מלחמת העולם השנייה הותירה מאחוריה, בזיכרון האנושי, לא רק הרס, חורבן, מוות ושכול, אלא גם הרבה שירים, שביטאו את רוח התקופה. השירים היו מצרך מבוקש והיוו מרכיב חשוב בגיבוש האומה והיחידה, בחזית ובעורף. שירי הלכת, שירי הקרב והשירים הפטריוטיים, שנועדו להרים את המוראל, עודדו את החיילים בדרכם אל הקרב ואת האוכלוסייה האזרחית שבעורף. השירים הושמעו ברדיו, בקעו מרמקולים בתחנות הרכבת והושרו בקסרקטינים, במחנות השבויים והמעצר, במחפורות ובבונקרים, במדבר המערבי ובערבות אוקראינה, בחזית האוקיינוס השקט ובג'ונגלים של בורמה. הם הושרו בשורות הצבא האדום והפרטיזנים, בקרב חיילי בעלות הברית ומתנדבי הישוב היהודי. לשירים לא היו גבולות. היו שירים שהתחבבו בו זמנית על לוחמים במספר מדינות. השירים תארו את העצבות והשמחה, את היאוש והתקוה, את הפרידה מהבנים והבעלים שיצאו לקרב, מהאהובה שנותרה בבית, את העולם שחרב, את שורת הנופלים האין סופית, את העיירה הבוערת וגם את תקווה ואת הכיסופים לרגע של אחר המלחמה. רבים מהמלחינים וכותבי השירים היו יהודים.