גטו סלונים ( Ghetto Slonim)
בשנת 1795בעקבות חלוקת פולין על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, הפכה סלונים לחלק מהאימפריה הרוסית. לאחר תקומתה של פולין הריבונית בסוף מלחמת העולם הראשונה הפכה סלונים לחלק מהרפובליקה הפולנית השנייה. על פי מפקד פולין ב-1931, היו בעיר 16,251 תושבים מהם -8,605 יהודים.
במהלך הפלישה הגרמנית-סובייטית לפולין בספטמבר 1939, נכבשה סלונים על ידי הצבא האדום. הממשל הסובייטי החדש חיסל את מוסדות הדת, התרבות והפוליטיקה היהודיים ובאפריל 1940 היגלה 1,000 יהודים לסיביר.
במקביל הפכה סלונים ליעד לפליטים יהודים-פולנים, שניסו להימלט ממערב פולין. ומספר היהודים הגיע ל-22 אלף. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע "ברברוסה", הגרמנים נכנסו לעיר ב-24–26 ביוני 1941 תוך כדי הפצצות והפגזות. ב-12 ביולי 1941 נצטוו יהודי סלונים לענוד מגן דוד על בגדיהם ורוכזו לגטו מוקף חוטי תיל ושומרים.
ב-17 ביולי 1941, התקיימה בסלונים, ההשמדה הגדולה הראשונה של כ-2000 יהודים, בידי יחידת איינזאצקומאנדו 8.
ב-14 בנובמבר 1941, בוצע הרצח ההמוני השני, של 9000 מיהודי סלונים, בידי איינזצגרופה B בסיוע יחידת עזר בלארוסית לטביות וליטאיות.
בבוקר 29 ביוני 1942 מרדו היהודים. אנשי המחתרת בראשות דוד אפשטיין ירו על החיילים באמצעות כלי נשק. לפחות חמישה גרמנים נהרגו ואחרים נפצעו. בתגובה, הנאצים הציתו את הגטו, פגעו בבית החולים ודכאו את המרד בסיוע תגבורות לטביות, ליטאיות ואוקראיניות. 8,000–13,000 יהודים נרצחו בבתיהם, ברחובות ובבורות הירי.
פעולת השמדה נוספת נערכה ב-20 באוגוסט 1942, במהלכה נאספו ונרצחו כ-700 גברים ו-100 נשים.
כ- 22,000 יהודים נרצחו בסלונים וסביבותיה.
הצבא האדום הגיע לסלונים באמצע יולי 1944 במהלך מבצע בגרטיון. לאחר מלחמת העולם השנייה נקבעו מחדש גבולותיה של פולין בוועידת יאלטה ב-1945, על פי דרישותיו של סטלין בוועידת טהראן. סלונים שולבה ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית של ברית המועצות. האוכלוסייה הפולנית גורשה ויושבה בגבולותיה החדשים של פולין עד סוף 1946.