בולגריה במלחמת העולם השנייה

במלחמת העולם השנייה הייתה בולגריה בעלת ברית של גרמניה הנאצית, איתה היא השתתפה בפלישה ליוגוסלביה וליוון, באפריל 1941, וקיבלה נתחים מאותן מדינות. באותם אזורים, הבולגרים ביצעו מעשי טבח קשים באוכלוסייה המקומית והיהודית.
בולגריה הנהיגה מדיניות אנטישמית ומפלה, כנגד היהודים שגרו בשטחה והן כנגד היהודים שגרו בשטחים שנכבשו על ידה. מעל ל-11 אלף מיהודי תראקיה ומקדוניה, תחת הכיבוש הבולגרי, נשלחו להשמדה באושוויץ ובטרבלינקה.
בולגריה הייתה בעלת הברית היחידה של גרמניה הנאצית, שלא השתתפה, אפילו לא באופן סימלי, במלחמה כנגד ברית המועצות. זאת, בשל החיבה שחשו מרבית העם הבולגרי, כלפי הרוסים, שראו בהם אחים וזכרו להם טובה על שב-1878 הם שיחררו אותם מהעול הטורקי, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1877 - 1878, ובזכותה בולגריה זכתה לעצמאות.
בולגריה השתתפה בפלישה הגרמנית אל יוגוסלביה ויוון ובדצמבר 1941, הכריזה מלחמה על ארצות הברית ובריטניה עם מדינות הציר, אך היא נשארה מחוץ למלחמה כנגד ברית המועצות.
הגרמנים השתמשו בשדות התעופה ובנמלים ובתשתיות של בולגריה לטובת המלחמה בחזית המזרחית, ובולגריה ספקה את צרכיה החומרים של גרמניה הנאצית, מזון, תחמושת, ציוד ודלק. הצבא הבולגרי לחם כנגד הפרטיזנים ביוון וביוגוסלביה, ובכך איפשר לוורמאכט ולאס אס, להפנות עוד כוחות למלחמה בברית המועצות.
יהודי בולגריה ניצלו ברגע האחרון מפני גירושם להשמדה בפולין, במרץ 1943, כמו יהודי יוון ויוגוסלביה. כמו אלבניה, היהודים שגרו בה, לא נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה, והקהילה היהודית נשארה בשלמות.
בספטמבר 1939 החלו להיחקק בבולגריה ראשוני החוקים האנטישמים וב-23 בינואר 1941 הפרלמנט הבולגרי אישר את החוק להגנת האומה בהשראת חוקי נירנברג בגרמניה.
ב-1 במרץ 1941,  במלחמת העולם השנייה, הצטרפה בולגריה באופן רשמי אל מדינות הציר, בראשותה של גרמניה הנאצית.
הצבא הגרמני נכנס לשטחה של בולגריה לא ככובש, אלא כבעל ברית, ללא כל התנגדות ושטחה שימש אותו במהלך הפלישה לבלקן וליוון.
באפריל 1941, בולגריה, לצד יתר מדינות הציר - גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והונגריה, השתתפה בפלישה ליוגוסלביה וליוון. בעקבות כך, בולגריה קיבלה את שטחי הכיבוש שלה, ובהם, השלטון הבולגרי החל לרדוף את היהודים, שלא היו אזרחי בולגריה, אלא היו אזרחי יוון ויוגוסלביה. הצבא הבולגרי ביצע באזורים אלה, פעולות שיטור, ענישה ורצח קשים כנגד הפרטיזנים והאוכלוסייה המקומית.
ב4 במרץ 1943 החלו האקציות לשליחת יהודי תראקיה ומקדוניה להשמדה בפולין. יהודים נעצרו והוכו באכזריות על ידי החיילים והשוטרים הבולגרים, שהיכו, התעללו, רצחו ואנסו בהם. בסיומה, 11,343 מיהודי השטחים הכבושים של בולגריה, נשלחו ברכבות, למחנות ההשמדה בפולין, אל אושוויץ, טרבלינקה, מיידנק ועוד.
לאחר אקציה זו, תוכנן שילוח יהודי בולגריה עצמה, בעלי אזרחות בולגרית, אשר מנו כ-48 אלף בני אדם.
ב-9 במרץ 1943 החל גירושם של 6,365 היהודים הראשונים בבולגריה.
משטרה הבולגרית פשטה על בתי היהודים וריכזה אותם על מנת לשלוח אותם למותם. ראשי הקהילות היהודיות פנו לפוליטיקאים בכירים ולראשי הכנסייה ואנשי ציבור בבולגריה, שיסייעו להעביר את רוע הגזרה.
 ראשי הכנסייה של בולגריה, המטרופוליט סטפן ופטריארך הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית קיריל, לחצו על הממשלה הבולגרית ועל מלך בולגריה, בוריס השלישי, ואיימו כי ימנעו בגופם, מהרכבות לצאת אל הדרך. הלחץ פעל, ובצהרי 10 במרץ 1943, היהודים הורשו לשוב לבתיהם.
ב-25 במאי 1943, 19 אלף מיהודי הערים הגדולות בבולגריה, ובעיקר מסופיה הבירה ופלובדיב, גורשו אל ערי השדה, במטרה לשלוח אותם אל מחנות המוות בפולין. לגירוש התנגדו שכבות רבות בעם, חברי פרלמנט, פוליטיקאים, אישי ציבור, כמרים, ראשי כתות ואזרחים בולגרים, שסייעו ליהודים. בזכותם, ניצלו יהודי בולגריה מהשמדה מוחלטת. הגירוש בוטל והיהודים חזרו לבתיהם.
באוגוסט 1943, לאחר מותו של המלך בוריס השלישי, פסקו סופית ניסיונות הגירוש של היהודים להשמדה. יהדות בולגריה היא הקהילה בעלת שיעור השורדים הגבוהים ביותר בתקופת השואה. יהודי בולגריה לא גורשו למחנות ההשמדה, והקהילה היהודית בבולגריה נשארה כמעט בשלמותה.
בולגריה לצד אלבניה, דנמרק ופינלנד היו המדינות היחידות במלחמת העולם השנייה, שתוכנית הפתרון הסופי לא מומשה בה והאוכלוסייה היהודית שבה, למרות שסבלה מגזירות, נשארה כמעט שלמה.
לא ידועה בוודאות הסיבה מדוע לא התרחשה ההשמדה בבולגריה, מדינה שהייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית והטילה גזירות אנטישמיות על יהודייה, ובשטחי הכיבוש שלה, ביוון וביוגוסלביה, מעל ל-11 אלף יהודים נשלחו אל תאי הגזים באושוויץ ובטרבלינקה. יש המסבירים זאת בעם הבולגרי, שלא נתן משקל רב לשיוך הדתי, ולא חש רגשות שליליים כלפי היהודים. להבדיל מהשלטון הבולגרי - בראשות מלך, שהיה אוסטרי במוצאו, ופיתח סימפטיה כלפי גרמניה. העם, ברובו, זכר טובה לרוסים ולכן, למרות שבולגריה, היתה בעלת ברית של הרייך השלישי, היא לא הצטרפה אליו למלחמה בברית המועצות. דעה נוספת גורסת, כי מצב המלחמה נטה בבירור לרעתה של גרמניה הנאצית והיה ברור כי היא תפסיד, ולכן המלך עצר את הסיוע להשמדה, על מנת לחמוק מעונש כבד.
האוכלוסייה היהודית בבולגריה המשיכה לסבול מהאנטישמיות הקשה מצד השלטון הפרו נאצי במדינה. האוכלוסייה הכללית בבולגריה החלה להרגיש את קשיי המלחמה, מנובמבר 1943 ועד אפריל 1944 עת בולגריה הופצצה בצורה מסיבית על ידי חילות האוויר של בעלות הברית המערביות, המפציצים האמריקאים והבריטים תקפו מפקדות, תשתיות, מבני ציבור, שדות תעופה, נמלי ים, תחנות רכבת ושכונות שלמות בערי המדינה. ב-30 במרץ 1944, 370 מפציצים אמריקאים החריבו את המרכז ההיסטורי הישן של סופיה. בהפצצות הללו נהרגו מעל 2,000 בני אדם,  מעל ל-12 אלף מבנים ניזוקו. הפצצות כבדות נערכו על סופיה והעיר פלובדיב, שסמוך אליה היו ממוקמים מפעלי תעשייה ותחמושת ובה הייתה קהילה יהודית גדולה. עיקר ההפצצות בוצעו בתחילת 1944, נערכו במשך ימים רצופים בעיקר בשעות הלילה וחלקן אף פגעו בעיר עצמה ובחלק מהתושבים.
שחרור בולגריה על ידי הצבא האדום בספטמבר 1944 סיים את שואת היהודים בבולגריה וסבלם.
באוגוסט 1944 כוחות הצבא האדום הצליחו להביס את הכוחות הנאצים ברומניה. הרומנים הפנו עורף לגרמניה הנאצית והכריזו עליה מלחמה. שארית הכוחות הגרמנים שהובסו ברומניה, נסוגו אל בולגריה במטרה להתבצר בה. בשל המלחמה, המשק בולגרי היה במשבר כלכלי ופוליטי קשה מאוד.
במהלך האביב והקיץ של 1944, ברית המועצות הציעה לבולגריה לסיים את הברית שלה עם גרמניה הנאצית, להכריז על ניטרליות, ולהפסיק לספק עזרה לצבא הגרמני. השלטון בבולגריה באותה עת, התחלף בתדירות גבוהה. ממשלתו של בוז'ילוב התחלפה בממשלתו של בגריאנוב ואותו החליף מוראבייב שגם הוא לא האריך ימים בשלטון. ממשלות קצרות ימים, שהבטיחו לברית המועצות להיות נייטרלים, אך בפועל הם המשיכו בקו הפרו גרמני.
ב-26 באוגוסט 1944 ממשלת בולגריה הכריזה על נייטרליות ודרשה את הוצאת הכוחות הגרמנים מהמדינה, עם זאת, לא עשתה כל מאמץ כדי למנוע את כניסת הכוחות הגרמנים הנסוגים מרומניה אליה.
באותו יום, הפיקוד הגרמני חילק את הכוחות הגרמנים בבולגריה ל-6 מרחביים - בסופיה, בורגאס, רוס, פלובדיב, וידין ו דופניצה. הגרמנים נכנסו לבולגריה עם ציודם הכבד, בדרכם ליוגוסלביה, כשכלי השייט של חיל הים הגרמני בים השחור, עגנו בנמלי בולגריה.
בתגובה, שבוע לאחר מכן, ברית המועצות הכריזה מלחמה על בולגריה, וב-5 בספטמבר 1944 הכוחות הסובייטים של החזית האוקראינית 3, בפיקודו של המרשל פיודור טולבוחין, הגיעו דרך רומניה, אל גבול בולגריה. הם מנו כ-258 אלף חיילים, עם למעלה מ-5500 תותחים, 580 טנקים וכלי רק"ם ומעל ל-1000 מטוסים, נתמכו על ידי צי הים השחור הסובייטי  ושייטת הדנובה, אשר היה אמור להטיל מצור ימי על נמלי בולגריה.
מולם, עמד הצבא הבולגרי עם  כ-510 אלף חיילים ב-26 דיוויזיות ו-7 בריגדות, מאות טנקים, תותחים ומטוסים, וצי שמנה כ-80 כלי שייט בים השחור. בנוסף היו במדינה עוד כ-30 אלף חיילים גרמנים.
בתכנון היה שעם כניסת הכוחות הסובייטית למדינה, גם "חזית המולדת של בולגריה" תנועת ההתנגדות הבולגרית הקומוניסטית, שנלחמה כנגד השלטון הנאצי בבולגריה, תרים את נס המרד במדינה.
הכוחות הבולגרים לא התנגדו לכניסת הכוחות הסובייטים לבולגריה. העם הבולגרי קבל אותם כמשחררים, שיאפשרו להפיל את השלטון המונרכי נאצי במדינה ולגאול אותה מייסורי המלחמה.
לפני הכניסה לבולגריה נערכה הכנה מנטלית ופוליטית ללוחמים הסובייטים, הפוליטרוקים והקומיסרים סיפרו להם על ההיסטוריה והמצב הפוליטי בבולגריה בדגש על המלחמה העות'מאנית – רוסית של 1877 – 1878 שבה הרוסים עזרו לבולגרים להשיג עצמאות משלטון הטורקים, על כך שאלו עמים אחים וכי בכוונתם, לשחרר את העם הבולגרי מהעול והשלטון הגרמני נאצי.
ב-8 בספטמבר 1944 נכנסו כוחות הצבא האדום לבולגריה. דיוויזיות המשמר 34 ו-73 והדיוויזיות 244 ו-353 מהארמייה 37, נעו אל עומק המדינה, מבלי שנתקלו בהתנגדות. הכוחות הגרמנים נסוגו מבולגריה, אל עבר הרי הבלקן שביוגוסלביה, ולתפוס בהרים עמדות הגנה טובות יותר. בים השחור הם הטביעו את 23 הספינות וכלי השייט שהיו לרשותם. הרייך השלישי איבד את אחיזתו בים השחור.
ב-9 בספטמבר 1944  נכנסו ספינות צי הים השחור הסובייטי, אל נמלי בורגאס ווארנה. הנמלים הימיים של בולגריה עברו לשליטתו המלאה של הצי הימי הסובייטי. תושבי הערים קיבלו בשמחה את כוחות הצבא האדום. הצבא הבולגרי לא גילה כל התנגדות.
בליל  8-9 בספטמבר 1944 אנשי "חזית המולדת של בולגריה" אכן הרימו מרד בסופיה והורידו סופית את השלטון הפרו נאצי בבולגריה. השלטון המונרכי בבולגריה הסתיים. במקומו קמה בבולגריה ממשלה בראשותו של קימון גאורגייב. באותו יום, בולגריה הכריזה על יציאתה מהברית עם גרמניה הנאצית ועם יתר מדינות הציר, והכריזה עליהן מלחמה, לצד ברית המועצות ויתר בעלות הברית.
ב-9 בספטמבר 1944 ברית המועצות, ארצות הברית ובריטניה הודיעו על שביתת נשק עם בולגריה וסיום הלחימה כנגדה. הכוחות הסובייטים אפשרו את עבודת האדמיניסטרציה הציבורית, עם כוחות האכיפה של בולגריה, ושגרת החיים של תושבי המדינה.
עד סוף ספטמבר 1944 בולגריה טוהרה מנוכחותו של הצבא הגרמני ושוחררה סופית מידי הנאצים. כוחות הצבא האדום ביחד עם הצבא הבולגרי הגיעו אל גבול בולגריה עם יוגוסלביה, ונכנסו לשטחה של יוגוסלביה.  עם שחרור בולגריה מהשלטון הנאצי הסתיים סבל יהודי בולגריה אשר ניצלו מהשמדה. 
בולגריה הייתה המדינה היחידה ששחרר הצבא האדום מידי הצבא הגרמני ללא התנגדות, ושפיכות דמים. בהמשך, לחמה לצד ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית, ביוגוסלביה, הונגריה ובאוסטריה, עד לניצחון.