קרב קורסק ולוחמים יהודים

קרב קורסק ולוחמים יהודים
 
ב-12 ביולי 1943, החליט היטלר לבטל את מבצע "ציטדלה", ההתקפה הגרמנית על "בליטת קורסק" (שהחלה ב-4 ביולי אחר הצהרים) - החלטה שהיוותה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה, ובעקבותיה הצליח הצבא האדום לעבור ממגננה למתקפה בתוך שבועיים, ולהדוף את הגרמנים אל עברו השני של נהר הדנייפר.

לאחר קרב סטלינגרד, המשיכה ההתקפה הסובייטית מערבה, כשהיא מתפרסת מרוסטוב על הדון בדרום, ועד לנינגרד בצפון. קווי אספקה ארוכים ובלאי, עצרו את התנופה הרוסית, וסביב העיר קורסק, שהיוותה מרכז תעשייתי ותקשורת איסטרטגית רבת ערך וצומת תחבורתי בין הצפון לדרום, נוצר מבלט בצורת קשת שאורכה כ-200 ק"מ מאוריול בצפון ועד בלגורוד בדרום, ורוחבה כ- 150 ק"מ.
מחשש של מתקפה גדולה של בעלות הברית ממערב, העלולה להקיז מכוחו, החליט היטלר לפתוח במתקפה על הרוסים שתביא לאיזון בין הצדדים בחזית המזרח, וזאת, בטרם תחל המתקפה במערב. "בליטת קורסק" תוכננה כמקום פתיחת המתקפה. הכוונה היתה לתקוף בתנועת מלקחיים:
מצפון - "הארמיה התשיעית" בפיקודו של הגנרל ולטר מודל, תתקוף דרומה מאזור אוריול.
מדרום - "ארמית הפנצרים הרביעית" של הגנרל הרמן הות וארמיית השריון של קמפף, תחת פיקודו הכולל של מאנשטיין, יתקיפו צפונה מאזור חרקוב.

תנועת המלקחיים שאמורה הייתה להיסגר באזור קורסק, תוכננה להשמיד את הריכוזים הגדולים של הצבא האדום, ובכך ליצור קו חזית קצר יותר על נהר הדון וקל יותר להגנה.
מצד שני הצבא האדום, שהיה מודע לכוונה הגרמנית, הפך את ריכוז הכוחות ב"בליטת קורסק", שיועד להתקפה על אוריול ובלוגרוד, למערכת הגנה משוכללת ביותר. בקווי מגננה שהגיעו עד עומק של 175 ק"מ מקו החזית, עם כמיליון מוקשים שהוטמנו בצפיפות של 1,700 מוקשים נגד אדם ו-1,500 מוקשים אנטי טנקיים בכל קילומטר רבוע של החזית, ובאלפי קילומטר של חפירות אנטי טנקיות, עמד צבא של כמיליון ו-300 אלף חיילים, המצויד ב-3,600 טנקים, 20 אלף קני ארטילריה, ו-2,400 מטוסים.
בשעות אחר הצהריים של 4 ביולי, פתח הצבא הגרמני בהתקפה מצפון עם כ-800 אלף חיילים, כ-2,700 טנקים, 13 אלף קני ארטילריה ו-2,000 מטוסים, ובבוקר 5 ביולי תקף מדרום.
המערכה החלה בקרב אוויר, שהיה מהגדולים בהיסטוריה, ובסיומו, אף אחד משני חילות האוויר לא הצליח לבסס עליונות אווירית. במערכה הקרקעית עצר השריון הסובייטי בקרב שריון, שנחשב מהגדולים בהיסטוריה, תוך הסתייעות באש ארטילרית וירי צלפים, את ההתקפה הגרמנית, שהצליחה לחדור את שני קווי ההגנה הראשונים בלבד.
במערכה הרוסים איבדו 177,847 לוחמים, 1,500 טנקים וכ- 1000 מטוסים.
הגרמנים איבדו 56,827 לוחמים, 500 טנקים וכ-200 מטוסים.

לראשונה נעצרה מתקפה גרמנית מבלי להשיג ולוּ אחד מיעדיה. הגרמנים לא הצליחו לשבור את הגנת הצבא האדום, אך הניצחון הרוסי עלה במחיר יקר. הצבא האדום איבד יותר אנשים ויותר ציוד מאשר הוורמאכט, אך עתודותיו סייעו להחזיר לעצמו את האבידות. לא כך עם הצבא הגרמני שמשאבי כוח האדם והציוד שלו הידלדלו.
מכאן עברה היוזמה האסטרטגית לידי הסובייטים. הגרמנים מעולם לא התגברו על אבדותיהם, ולא חזרו ליזום לאחר קורסק. מתקפת קורסק הייתה המתקפה הגדולה האחרונה של הוורמאכט במזרח. "מבצע ציטדלה" גרם לאובדן אמונו של היטלר בתכנון המטה הכללי שלו, ומכאן הצבא הגרמני הלך ונסוג.
 
במערכת "בליטת קורסק", כמו בקרבות ובגזרות אחרות בחזית, נטלו חלק אלפי חיילים ומפקדים יהודים. תא"ל (במיל') ד"ר יצחק ארד (טולקה), מתאר בספרו "בצל הדגל האדום":

"הקורפוס הממוכן השלישי בפיקודו של גנרל-לוטננט (רב-אלוף) שמעון קריבושין  

שהיה חלק מארמיית שריון מס' 1, נערך להגנה בגזרה הדרומית של מובלעת קורסק, שבה תקפה ארמיית השריון מס' 4 הגרמנית. ב-6 ביולי הצליחו הגרמנים לפרוץ את קו ההגנה הסובייטי הראשון שבו הוצבה ארמיית הגוורדיה ה-6. מי שבלם את התקדמותם היה הקורפוס הממוכן של קריבושין. בימים 10-6 ביולי ניהל קורפוס זה, יחד עם יחידות אחרות של ארמיית שריון מס' 1, קרב הגנה קשה מול כוחות שריון גרמנים גדולים, ביניהם דיוויזיות השריון של ה-אס-אס, שהיו מהטובות ביותר שהיו לצבא הגרמני: "דיוויזיית אדולף היטלר", "דיוויזיית גולגולות המוות" ודיוויזיית הרייך". בקרב קשה, עם אבידות כבדות של שני הצדדים, הצליחו אמנם הגרמנים להתקדם קילומטרים בודדים - אך לא הצליחו לפרוץ את החזית ונבלמו. הקורפוס של קריבושין שהצטיין בקרבות אלה, קיבל את התואר "גוורדיה", ושבועיים אחרי קרב זה הועלה קריבושין לדרגת גנרל-לוטננט (רב-אלוף) וזכה ב"עיטור סובורוב".
ב-12 ביולי בקרב הטנקים הגדול שליד פוחורובקה נפל פוד-פולקובניק (סא"ל) מיכאל גולדברג - מפקד גדוד (פולק) הטנקים 55 של הקורפוס הממוכן החמישי. בקרב זה נלחם גם פולקובניק (אל"ם) ד' קלינפלד - מפקד גדוד (פולק) טנקים מס' 51 מחטיבת שריון מס' 10.
ג' קשפרסקי - פיקד על פולק (גדוד) נחתי אוויר מס' 26, שהגן על גבעה חיונית בקרבת פוחורובקה.
סטרשי-לוטננט (סֶגֶן בכיר) קאצלמן - פיקד על סוללות תותחים, כשביום השלישי למתקפה הגרמנית נסוג חיל הרגלים שבגזרתו, וצוות הסוללה נשאר בודד מול טנקי האויב. הסוללה פגעה ב-14 טנקים אך רוב אנשיה נהרגו, ובהם קאצלמן, ואחרים נפצעו.
בקרב בבליטת קורסק השתתף פולק (גדוד) רגלים בפיקודו של מיור (רס"ן) ליאוניד בובר "גיבור ברית המועצות". הוא סיפר על הקרב במובלעת קורסק בנאומו בפני אנשי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי במוסקבה ב-4 באפריל 1944:
"...מטוסי אויב רבים חגו מעל עמדותינו ו-20 טנקי אויב הסתערו עלינו. בהגיעם למרחק עשרה מטרים מעמדותינו יצאו לוחמינו לקראתם ברימונים אנטי-טנקים. טנקים אחדים נפגעו, האחרים נסוגו... הסתערתי עם לוחמיי, ובקרב פנים מול פנים הדפנו את הגרמנים. בקרב זה נפצעתי בחזה אך לא עזבתי את חיילי עד שתם הקרב"
גדוד של טנקים T-34 בפיקוד של סטרשי-לוטננט (סֶגֶן בכיר) מֶטְוֵוי פינסקי - היה בעמדות הגנה באזור הכפרים רקובו - שפלבקה (Rakovo Shepelevka). ביום הראשון להתקפה הסתערו עליו טנקי אויב, ובראשם טנקים כבדים מסוג טייגר, שרק את דופנותיהם הצדדיות יכלו לחדור לתותחי הטנק T-34. פינסקי, שהטנקים שלו היו מוסווים היטב, אִפשר לטייגרים הגרמניים להיכנס עד שדפנות הצד שלהם נחשפו דיין, ואז נתן את פקודת האש. עשרים הטנקים של פינסקי פתחו בירי, הטייגרים וחיילי האויב שנעו איתם נפגעו והאויב נסוג. לפינסקי הוענק אות ההצטיינות הגבוה "אלכסנדר נבסקי".

בקרב ב-12 ביולי נפל פוד-פולקובניק (סא"ל) א' רבין - מפקד פולק (גדוד) הארטילריה 233, כשהוא עצמו יורה בתותח ומשמיד טנק "פנתר", מטנקי האויב שחדרו לאזור הדרגים העורפיים של ארמיית גוורדיה מס' 5, ליד הנהר פְּסֶל (Psel).
בקיץ 1943, לאחר התארגנות, הוצבה דיוויזיית הקלעים הליטאית מס' 16 בעמדות הגנה בגזרה הצפונית של מובלעת קורסק-אוריול, במסגרת ארמיה מס' 48. בגזרה זו עמדו הגרמנים לפתוח במתקפה.
גריגורי אושפול - איש צוות תותח נגרר 76 מ"מ, שהוצב בעמדות הקדמיות של חיל-הרגלים לקדם בירי ישיר את האויב המסתער, כתב: "הגרמנים הציבו בחזית הקדמית שלהם רמקולים שבהם הושמעו קולותיהם של עריקים ליטאים, שקראו לבני עמם לערוק לצד הגרמנים. הם הבטיחו להחזיר כל עריק למולדתו ליטא. בעלונים שהושלכו לעמדות הקדמיות שלנו הם קראו לא להילחם נגדם והבטיחו שלא יכלאו את הליטאים במחנות שבויים אלא יחזירום לבתיהם בליטא. קריאות אלה לא הועילו. הם לא לקחו בחשבון שכמעט שליש מלוחמי הדיוויזיה היו יהודים, שהיו מוכנים להילחם בגבורה מבלי לסגת צעד אחד מעמדותיהם. בנוסף, גם רוב הליטאים בדיוויזיה היו פטריוטים סובייטיים וכ-20 אחוז מחיילי הדיוויזיה היו רוסים, אוקראינים ובני עמים אחרים... ההתקפה הגרמנית החלה לאחר ריכוך ארטילרי אינטנסיבי של העמדות הקדמיות שלנו. זה נמשך מעל לשעה, כשכל אותו הזמן אנחנו נמצאים בעמדות המכוסות בשכבת אדמה של מטר. גם התותח שלנו היה בעמדה מוגנת היטב ...הפעם היינו מוכנים כהלכה להדיפת התקפת האויב... כשחיל הרגלים של האויב התקרב לעמדותינו ירינו עליהם בכינון ישיר פגזי שרפנל (פגז שעם פיצוצו הוא מפזר כמות גדולה של רסיסים) ... התקפת-הנגד של כוחותינו אילצה את האויב לחזור לעמדת המוצא שלו, כשהוא סובל אבידות כבדות. גם לנו היו הרבה אבידות, מפקד הסוללה שלנו נהרג...

התותח שלנו היה קרוב לעמדות הגרמנים. עד להסתערות הגרמנית הבדילו בינינו ובין הגרמנים גדרות תיל ושדה מוקשים, אך אלו נהרסו באש הארטילריה ביום הקרבות הראשון, מה שחייב אותנו לערנות יתר לכל תנועה גרמנית, ואלה אכן ירו עלינו כל הזמן בתותחים ומרגמות...

לקראת ההתקפה על הכפר פנסקיה (Panskaia) הוטל על צוות התותח שלנו, שמפקדו היה קלמן שור 


 לחסל שלוש עמדות מקלעים של האויב בירי בכינון ישיר. הוא סיפר:  "... ביצענו זאת. ואכן בעת כיבוש הכפר לא נתקלו חיילנו באש מעמדות אלה... בסוף יולי נאמר לנו שאנו עוברים למתקפה... בקרב לשחרור ניקולסלקוי (Nikolskoe) נהרגו ונפצעו הרבה מהלוחמים שלנו, גם אני נפצעתי קשה..."
 
בקרבות במובלעת קורסק-אוריול היה לארטילריה הסובייטית תפקיד חשוב ביותר והיא זכתה לכינוי "אלוהי המלחמה" (Bog Voiny). מפקדי הארטילריה של ארמיה 65 ושל ארמיית השריון 2, היו הגנרלים היהודיים ישראל בסקין וגריגורי פלסקוב.
מפקד דיוויזיית הארטילריה מס' 12 היה גנרל משה קורקובסקי.
בין מאות היהודים שזכו באותות הצטיינות על חלקם בקרבות קורסק-אוריול שלושה עשר קיבלו את "אות לנין" .