שמשון שכטה

נולד לרגינה ולייבוש שכטר, אח לגולדה, ב- 15.8.1912, בעיר קומפולונג שבבוקובינה – עיר שהשתייכה אז לאימפריה האוסטרו-הונגרית ובעלת תרבות גרמנית. הוריו לא היו דתיים, אבל שמרו על המסורת היהודית, והאב אפילו שמש כחזן בבית הכנסת. שנות נערותו עברו על בעיר צ'רנוביץ', אליה עברה המשפחה. העיר שהייתה בירת בוקובינה עברה עם התפרקות הממלכה האוסטרו-הונגרית להיות חלק מרומניה. בגיל שלש נשלח ל"חדר", אבל עזב אחרי תקופה קצרה מאחר שהמלמד והמכות שנתן לתלמידיו לא מצאו חן בעיניו. אחר כך למד בבי"ס יסודי-נוצרי והמשיך בבי"ס תיכון טכני. הוא סיים את לימודיו כטכנאי אלקטרוניקה עם תעודה שאפשרה לו ללמוד לתואר מהנדס אלקטרוניקה. עם סיום התיכון נסע לווינה, ואחותו גולדה שלמדה שם מוסיקה עזרה לו במציאת עבודה. ב-1933 החליט לנסוע לעיר ברנו שבצ'כוסלובקיה כדי ללמד בפוליטכניון הגרמני הנדסה אלקטרונית.  היה פעיל פוליטי באיגוד הסטודנטים הקומוניסטיים, הוא הושלך לכלא בעת ביקור בבית הוריו בצ'רנוביץ' עקב הלשנה של סטודנטים רומנים פשיסטיים על פעילותו הפוליטית ושוחרר רק אחרי שאביו שלם שוחד.

​התחתן  עם קלרה במאי 1939 לאחר שסיים את לימודיו. ביוני הזוג הצליח לעזוב את צ'כיה, בה גברה האנטישמיות וקבלו תוקף חוקי הגזע ששללו מיהודים זכויות אזרח, ולהגיע לרומניה. תחילה גרו עם הורי קלרה בבוקרשט והוא גויס לצבא הרומני. בשל היותו מהנדס, גויס לשנה אחת בלבד, אבל בגלל האנטישמיות ששררה בצבא הרומני שרת כנהג פשוט. ביולי 1940 עברה צ'רנוביץ' לשליטת ברית המועצות והזוג החליט לעבר לשם כדי לעזור ולתמוך בהוריו הזקנים. תחילה עבדו שני בני הזוג בבית חרושת לסוכר ואחר כך עבד כמהנדס חשמל בבית חרושת לגומי. בתם הבכורה אנדה (עדנה), נולדה כשבוע אחרי פרוץ המלחמה בין רוסיה לגרמניה, העיר עברה לשלטון הגרמנים ובעלי בריתם הרומנים ובתי החרושת ופועליהם הועברו לרוסיה. הוא נאלץ לעזוב את אשתו ובתו התינוקת ממש ביום הלידה, ולברוח מן הרומנים הפשיסטים.

ברוסיה עבד תחילה כמהנדס חשמל במפעל באזור הקווקז, אבל אחר כך, בהיותו נתין זר וחשוד כמרגל, נשלח לעבודה במכרות פחם בהרי האורל. הוא סבל מבעיות בריאות, אבל בעזרת רופאה יהודייה קבל אשורי מחלה והקצבות אוכל משופר. היו שנצלו את אישוריו, זייפו אותם וברחו יחד אתו מן המכרות. 

בעיר בוזולוג נתקל בהתקהלות, ופגש חברים, שאיתם עזב את צ'רנוביץ' והם ספרו לו על הקמת הבריגדה הצ'כית במסגרת הצבא האדום בראשותו של לודביק סבובודה (שלימים היה נשיא צ'כיה 1975-1968). הוא הצטרף לבריגדה, השתתף בקרבות סוקולוב וקייב לשחרור אוקראינה, בקרב הקשה במנהרת דוקלה בקרפטים, ועם סיום המלחמה הגיע לדרגת מאיור. וכך נכנס לפראג עם שחרורה ב-1945.

עם סיום המלחמה מצא את הוריו ואחותו בצ'רנוביץ' ואת אשתו ובתו בת הארבע, בבוקרשט. הזוג עבר לגור בפראג, הוא נשאר בצבא, התקדם ועבד במיניסטריון המלחמה. עם חזרתם של אנשי הצבא לפראג הם נדרשו "לעברת" את שמותיהם לשמות צ'כים. הוא שינה את שם משפחתו משכטר לשכטה והתעקש לשמור על שמו הפרטי.

בפראג החליט לאחר תקופה לעזוב את הצבא וקיבל משרה בכירה במפעל המכוניות סקודה. כבעלי תודעה קומוניסטית ומצב כלכלי מצוין, לא חשבו בני הזוג על עלייה לישראל, אבל הכרזת מדינת ישראל ע"י דוד בן גוריון ופרוץ מלחמת השחרור גרמה להחלטה על חיים בארץ.

כבעל דרגה צבאית גבוהה ומהלכים במפלגה הקומוניסטית, ובאישור נציגי ממשלת ישראל, יזם בעזרת קצינים נוספים, את ארגון "הבריגדה הצ'כית"- כוח צבאי של חיילים יהודים שיעזור למדינה הצעירה במלחמתה. כמפקד נבחר אנטונין סוחור, גיבור לאומי צ'כי וגיבור ברית המועצות שלחם בכוח הצ'כי במסגרת הצבא האדום.

בזכות קשריו, היה מעורב בהשגת הנשק הצ'כי שהגיע לארץ בתקופה זו והצליח להשיג בהסכמת הצ'כים מחנה אימונים גדול עם תחמושת בו התאמנו 1100 המתנדבים על אדמת צ'כיה. הוא וגנרל סוחור ביקרו בארץ, נפגשו עם בן גוריון וסיכמו את הצטרפות הבריגדה כחטיבה אחת למלחמה. בארץ הוצעו להם ע"י פקידי הסוכנות אפשרויות התיישבות לחיילי הבריגדה שירצו להישאר, ואכן, על בסיס הכפר "איגזים" במורדות הכרמל, הפך לביתם בשם - כרם מהר"ל.

רעיון קליטת יחידה צבאית מאורגנת ממדינה קומוניסטית נתקלה בחשדנות. מתנדבי הבריגדה הראשונים הגיעו לארץ בראשית 1949.  משפחתו עזבה את צ'כיה במאי 1949 לאחר שהשאירה אחריה חלק גדול מרכושה והפכו לחקלאים. הוא כיהן כיו"ר הוועד וביתו שימש כמרכז לחיי החברה.

בשנת 1961 קבל  התקף לב חמור שבעקבותיו עזב את המושב, עבר להתגורר בחיפה והפך להיות קבלן בניין. הוא בנה את ביתו בשכונת דניה שם התגררו עד מותם. הם נקברו בבית העלמין בכרם מהר"ל.