ישעיהו אברך

נולד בשנת 1912 בעיר קייב, בפלך קייב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בירת אוקראינה). בתום לימודיו בגימנסיה "תרבות" למד במכון למדעי היהדות שבעיר קוֹבֶל (Kovel) שבווהלין.
בשנת 1935 עלה לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ מרחביה. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה עסק בארץ בכתיבה ובעריכה.
במלחמה התנדב לשורות הצבא הבריטי, במקביל להיותו קצין ההסברה של ארגון "ההגנה" וחבר מטה מחוז תל אביב של הארגון.
לאחר קום המדינה שימש בצה"ל קצין חינוך של פיקוד מרכז, ועם הקמת משרד החינוך והתרבות שימש בו בתפקידי מנהלה בכירים, האחרון שבהם כראש אגף תרבות. בשנת 1953 התמנה לראש המחלקה לספרות ולאמנות במסגרת הנהלת המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, ובשנת 1959 עבר לשמש נציג ההסתדרות בצפון אמריקה. שב לישראל עם מינויו לוועדה המרכזת של ההסתדרות, ובמסגרתה היה מייסד וראש המחלקה להשכלה גבוהה. פרש מתפקידו בהסתדרות בשנת 1984. הוא זכה על פועלו בפרס סוקולוב .