אסתר עובדיה, "מארה" - "גיבורת עמי יוגוסלביה"
אסתר עובדיה Estreja Ovadija, או בכינויה המחתרתי – מארה, היתה אחת מ- 11 היהודים שזכו בתואר "גיבורת יוגוסלביה".
היא נולדה למשפחה קשת יום, ב-23.12.1923 בעיר ביטולה (Bitola), בדרום מקדוניה, באחת משכונות העוני היהודיות של העיר. למדה בבית הספר היהודי "טאבאנה" והייתה חברת "השומר הצעיר". אחרי מות האב, נאלצה לקחת חלק בפרנסת המשפחה. ב-1938, יחד עם עוד שתי חברותיה, נשלחה בחסות ויצ"ו, לבלגרד הבירה, כדי לרכוש מקצוע ועבדה כמתלמדת במפעל טקסטיל מקומי. בנו רוסו, בן עירן, ששירת אז בצבא. טיפל בבנות וקישר אותן לחוגי השמאל שפעלו בבלגרד, בהשראת הקומוניסטים. כאשר הגרמנים פלשו ליוגוסלביה באפריל 1941 חזרה לביתה בביטולה, לא לפני שהפנימה את המסר: "אנחנו היהודים ולא חשוב היכן נהיה, תמיד נהיה המטרה הראשונה של הפשיזם...".
ביטולה, או בשמה התורכי מונאסטיר, כפי שמופיע במקורות היהודיים, שוכנת בין סלוניקי ביוון לסרייבו שבבוסניה. בעיר הייתה קהילה יהודית, אשר בתקופת השלטון העות'מאני, בראשית המאה ה- 20, הגיעה ל- 8,200 נפש, כ-10 אחוזים מאוכלוסיית העיר.
אחרי מלחמת העולם הראשונה וסילוק השלטון העות'מאני, ירדה חשיבותה של העיר, למעלה ממחצית מיהודייה עזבוה, בחיפוש אחר פרנסה. כמה עשרות מהם אף הגיעו לארץ ישראל. בין שתי מלחמות העולם נחשבה הקהילייה היהודית של ביטולה בין הקהיליות היהודיות העניות ביותר של יוגוסלביה, ועם זאת, היו בה חיי קהילה ערים - פעלו בה בתי כנסת, אגודות צדקה וסעד, מועדוני תרבות, ארגונים ציוניים וארגוני נוער.
קן "השומר הצעיר" בעיר היה בין הגדולים ביוגוסלביה. ערב מלחמת העולם, היו בתנועות הנוער "השומר הצעיר" ו"תכלת לבן" למעלה מ-800 צעירים יהודיים. לקראת סוף שנות ה-30 וראשית שנות ה-40 השפעת הקומוניסטים על הצעירים היהודיים בעיר, הייתה רבה.
אחרי כיבושה של יוגוסלביה ופרוקה, נמסרה העיר ביטולה, יחד עם חבל מקדוניה, לשליטת ממלכת בולגריה, כפרס על שהצטרפה לכוחות הציר.
בעקבות הכיבוש קמה בעיר מחתרת, בה תפסו היהודים מקום מרכזי.
אסתר עובדיה הייתה מהראשונות שהצטרפו למחתרת. כמוה, גם רבים מחברי "השומר הצעיר" בעיר. היא הפיצה את כרוזי המחתרת ואספה עזרה ליחידות הפרטיזנים, שהחלו קמות בסביבה.
באמצע 1942, בעקבות הלשנה, אסרו השלטונות הבולגריים, קבוצה גדולה של פעילי מחתרת יהודיים בעיר. ביניהם היו: בנו רוסו - ראש המחתרת בעיר, לימים גנרל בצבא יגוסלביה, ויקטור פרדו (Pardo), יליד 1917, פועל שהיה ראש מחתרת הנוער. אברהם באטה ענף ((Anaf יליד 1922, סטודנט שנהרג ב-1945. מוריץ רומנו (Romano), יליד 1921, תלמיד, אלי פאראג'י (Faradzi), יליד 1920, תלמיד. מוריץ סמי (Sami). הם הועמדו לדין ונגזרו עליהם עונשי מאסר כבדים עם עבודת פרך. רק לאחר כניעתה של בולגריה באוקטובר 1944, הם שוחררו והצטרפו ליחידות הפרטיזנים במקדוניה.
מאסר הפעילים הייתה מכה קשה לארגון המחתרת, והחברים עברו לפעילות חשאית.
בראשית 1943 התבצע גירוש יהודי מקדוניה לטרבלינקה, מהלך שזרז את הצעירים להצטרף לפרטיזנים. ביניהם היו אסתר עובדיה, אדלה-קאטה פאראג'י ((Faradzi, ילידת 1922, שהייתה ראש קבוצת נוער מחתרתית בעיר, הצטרפה כלוחמת ליחידת הפרטיזנים ע"ש "גוצה דלצ'ב". ולימים הייתה סגן מפקד מחלקה בבריגאדה ה-2 של מקדוניה. ז'אנילה צבטה קולומונוס ((Kolomonos,ילידת 1922 שהייתה למשנה הקומיסר הפוליטי של בריגאדת הפרטיזנים המקדונית ה- 1, השתתפה בשחרורה של בירת מקדוניה סקופיה בנובמבר 1944ולאחר המלחמה, הייתה מראשי אוניברסיטת סקופיה והתפרסמה כחוקרת הלשון והפולקלור של יהודי מקדוניה. אסתריה (אסתר) לנה לוי (Levi), ילידת 1924, אשר בדירתה נערכו ישיבות של צמרת המחתרת בעיר, הצטרפה ליחידת הפרטיזנים ע"ש "דאמה גרויב" ולבריגאדה ה-3 של מקדוניה ושימשה כראש ארגון הנוער בבריגאדה.
חברי המחתרת מצאו מסתור בחנותו הקטנה של בוגויה סילאנוסקי (Siljanoski), נכה חסר רגל, במשך 5 שבועות, בהמתנה לאיש הקשר. לכשהגיע, הוביל אותם אל יחידת הפרטיזנים שהוקמה בהר הדוב ("מאצ'קה-פלאנינה"). הצעירות היהודיות קיבלו מדי שלל וכל אחת קיבלה כינוי מחתרתי. אסתר עובדיה היתה ל"מארה".
כשבועיים אחרי בואן, ב-25 לאפריל 1943, השתתפו בהתקפת הפרטיזנים על תחנת המשטרה הבולגרית בכפר בוף (Buf). שמונה שוטרי התחנה נשבו ופורקו מנשקם. כאן קיבלה את הרובה הראשון שלה, שנלקח מן השוטרים.
במהלך שנת 1943 ניהלה יחידת הפרטיזנים שלה שורה של פעולות וקרבות נגד הצבא הבולגרי ואף נגד האיטלקים, באזורים הכפריים בדרום מקדוניה ובגבול אלבניה. בעקבות כניעתה של איטליה, הצליח גדוד הפרטיזנים ע"ש גוצה דלצ'ב, בו שימשה כקומיסר פוליטי, באחת מיחידות המשנה, לשבות גדוד של הצבא האיטלקי ולפרק אותו מנשקו. לידי הפרטיזנים נפל שלל רב. כ-60 חיילים איטלקיים הצטרפו לפרטיזנים והקימו יחידה ע"ש גריבלדי.
בנובמבר 1943 יחידת הפרטיזנים שלה הפכה לגדוד. העימות הופנה אל יחידות הוורמאכט הנאצי שהגיעו לאזור. הפרטיזנים המקדונים הצליחו בקרבות אלה להסב אבדות כבדות לאויב הגרמני, כ- 250 חללים. באחד המארבים לשיירה גרמנית, בו השתתפה, הצליחו הפרטיזנים להרוג 15 גרמנים ולשבות 13.
בסוף ינואר 1944 החליט מטה הפרטיזנים הראשי של מקדוניה על תנועת תמרון של התחמקות רבת היקף. הגדוד שלה, יחד עם מטה פרטיזנים הראשי של מקדוניה, פתח במסע ארוך שנמשך 23 ימים. בעיצומו של חורף כבד ומושלג עברו הפרטיזנים מסלול של 450 ק"מ. הם חצו את הגבול היווני, התקרבו לאזור סלוניקי שבצפון יוון, משם פנו צפונה שוב לכיוון הגבול היוגוסלבי, במטרה לחבור ליחידות הפרטיזנים של סרביה. תוך כדי המסע המפרך, הקרבות נמשכו, כולל עם כוחות בולגריים.
ביום ה- 23 למסע הוקמה בריגאדת הפרטיזנים המקדונית ה- 3. לאור הצטיינותה בקרבות, עלתה בדרגה והתמנתה לקומיסר פוליטי של גדוד פרטיזנים.
ב-26 למרס 1944 תקפה הבריגאדה ה-3 את תחנת הרכבת ריסטובאץ (Ristovac), חיסלה 140 חיילים גרמניים ובולגריים שהגנו על התחנה, פוצצה אותה, ו- 4 רכבות משא עמוסות חומרים שנועדו לגרמניה, תפסה כ-30 שבויים ונשק רב.
בקרב זה בלטה אסתר בגבורתה, לאחר שחיסלה חולית אויב עם מקלע כבד.
בקיץ 1944 במבואות המנזר פרוהור (Prohor), מחשובי המנזרים במקדוניה, אבטח הגדוד שלה את הכינוס הראשון של המועצה האנטי- פשיסטית העממית של מקדוניה, שבו הונחו היסודות לרפובליקה המקדונית בפדרציה היוגוסלבית העתידה לקום.
משם עבר הגדוד שלה לאזור ביטולה, בו התחילה את דרכה הפרטיזנית, 16 חודשים קודם לכן, להוות גרעין לוחם לבריגאדה החדשה - בריגדת הפרטיזנים המקדונית ה- 7.
ב-25 לאוגוסט 1944, יצא הגדוד שלה לתקוף את מטה משמר הגבול הבולגרי, ששכן בקאיימקצ'אלן (Kajmakc'alan), במוצב מבוצר על שרשרת ההרים בגבול עם יוון. למחרת, עת הסתערה בראש כיתת פרטיזנים על אחד הבונקרים, נפגעה בראשה מכדור, ומתה.
בנובמבר 1944 שיחררה בריגאדת הפרטיזנים המקדונית ה- 7, את ביטולה.
כ-3,000 מיהודי ביטולה – מונאסטיר נרצחו בשואה. 66 התגייסו לתנועת ההתנגדות של מקדוניה, 56 מהם נפלו בקרבות.
ב-11 באוקטובר 1953, העניק לה נשיא יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו את עיטור "גיבורת יוגוסלביה".
על אסתר עובדיה כתב אחד מסופרי מקדוניה: "אסתר עובדיה – מארה היא סמל לאנושיות וגבורה של יהודי ביטולה. היא גאוותנו..."
זכרה של אסתר עובדיה הונצח גם בשיר עממי מקדוני:
"זכרו אותה אחיי, את אסתריה מארה, אסתריה מארה, נפלה היא למען העם, למען העם נפלה, למען מקדוניה."
מתוך - ראול טייטלבאום, "אחד מכל שמונה - יהודי יוגוסלביה במלחמה נגד הנאצים בתקופת השואה". ירושלים נובמבר 2009