוסר המעש של הגדוד במדבר מצרים ובאווירה ששררה בו עקב החיכוכים המתמשכים בין פיקוד הגדוד הבריטי לחיילים הארץ ישראלים, ביקש העברה לצבא הדרום אפריקאי (ליחידות שלחמו תחת פיקוד הצבא הבריטי). לצורך כך הוא השתמש בקשרים שהיו לו עם שר בממשלה הדרום אפריקאית בשם שטראוס.[6] מצב זה העמיד את מפקדיו על קרני הדילמה לגבי המשך קידומו הצבאי אולם בשל ההחלטה, שהתקבלה לא מכבר, להקים חטיבה יהודית לוחמת והמחסור המשווע בקצינים להצבה בשורותיה, הוחלט לבסוף לדחות את בקשת ההעברה של קאלק כיוון שהוערך שהוא ללא תחליף עבור הבריגדה.
עם הקמת הבריגדה במהלך אותה שנה התמנה קאלק לקצין התובלה של הבריגדה. תפקיד זה הפך אותו למעשה למפקד הדרג העורפי של החי"ל ולמפקדם בפועל של שלושת מפקדי פלוגות המפקדה בגדודים. וכן אחראי לכל הרכב הרך של החטיבה (כמעט ולא היה בה רכב אחר). בתחילת 1945 הושטה החטיבה לאיטליה ופרקה בנמל טרנטו. קאלק היה אחראי על שיירות הרכב אשר הובילו את החיילים מנמל טראנטו לפיוג'י שליד רומא לשם אימונים לקראת הכניסה ללחימה. החטיבה הוכנסה ללחימה בגזרת רוואנה כאשר קאלק מפקד על הדרג העורפי החטיבתי. האזור כולו היה פקוק בדרגים העורפיים של כל העוצבות בחזית ולא היה מקום רב ליוזמה. האזור שבו חנו דרגי החטיבה אף הופגז ע"י הגרמנים אולם לא נגרם נזק רב. לאחר צליחת נהר הסניו (הפעולה הקרבית היחידה של החי"ל) התקדמה החטיבה והמפקדה עברה לבולוניה. לאחר מכן התמוטטה החזית באיטליה, המלחמה הסתיימה והחטיבה הועברה לעיר טרוויזיו שעל גבול אוסטריה. קאלק קיבל חופשה ארוכה של 6 שבועות. לאחר מנוחה ארוכה בדרום אפריקה, חזר קאלק לחטיבה ומצא שהיא הועברה כבר לארצות השפלה, לבלגיה ולהולנד. ועוד התחוור לו שבינתיים מונה קצין אחר לתפקיד קצין התובלה של החי"ל. קאלק היה ללא תפקיד לכן מונה באופן זמני לתפקיד קצין המודיעין החטיבתי, אולם כיוון שהמלחמה הסתיימה ולא היה מה לעשות בתפקיד זה הוא מונה לזמן קצר לתפקיד קצין מטה בממשל הצבאי בבלגיה. אולם כאשר שוחרר קצין המטה לענייני מנהלה ושלישות (DAA QMG) של החי"ל התמנה קאלק על מקומו וקיבל דרגת מייג'ר (רס"ן) והיה בכך לקצין הראשון מהרגימנט הישראלי שקיבל תפקיד זה בחטיבה קרבית. תפקיד זה היה בעל חשיבות רבה ובמסגרתו תכנן קאלק ופיקח על תוכנית השחרור של חיילי הבריגדה ופירוקה. לאחר סיום המלחמה, בתקופה הקריטית בה עסקה החטיבה היהודית הלוחמת בהברחת פליטי אירופה היהודים לא"י היה קאלק לקצין המטה הראשי לענייני מנהלה ושלישות ושלט למעשה על ברז המשאבים שאיפשרו את הפעילות כולה (ובתוך כך פעילות "הבריחה") . בתפקיד זה כיהן עד לשחרורו בחודש מאי 1946, עת חזר לדרום אפריקה ולראשונה ראה את בתו שנולדה 6 שבועות קודם.
בשנת 1958 בא קאלק לביקור בארץ והתקבל ע"י וותיקי הגדוד ה- 2 בהם רב- אלוף חיים לסקוב, הרמטכ"ל בעת ההיא, האלוף אפרים בן ארצי, איזי דורות, ראש השב"כ השני וסגן ראש המוסד, מורדכי מרון מנכ"ל בית החולים הדסה ורבים אחרים מידידיו ומוקירי פועלו.
בשנת 1965 נתבקש להגיע לארץ ולהשתתף במצעד חיילי החי"ל במסגרת אירועי יום העצמאות.