המרד בגטו קרמניץ
קרמניץ (Kremenets), כיום, היא עיר במחוז טרנופול, בחבל ווהלין שבמערב אוקראינה.
ב-1795, בעקבות חלוקת פולין, סופח חבל ווהלין לאימפריה הרוסית, והפך לחלק מתחום המושב.
בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, דוברת יידיש. היתה בה הגימנסיה העברית "תרבות", גן ילדים עברי, "תלמוד תורה" ובית ספר מקצועי "אורט".
בימי מלחמת העולם הראשונה היה האזור לזירת קרבות בין הצבא הרוסי לצבא הגרמני. לאחר תום המלחמה, בנובמבר 1918, הוקמה הרפובליקה הפולנית העצמאית. ב-1921, לאחר המלחמה הפולנית-סובייטית, העיר הועברה לידי פולין.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה עברה ממשלת פולין במנוסתה מוורשה לקרמניץ. בעקבות כך, הפציץ חיל האוויר הגרמני את העיר ב-12 בספטמבר 1939, ופגע בעשרות אנשים ומבנים.
בהתאם ל"הסכם ריבנטרופ–מולוטוב", שבין ברית המועצות וגרמניה. לאחר שפלש הצבא הגרמני לפולין, ממערב, פלש הצבא האדום לפולין, ממזרח והגיע עד לנהר הבוג המערבי.
העיר עברה לשלטון ברית המועצות, והסובייטים הנהיגו בה את משטרם הכלכלי, והפוליטי, אסרו מסחר חופשי, שפגע קשות בפרנסת יהודי העיר, ואסרו על כל פעילות לאומית יהודית, ציונית, פוליטית ותרבותית.
לאחר פלישת צבא גרמניה לברית המועצות, ב-1 ביולי 1941, נכבשה העיר, ועברה לשלטון הדיכוי הנאצי, שהסתייע בידי אנשי המשטרה האוקראינית, אשר כבר בימים הראשונים, רצחו כ-800 יהודים.
ב-1 במרץ 1942, רוכזו כ-9,340 יהודי קרמניץ ועיירות הסביבה לגטו. תושבי הגטו חיו בתנאי מצוקה קשים של רעב ומחלות וסבלו ממחסור קשה במים. התמותה בו הייתה בשעור של 12-10 אנשים ליום.
בגטו התארגנה קבוצת מחתרת של צעירים יהודים, שהשיגה, בעזרתם של פולנים, כלי נשק, רימוני יד ומסמכי זהות "אריים" מזויפים.
תוכניתם הייתה לצאת מן הגטו ערב "האקציה" - הריכוז להשמדה, ולתקוף את הגרמנים מבחוץ, כדי למנוע מהם לחדור לגטו, ולאחר הקרב, להמשיך ולפעול כקבוצת פרטיזנים.
ב-9 באוגוסט, ערב האקציה, הוטל מצור על הגטו, והם לא הצליחו לצאת ממנו.
למחרת, כשהחלה הוצאת היהודים מהגטו, הם פתחו בקרב. ביום הראשון למאבק הם פגעו בשישה שוטרים גרמנים ואוקראינים. ביום השני עוד עשרה, וביום השלישי החלו בהצתת בתי הגטו. הגטו בער עד 18 באוגוסט עד שבתיו נשרפו כליל.
ב-10 באוגוסט, רוכזו יהודי העיר, הובלו אל מחוץ לגטו, והוצאו להורג בירי אל בורות, ליד תחנת הרכבת של העיר. מנהיג הציונים בקרמניץ -בנימין לנדסברג שם קץ לחייו.
רק 20 מיהודי קרמניץ נותרו בחיים לאחר השואה.
במתקפת הנגד של הצבא האדום, נכבשה העיר בשנת 1944, והיתה שוב בשליטת ברית המועצות, עד להתפרקותה בשנת 1991 ואז עברה לשליטת אוקראינה.