יעקב מויסייביץ אלטאוזן

נולד ב-1 בדצמבר 1907במחוז אירקוצק, האימפריה הרוסית. אביו, מויסיי איטקוביץ היה בגלות במכרות לנה ובמקור היה מויטבסק. כשהיה בן 11, ניתק ממשפחתו, והגיע לחרבין, סין. עבד כנער מעליות בבתי מלון, מכר עיתונים והיה נער סיפון על אנייה שנעה בין שנגחאי להונג קונג. כשהגיע לנעוריו שינה שמו לג'ק. בהמשך, הגיע לצ'יטה, שם פגש את יוסף אוטקין המשורר, אשר סייע לו לחזור לאירקוצק.

הוא עבד במפעל לפחיות ובבניית רפסודות עץ, ובמקביל השלים את לימודיו. בסוף 1922 הצטרף לקומסומול וב-1923 חבר לארגוני כתיבה ושירה שכללו את חברו אוטקין ומבקר ספרות נוסף בשם ואלרי דרוזין. ב-1923 החל ללמוד במוסקבה ועבד במכון לספרות ואומנות שם נלקח תחת חסותו של המשורר ואלרי בריוסוב. לאחר מכן, סיים לימודיו באוניברסיטת מוסקבה. בסוף שנות ה-20 עבד במדור העריכה של העיתון "קומסומולוסקיה פרבדה" והיהה מזכיר המדור לסיפורת. עת עבד במערכת העיתון יצר קשרים עם אמנים רבים ומפורסמים ביניהם ולדימיר מיאקובסקי. ב-1934 הצטרף לשורות איחוד הכותבים הסובייטים. 

ב-1939 התפקד למפלגה הקומוניסטית והגיש בקשה למטה הצבא האדום במטרה לשרת כמדריך פוליטי במערכת העיתונות הצבאית. במארס 1940 אושרה בקשתו והוא נשלח לחזית קרליה, לאחר תום הקרבות נגד הצבא הפיני.

בתחילת המלחמה הפטריוטית הגדולה, מונה לכתב צבאי של העיתון "מאבק הצבא האדום" של הארמיה ה-12 בחזית דרום-מערב ולאחר מכן שירת בעיתון "כוכב הסובייטים" של הארמיה ה-6.

באביב 1942 שירת עם הכוחות הלוחמים בחרקוב.

נפל בקרב ב-27 במאי 1942 במהלך המתקפות הכושלות בציר "איזיום-ברוונקובו-לוזובאיה". באותה עת נפל גם חברו מיכאיל רוזנפלד.

אחרי נפלו נקבר בקבר אחים ורק אחרי 61 נמצא המקום. 16 מתוך 23 הלוחמים שנקברו עמו זוהו.

עיטוריו: עיטור הדגל האדום.