אליקים וגה-אלוארס

נולד ב-1913 בדורטדרכט שבהולנד, במשפחה בעלת ערכים יהודים מסורתיים וציוניים. ב-1938 פנה ללימודי חקלאות באוניברסיטה של ואגנינגן, והגיש את עבודתו לקבלת תואר מהנדס אגרונום ב-1945. בתקופת הכיבוש הגרמני של הולנד נאלץ להפסיק זמנית את לימודיו, והיה פעיל במחתרת .עם סיום מלחמת העולם השניה, פעל באירגון "הכשרה ועליה" למען העליה לארץ-ישראל. יחד עם אשתו מרטה, עלו לארץ ב-1947.
הועסק תחילה בעין חרוד מטעם ארגון המשתלות הארצי בבדיקת אפשרויות גידול בצלים ופקעות של פרחים. עם הקמת המדינה עבר למשרד החקלאות כאחראי לענף הפרחים; מקום מושבו היה ירושלים ונסיונותיו נערכו בכל הארץ בקיבוצים ובמשתלות פרטיות שהתעניינו בגידול פרחים. ב-1955 הציע לו ד"ר פלג, מנהל התחנה לחקר החקלאות דאז, להצטרף למערכת המחקר ולהקים יחידת מחקר לפרחים בבית דגן. העבודה החלה עם צוות מצומצם, אך המחלקה בניהולו התפתחה בשנים הבאות. ב-1960 זכה וגה לתואר דוקטור מאוניברסיטה של וגנינגן, עבור העבודה "סיכויים וסיכונים בגידולי בצלי פרחים בישראל". ביצע מחקרים רבים בץחןם גידול פרחים מסוגים וזנים שונים וניהל את המחלקה לפרחים עד לפרישתו לגימלאות ב-1978, והמשיך עוד לעבוד שנתיים אח"כ. לאחר פרישתו עסק ביעוץ למגדלי פרחים ונוי בהתישבות בהרי יהודה. ד"ר וגה נחשב כיוזם גידול הפרחים בישראל. את זכרונותיו האישיים והמקצועיים סיכם ב-1998 בספר "חלום שהתגשם: שיבה לארץ ישראל אחרי 1900 שנות גלות". הקדיש מרץ ומחשבה לטיפוח קשרי הולנד-ישראל והיה מסביר נלהב לבעיות המיוחדות של ישראל לציבוריות ההולנדית. ב-1999 העניקה מועצת הפרחים תעודת הערכה והוקרה לד"ר וגה על פעילותו בפיתוח גידול הפרחים בישראל. נפטר ב-2004.