האלינה אדלמן

ילידת לודז', פולין. בת למשפחה של רופאים יהודים אתיאיסטים ומעורים לחלוטין בתרבות ובחיי החברה הפולנים.
כבר בילדותה הסתבר לה שהדרך שבה בחרו הוריה אינה כה פשוטה. הוריה היו אתיאיסטים ולא בבקרו בבית הכנסת או חגגו את החגים היהודים אבל המטפלת שלה לקחה אותה עמה בחשאי לכנסיה. את הקושי בהתבוללות למדה על בשרה עוד בהיותה ילדה רכה בשנים. כאשר בקשה להשתתף בשיעור דת המורה-הנזירה הסבירה לה שלמרבה הצער הדבר אינו אפשרי. הסיבה: היא ילדה יהודיה (את הילדות הבעייתית והטיפוסית כל כך למשפחה בין שתי תרבויות תיארה האלינה מרגוליס אדלמן בספרה "אלה משלום כיתה אלף").
בהיותה בת 17 פרצה מלחמת העולם ה-2. בתקופת המלחמה נמצאה בגטו ורשה ולמדה בבית ספר סיעודי יהודי (שהוקם בשנת 1923 בתוך בית החולים היהודי ב- Czyste.בית הספר נוהל על ידי לובה בלום-ביליצקה, אחות סיעודית, אשתו של פעיל הבונד והמורד בגטו ורשה אברשה בלום). במהלך חיסול "הגטו הקטן" כל התלמידים הועברו לרחוב גשיה. היא לקחה חלק במרד גטו ורשה בשנת 1943 ובמרד הפולני בשנת 1944.
אחרי חיסול גטו ורשה עבדה בבית חולים בצד הארי של העיר בתור נוצרייה לצדו של דר' שוויטל.
לאחר דיכוי המרד הפולני, בקיץ 1944, הופיעה בראש פלוגת הצלה מטעם "הצלב האדום" הפולני בורשה והצילה את אנשי אי"ל שלחמו במרד הפולני (יצחק צוקרמן, צביה לובטקין ועוד) .
בתום המלחמה המשיכה בלימודי הרפואה והפכה למומחית למחלות סכרת וכליות אצל ילדים. נישאה למרק אדלמן, ממפקדי המרד בגטו ורשה.
נפטרה ונקברה בפריז ב- 23/3/2008