הטלת פצצת האטום
בשנים 1945-1942 נלחמו הכוחות האמריקניים על מנת לכבוש מחדש את האזורים שעליהם השתלטה יפן. דם רב נשפך על כיבוש כל אי, הנחתים האמריקניים נלחמו בקרבות קשים לשחרור השטחים הכבושים והלוחמים היפנים נלחמו עד מוות. בתחילה כבשו האמריקנים את איי האוקיינוס השקט, בשלב הבא נכבשו חזרה אזורי דרום-מזרח אסיה ולבסוף כותרו יפן והאיים הסמוכים לה.
התוכנית האמריקנית הייתה לכבוש את האיים בקרבת יפן ואח"כ לפלוש אליה. לשם כך נאלצו לכבוש איים ששימשו מבצרי הגנה ליפן. האי המשמעותי הראשון היה איוו ג'ימה, שבו שלושה שדות תעופה. הכיבוש היה קשה משום שהיפנים נלחמו שם עד מוות. הקרבות התנהלו פנים אל פנים, מלווים בהפגזות בלתי פוסקות של תותחי הצי האמריקאי, להם ליפנים לא היה מענה. אי שני, בולט בחשיבותו, היה אוקינאווה, ששלט על נתיב התעבורה והאספקה ליפן. הצי הבריטי סייע לאמריקנים וגם כאן היו אבדות רבות לשני הצדדים בקרבות עקובי דם.
אוקינאווה הייתה האי האחרון שנכבש באוקיינוס השקט. הנחתים האמריקאים לחמו בגבורה ובנוסף נהנו מיתרון בכוח האווירי ובנשק חדיש. אומץ לבם בלבד של היפנים לא הספיק בכדי לנצח בקרבות מכריעים.
ההחלטה על הטלת הפצצה
הנשיא טרומן דרש מיפן להיכנע אך היא סרבה. היה ברור כי לא ניתן לכבוש את יפן כמו את שאר האיים, ובפלישה ליפן יהיו מאות אלפי חללים. עקב כך החליט הנשיא טרומן להשתמש בנשק הסודי החדש של ארה"ב - פצצת אטום.
ראשית הטילו פצצת אורניום על הירושימה (Hiroshima) ב-6 באוגוסט 1945. עוצמת הפצצה נחשבה שווה ל-12,500 טון של חומר נפץ. כתוצאה נהרגו מיד 130,000 תושבים ועוד כ-200,000 מתו תוך חמשת השנים לאחר מכן.
הממשלה היפנית, מורכבת מגנרלים שוחרי מלחמה, לא הזדרזה להיכנע. כעבור שלושה ימים, ב-9 לאוגוסט מטוס אמריקאי נוסף הטיל פצצת פלוטוניום על עיר הנמל נגאסאקי (Nagasaki). עוצמת הפצצה נחשבה שווה ל-22,000 טון של חומר נפץ. 70,000 תושבים נהרגו מיד. כ-140,000 מתו אח"כ. למחרת, ב-10 לאוגוסט, הורה הקיסר היפני הירוהיטו (Hirohito) לממשלתו להיכנע. הוא הודיע אישית בשידור לעם על כניעתה של יפן ללא תנאי וצווה על כל חייליה להניח את נשקם.
באופן רשמי חתמו על הכניעה שר החוץ היפני וראש המטה הכללי של צבאה ב-2 בספטמבר על סיפון ספינת המלחמה "מיסורי" שעגנה במפרץ טוקיו. מלחמת העולם השנייה הסתיימה.
שיקולי ארה"ב להטלת הפצצה
שקול עיקרי אחד ושני שקולים משניים הניעו את ארצות הברית להטיל את פצצת האטום על יפן:
1. פלישה ליפן תגרור אבדות בלתי נסבלות לארה"ב, השמדת רוב הצבא היפני והרג עצום בעם. הפצצה אטומית שתביא לסיום המלחמה עשויה להיות עדיפה.
2. תקיפת יפן בפצצת אטום תשמש אזהרה לרוסים.
3. טרומן שאף לסיים את המלחמה במהירות. רק כך יתחיל תהליך שיקום העולם מנזקי המלחמה הכבדים.
טרומן קיבל את הסכמתם של מפקדי הצבא הבכירים שלו לפעולה. ההפצצה בוצעה. כחצי מיליון יפנים נהרגו בשתי הערים אשר נבחרו כמטרות. במחיר הנורא הזה, אשר שולם כמעט כולו על ידי אזרחים תמימים, הושג הקץ למלחמה.
השלכות מדיניות
עם כניעת יפן, הצבא היפני מנה 6,983,000 חיילים מהם 2,576,000 היו באיים היפנים, והיתר ילמעלה מ- 4,000,000 חיילים יפנים, היו בשטחי הכיבוש היפניים - ממנצ'וריה ועד איי שלמה בכל האיים של מרכז ודרום-מערב האוקינוס השקט.
יפן נכנעה והועברה לפיקוח צבאי של בעלות הברית. משטרו של גנרל מקארתור, המפקד העליון של צבאות הברית בזירה, הפך את יפן לשטח חסות אמריקני, עד שכעבור שנתיים הוחזרה ליפן עצמאותה. המדיניות המיליטנטית של יפן נעלמה, בעוד הקיסר נשאר על כסאו. יפן הסכימה להשתלב במערך העולמי והפכה לדמוקרטיה עם חוקה פרלמנטרית. בשנת 1947 סייעה ארה"ב לשיקום יפן, בעיקר כלכלית. שנתיים אח"כ חתמה ארה"ב עם יפן על הסכם שלום ויפן התקבלה כחברה באו"ם.
הירושימה - רקע וההפצצה עצמה
יואב ענבל - מלחמת העולם השנייה ב 360 מעלות
בזמן הפצצתה, הירושימה הייתה עיר בעלת משמעות תעשייתית וצבאית חשובה עבור מכונת המלחמה היפנית. בקרבת מקום הוצבו מספר יחידות צבאיות, החשובה שבהן הייתה מפקדת הארמייה הכללית השנייה של פילדמרשל שונרוקו האטה, שהייתה אמונה על ההגנה על כל דרום יפן, ושכנה בטירת הירושימה. תחת פיקודו של האטה היו כ-400,000 איש, רובם הוצבו בקיושו, שם היפנים צפו שתתרחש פלישת בעלות הברית לאיי הבית היפנים.
בהירושימה היו מוצבות גם מפקדות הארמייה ה-59, הדיוויזיה ה-5 והדיוויזיה ה-224 - יחידה ניידת שהוקמה זה לא מכבר. העיר הוגנה על ידי חמש סוללות תותחי נ"מ בקוטר קנה של 70 מ"מ ו-80 מ"מ, תותחי נ"מ של הדיוויזיה הנ"מ השלישית, כולל יחידות מגדודי הנ"מ ה-121 וה-122 והנ"מ הנפרדים ה-22 וה-45. בסך הכל הוצבו בעיר כ-40,000 לוחמים יפנים.
הירושימה הייתה בסיס אספקה ולוגיסטיקה לצבא היפני. העיר הייתה מרכז תקשורת, נמל מרכזי לספנות ואזור כינוס לגייסות. היא היוותה מוקד ראשי לתעשיית המלחמה היפנית, שייצרה חלפים למטוסים וספינות. כמו כן ייצרו שם פצצות, רובים ותותחים. מרכז העיר כלל מספר מבני בטון מזוין ומבנים קלים יותר. מחוץ למרכז, האזור היה דחוס באוסף צפוף של סדנאות עצים קטנות בין בתים יפניים. כמה מפעלי תעשייה גדולים יותר שכנו בפאתי העיר. הבתים נבנו מעץ עם גגות רעפים, ורבים ממבני התעשייה נבנו גם סביב מסגרות עץ. העיר כולה הייתה רגישה מאוד לנזקי שריפות. זו הייתה העיר השנייה בגודלה ביפן אחרי קיוטו שעדיין לא נפגעה מהתקפות אוויריות, בעיקר בגלל שלא הייתה בה תעשיית ייצור של מטוסים שהייתה היעד המועדף על פיקוד המפציצים ה-XXI. ב-3 ביולי, הפיקוד המשולב האמריקאי הוציא אותה מחוץ לתחום המפציצים, יחד עם קוקורה, נייגהטה וקיוטו.
אוכלוסיית הירושימה הגיעה לשיא של למעלה מ-381,000 איש ואישה לפני המלחמה, אך לפני הפצצת האטום, האוכלוסייה התדלדלה בהתמדה בשל פינוי שיטתי בהוראת ממשלת יפן. לכן בזמן התקיפה מנתה האוכלוסייה האזרחית כ-340,000-350,000 תושבים. התושבים תהו מדוע הירושימה לא הותקפה והושמדה בהפצצות שריפה כמו ערים יפניות אחרות...
חלקם שיערו שהעיר אמורה להישמר שלמה עבור מטה הכיבוש של צבא ארה"ב כשיגיע.. אחרים חשבו שאולי קרוביהם בהוואי ובקליפורניה עתרו לממשל האמריקאי להימנע מהפצצת הירושימה. פקידי עירייה מציאותיים יותר הורו להרוס בניינים כדי ליצור שורות הגנה נגד אש ארוכות וישרות. אלה המשיכו להתרחב עד הבוקר של ה-6 באוגוסט 1945.
הירושימה הייתה המטרה העיקרית של משימת הפצצת האטום הראשונה ב-6 באוגוסט, כשהערים קוקורה ונגסאקי היוו חלופה.
מפציץ B-29 Enola Gay, היה חלק מטייסת ההפצצה 393. הוא היה קרוי על שם אמו של קברניט המטוס טיבטס. המטוס המריא משדה צפון בטיניאן, כשש שעות טיסה מיפן. בעת המשימה האנולה גיי לווה ע"י שני מטוסי B-29 נוספים: Great Artiste, בפיקודו של מייג'ור צ'ארלס סוויני, שנשא מכשור מדידה, ומטוס B-29 חסר שם אז שנקרא מאוחר יותר Necessary Evil, בפיקודו של קפטן ג'ורג' מרקארד. היה זה מטוס הצילום.
לאחר שעזב את טיניאן, ה Enola Gay עשה את דרכו בנפרד לאיוו ג'ימה שם פגש את המטוסים של סוויני ומרקווארדט בשעה 05:55 בגובה 2,800 מטר, ומשם המשיכו במסלול ישיר ליפן. המטוס הגיע מעל המטרה בראות טובה בגובה 9,470 מטר. פרסונס, שפיקד על המשימה, חימש את הפצצה בזמן הטיסה עצמה כדי למזער את הסיכונים במהלך ההמראה. בעבר הוא היה עד לארבעה מטוסי B-29 מתרסקים ונשרפים בהמראה, וחשש שפיצוץ גרעיני יתרחש אם מטוס B-29 יתרסק עם פצצת ה Little boy חמושה על הסיפון. עוזרו, לוטננט שני מוריס ר. ג'פסון, הסיר את אמצעי הבטיחות של הפצצה 30 דקות לפני שהמטוס הגיע לאזור היעד.
במהלך הלילה שבין 5 ל-6 באוגוסט, מכ"ם יפני זיהה את התקרבותם של מטוסים אמריקאים רבים לכיוון החלק הדרומי של יפן. הרדאר זיהה 65 מפציצים שנעו לכיוון סאגה, 102 למעבאשי, 261 בדרך לנישינומיה, 111 לכיוון אובה ו-66 לכיוון אימאברי. ניתנה התראה ושידורי הרדיו הופסקו בערים רבות, ביניהן הירושימה. צליל חזרה לשגרה נשמע בהירושימה בשעה 00:05. כשעה לפני ההפצצה, שוב נשמעה אזעקה אווירית, כאשר מטוס חיזוי מזג אוויר אמריקאי טס מעל העיר. הוא שידר הודעה קצרה שנקלטה על ידי אנולה גיי. זה לשונה: "כיסוי עננות פחות מ-3/10 בכל הגבהים. עצה: פצצה ראשונית.". צליל חזרה לשגרה נשמע שוב בהירושימה בשעה 07:09.
בשעה 08:09, טיבטס החל ביעף ההפצצה שלו ומסר את השליטה על תזמון ההטלה לידי המטילן שלו, מייג'ור תומאס פרבי. שחרור הפצצה בשעה 08:15 (שעון הירושימה) עבר כמתוכנן, ול Little boy שהכילה כ-64 ק"ג של אורניום-235 לקח 44.4 שניות ליפול מהמטוס שטס בגובה של כ-9,400 מטר. הפיצוץ התרחש בגובה של כ-580 מטר מעל העיר. אנולה גיי טס 18.5 ק"מ לפני שאנשי הצוות שלו חשו את גלי ההלם מהפיצוץ.
עקב רוח צולבת, הפצצה פספסה את נקודת המטרה, גשר איוי, בכ-240 מ' והתפוצצה ישירות מעל המרפאה הכירורגית שימה. היא שיחרר את האנרגיה המקבילה של 16 ± 2 קילוטון של TNT . הנשק נחשב מאוד לא יעיל, עם רק 1.7 אחוזים ביקוע של החומר הפעיל שלו. רדיוס ההרס הכולל היה כ-1.6 ק"מ, וכתוצאה מכך התחוללו שריפות על פני 11 קמ"ר.
אנולה גיי נשאר מעל אזור המטרה במשך שתי דקות במרחק של 16 ק"מ כשהפצצה התפוצצה. רק טיבטס, פרסונס ופרבי ידעו על אופי הנשק; לאנשי צוות אחרים ששהו על המפציץ נאמר רק לצפות להבזק מסנוור והם קיבלו משקפי מגן שחורים. "היה קשה להאמין למה שראינו", אמר טיבטס לכתבים, בעוד פרסונס אמר "כל העניין היה אדיר ומעורר יראת כבוד... הלוחמים שהיו איתי התנשפו 'אלוהים שלי'". הוא וטיבטס השוו את גל ההלם ל"פרץ קרוב של אש התקפית".