ד"ר יוג'ין מינקובסקי, 1885-1972
אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון
נעוריו והתפתחותו המדעית
יוג'ין מינקובסקי נולד בסנט פטרסבורג במשפחה יהודית-פולנית, בשנת 1885. בגיל 7 חזרה משפחתו לורשה בה סיים בית ספר תיכון והחל את לימודי הרפואה באוניברסיטה הקיסרית (1902-1903). בשל דעותיו המתקדמות והטפתו ללימוד בשפה הפולנית סולק מהאוניברסיטה שנסגרה זמן קצר אחר כך כתוצאה ממהפכת 1905 ברוסיה שנכשלה. הוא נאלץ להמשיך את לימודי הרפואה שלו בגרמניה וסיים את התמחותו במינכן בשנת 1909, שנה בה עבר לקזאן על מנת להיבחן ברוסיה וקיבל הסמכה כרופא ברוסיה הצארית. שם אף פגש את אשתו לעתיד פרנסואה ברוקמן, רופאה אף היא.
בשובו למינכן שקע בלימודי מתמטיקה ופילוסופיה והחליט לנטוש את מקצוע הרפואה ולהקדיש עצמו לפילוסופיה. בשנת 1913 נישא לפרנסואה בציריך שבשוויץ והזוג קבע את ביתו במינכן עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. עם פרוץ המלחמה, כנתין רוסי, נאלץ לעזוב את גרמניה ועבר לציריך בה התגורר אחיו מישל. בסיוע אשתו קיבל משרה (כמתנדב) בקליניקה הפסיכיאטרית של אוניברסיטת ציריך, כאסיסטנט לפרופ' בראולר שגילה את מחלת הסכיזופרניה (פיצול האישיות). הוא כה התרשם מהפרופסור שהחליט לשוב למקצוע הרפואה, אבל תוך התמחות בפסיכיאטריה.
בשנת 1915, במקום לשבת בשקט בשוויץ הניטרלית החליט הזוג לעבור לפריז, בה התנדב לצבא הצרפתי כרופא צבאי. הוא שרת בצבא הצרפתי בקו החזית במשך שנתיים כרופא גדודי בחטיבה 151 במערכות הסום וורדן. הוא זכה להערכה רבה בשל אומץ ליבו וקור הרוח שהפגין לנוכח פני האויב בקרבות שונים, קיבל את עיטורי "צלב המלחמה" (3 פעמים) ו"קצין בלגיון הכבוד". בסיום המלחמה שרת בגרמניה במסגרת צבא הכיבוש הצרפתי. שירותו הרצוף בצבא מנע ממנו להיות נוכח בלידת בנו אלכסנדר (1915) ובתו ג'נין (1918).
כאשר השתחרר מהשירות הצבאי, בשנת 1920, שכנעה אותו אשתו להישאר בצרפת שנחשבה לארץ החירות והקדמה. כיוון שלא הייתה לו הסמכה כרופא בצרפת, נאלץ לחזור על לימודיו וקיבל את הסמכתו כרופא צרפתי בשנת 1926. בתקופת לימודיו נאלץ לקבל מטופלים בביתו ולעבוד במרפאות פרטיות. כמו כן שימש כיועץ פסיכולוגי במספר מוסדות ובתי חולים בהם במוסד הראשון בצרפת לילדים עם הפרעות קשב Foyer de Soulins, בו עבד כמתנדב ותוך זמן קצר הפך למנהלו הרפואי. הוא הכניס מספר שיטות חדשות כמו מבחן רורשאך[1] שאומץ גם ע"י אשתו בקליניקה שלה. בנוסף הטמיע בקרב הילדים בדיקות וריפוי באמצעות ציורים. שיטות פדגוגיות אלו פותחו במשותף ע"י בני הזוג שהיו חלוצים בתחום. עיסוק בו המשיך 25 שנים. כמו כן לקח חלק בחיים האינטלקטואלים ובחוגים הפסיכיאטרים בצרפת, בין השאר כחבר באגודה הרפואית-פסיכולוגית (שבהמשך הפך לנשיאה) ואגודת "ההתפתחות הפסיכיאטרית" והפך להיות עורך עיתון מדעי בשם זה עד שנת 1940. במשך 15 שנים המשיך במחקריו בתחום הפילוסופיה והפסיכיאטריה והפך להיות בעל שם מכובד בתחום בצרפת וידוע אף מעבר לגבולותיה.
בראש ארגון "סעד לילד הנזקק" – OSE Oeuvre de secours aux enfants –
ארגון OSE הוקם בשנת 1912 ע"י קבוצת רופאים יהודיים בסט פטרסבורג שברוסיה הצארית. אישור הקמה חריג זה ניתן כחלק מצעדי הקידמה שרצה הצאר אלכסנדר ה- 3 להכניס על מנת להיטיב עם העם. הארגון נועד ע"י מיסדיו למתן שירות רפואי לקהילה היהודית ברוסיה, בעקבות הפוגרומים שעברה בשלהי המאה ה- 19 ותחילת ה- 20, בעיקר לאותם אנשים שידם אינה מסגת לשלם בעבורו. לאחר המהפכה הבולשביקית בשנת 1917, החל הממסד הסובייטי להלאים את כל הארגונים הפרטיים והעמותות במדינה והארגון לא יכול היה להמשיך בפעולתו ברוסיה.
בראשית שנות העשרים הנהלת הארגון עברה לברלין ובראשה הועמד המדען המבריק אלברט איינשטיין. בתקופה זו נפרס הארגון ב- 123 מוסדות עם סניפים במדינות רבות באירופה על מנת לסייע ליהודים עניים, ובעיקר במזרחה. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 החליטה הנהלת ארגון OSE להעביר את משרדי הנהלתה לפריז.
לאחר התבססות הנהגת הארגון בצרפת, בשנת 1933, הוחלט כי בשלב זה יתרכז במתן סעד לילדים יהודיים ענייים שהקיף כבר 1,300 ילדים. עם שינוי מצבם של היהודים באירופה הכוונה הייתה לטפל בעדיפות ביתומים וילדים יהודיים פליטים מגרמניה ואוסטריה.
בשנה זו נבחר לראש הועד הפועל של ארגון OSE. מלכתחילה היה מעורב לעומק בפעילות הארגון שפעל עבור הילדים היהודיים בצרפת אבל גם עבור כאלה מעבר לגבולותיה. כפסיכיאטר, סייע רבות ליתומים יהודיים שהוברחו לצרפת מעבר לריין (מגרמניה הנאצית), והקים מרכז מיוחד לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.
ערב מלחמת העולם השנייה – טיפול בילדים-פליטים מגרמניה הנאצית
התבססותו של ארגון OSE בראשותו בצרפת, החלה כאמור בסיוע לילדים-פליטים מאוסטריה וגרמניה בהקימו מעון יום לילדים במונמורנסי (Montmorenci) בחסותו של הברון פייר דה גינזבורג.[2] 350 ילדים עברו במעון זה בין השנים 1934-1938.
בתקופה זו הוביל מאמץ לסייע לרופאים שנרדפו ע"י המשטר הנאצי וברחו לצרפת. היו אלו בעיקר רופאים יהודיים שארגון OSE בנה עבורם תכנית מקצועית לקליטתם ומתן להם אפשרות לשוב ולעסוק במקצועם. תכנית זו הוצאה לפועל בשיתוף הליגה העולמית של רופאים יהודיים שנוסדה בתל-אביב בשנת 1936 בהשראת OSE.
בעקבות אירועי ליל הבדולח בחודש נובמבר 1938 גבר שטף הפליטים לשטרסבורג – העיר הצרפתית הקרובה ביותר לגבול הגרמני – שם קיבלו סיוע ראשוני ע"י אנדרה סולומון אשר יצר קשר עם מינקובסקי שהפך אותו למנהל סניף OSE בעיר. סניף זה המשיך במתן סעד ותמיכה לפליטים היהודיים עד שנת 1941 – שנה שלמה לאחר הכיבוש הגרמני.
התגברות השטף של ילדים-פליטים יהודיים הבהירה לו שיש להרחיב משמעותית את פעילות הארגון, אשר בהנחייתו, שכר את "וילה הלווציה" במונמורנסי והקים בשטחה, 4 מעונות לילדים שאכלסו 238 נפשות.
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה OSE בראשותו, הארגון היחידי בצרפת עם ניסיון מוכח במעונות לילדים וסגל של עובדים סוציאליים המומחים בנושא. הארגון המשיך לגדול והגיע לרשת של 11 מעונות שטיפלו ב- 1,600 ילדים עוד לפני שנת 1940. בעת שחרור צרפת המספר כבר הגיע ל- 25 מעונות.
מפרוץ המלחמה עד תבוסת צרפת בחודש יוני 1940
הכרזת המלחמה של צרפת על גרמניה בחודש ספטמבר 1939 השפיעה עליו לייצר תכנית חדשה במסגרתה ראה ממד חדש בפעילות OSE, לא רק סיוע ואבטחת שלומם של הילדים-פליטים היהודים מגרמניה ואוסטריה, שהפכו באחת ל"נתיני מדינות אויב" אלא גם פינוי ילדי פריז וסביבתה היהודים על מנת להגן עליהם מפני הפצצות. תכניתו כללה גם המשך קליטתם של הפליטים, לילדים כולם נעשו סידורים לשכנם בארבע טירות בעמק הלואר.
תחת הכיבוש הגרמני
בחודש יוני 1940, לאחר תבוסתה של צרפת, הוחלט בהנהלת OSE לחלק את פעילות הארגון לשני חלקיה של צרפת: לדרום – "האזור החופשי" בשלטון וישי ולשטח הכיבוש הגרמני בצפון. על אף שעמד בראש הארגון שעיקר פעילותו עברה לדרום, הוא סרב להתפנות ונשאר לנהל את הארגון ממשרדי הארגון בפריז באזור הכיבוש הגרמני. זאת על אף הסכנה שנשקפה ל"נושאי הטלאי הצהוב" ולמשפחתו שנשארה אתו. תחת עינו הפקוחה של הגסטאפו, המשיך, יחד עם קבוצה קטנה של מתנדבים - רופאים, מטפלים חינוכיים ועובדים סוציאליים בפעילותו למען הילדים (רובם יתומים) באזור הכיבוש הגרמני. כמו כן הקים רשת מחתרתית לשיכון ילדים יהודיים בקרב משפחות לא יהודיות ביחד עם ארגון AMELOT,[3] בה גם כן היה חבר ובסיוע "השירות הסוציאלי לסיוע למהגרים" SSAE.[4]
ב- 23 באוגוסט 1943 יחד עם משפחתו במטרה לשילוחם למחנות ההשמדה, אולם למזלו, שוחרר כבר באותו היום בשל מחאתה של בתו שנוכחה במקום ופנתה בבהילות לשני אישים שיתערבו לשחרורו, היו אלו מישל צ'נאק (Cenac)[5] ראש אגודת ""ההתפתחות הפסיכיאטרית" (שהוא היה ממיסדיה) ואשר בתקופה זו שימש כפסיכיאטר ראשי של משטרת פריז ומרסל סטורה (Stora) מ"האיחוד הכללי של יהודי צרפת" (UGIF)[6]. אירוע זה לא מנע ממנו להמשיך בפעילותו המקצועית כיועץ בבית החולים הנרי רוסל (Henri--‐Rousselle), במוסד לילדים עם הפרעות קשב ובפעילותו המחתרתית ב- OSE עד לשחרור צרפת ע"י בעלות הברית.
בתקופת נשיאותו ניצלו מעל 600 ילדים מצפון צרפת ואין ספור יהודים בוגרים שמיועדים היו לשילוח למחנות ריכוז והשמדה מאזור הכיבוש הגרמני. עד סוף המלחמה הציל ארגון OSE בהנהגתו, 5,500 ילדים יהודים.
לאחר המלחמה
לאחר שחרור צרפת בשנת 1944, חזר לתפקידו הקודם כיו"ר הועד הפועל של הארגון כולו בצרפת ובשאר ארצות אירופה וכיהן בתפקיד עד שנת 1952, ונשיא כבוד עד שנת 1960. בתקופה זו הקדיש את פעילותו המדעית לילדים ובוגרים ששוחררו ממחנות הריכוז ובכלל מהשבי הגרמני במטרה לאמוד את הנזק הנפשי ממנו סבלו ולמזער נזק זה ככל האפשר. בתחום זה עשה שימוש בשיטות רפואיות-פדגוגיות מתקדמות ויחודיות אותן פיתח. הוא התמקד במיוחד בקבוצה של 427 ילדים ששרדו ממחנה בוכנוואלד, אשר ארגון OSE לקח תחת חסותו בשנת 1945.[7]
בשנת 1946 פרסם מאמר, פרי מחקרו, שעסק בילדים אלו בכתב עת מדעי בג'נבה שבשוויץ. באותה שנה החל בבזל שבשוויץ בסדרת הרצאות המציגה את הסבל הנפשי שנגרם לקורבנות הרדיפות הנאציות, הרצאות מבוססות התבוננות מדעית במאות מקרים של ילדים ובוגרים שהיו בטיפולו.הוא הפך למומחה עולמי בתחום הפגיעות הנפשיות של המשטר הנאצי וכשכזה הוזמן תדיר לבתי משפט בהם נשפטו הפושעים הנאציים כעד מומחה.
בשנת 1952 הקים בפריז מכון בינלאומי למתן שירותים פסיכו-פדגוגיים לפליטים ממרכז אירופה ללא הבדל מין, גזע ודת. אותם פליטים שסבלו ממחלות עצבים או פסיכיאטריות. בשנת 1962 מכון זה קיבל את שמה של רעייתו (שנפטרה בינתיים) פרנסואה.
בנוסף לפעילותו הענפה בתחום הרווחה החברתית המשיך בעבודתו המדעית. בשנת 1965 קיבל דוקטורת לשם כבוד מהפקולטה הרפואית של אוניברסיטת ורשה (לאחר שעשור קודם קיבל תואר זהה מאוניברסיטת ציריך).
הוא נפטר בחודש נובמבר 1972. פילוסוף, רופא והומניסט. אחד הפסיכיאטרים דוברי הצרפתית הבולטים ביותר במאה ה- 20.
מקורות
- Bochure-100-ans-OSE
2. Eugène MINKOWSKI (1885–1972). Biographie, Association Françoise et Eugène MINKOWSKI. https://www.minkowska.com › eugene_minkowski.
[1] מבחן רורשאך הוא מבחן אישיות השלכתי הכולל 10 כרטיסים של כתמי דיו - חמישה מהם בשחור לבן וחמישה כוללים צבע. במהלך המאה ה-20 הפך מבחן הרורשאך למבחן הפסיכולוגי להערכת אישיות הנפוץ ביותר.
[2] בנימין פייר (פְּיוֹטֶר) דה גינזבורג (1872-1948) - התגורר בפריז, ניהל את עסקיו של חמו, בנו פיליפ דה גינזבורג שירת כסוכן של מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית בתקופת מלחמת העולם השנייה ופעל בשורות תנועת ההתנגדות הצרפתית.
[3] ארגון AMELOT, ששכן ברח' אמלוט בפריז, היה ארגון סוציאלי לטיפול בנצרכי סעד ובילדים שהיה מסונף לפדראציה שבראשה עמד דוד רפפורט, אשר ניהל את הארגון בזמן המלחמה ולאחר הכיבוש טיפל בילדים ובמשפחותיהם. בראשית 1942 נוצר הקשר בינו לבין ד"ר מינקובסקי, שניהל שהסתעפה גם לייצור מסמכים ותעודות מזויפות. בשנה האחרונה לכיבוש הצטרפו חברים מארגון זה להתנגדות המזוינת בפריז ובסביבתה.
[4] SSAE – Service Social d’Aide aux Emigres - אגודה צרפתית פרטית שסייעה בתקופת מלחמת העולם השנייה לעצורים ומשפחות אסירים במחנות- רובם יהודים – ואספה תרומות לסייע למהגרים.
[5] מישל צ'נאק, 1891-1965 – פסיכיאטר שהתמחה בקרימינולוגיה, קצין מצטיין במלחמת העולם הראשונה ובתקופת הכיבוש הגרמני שימש כיועץ מיוחד לבית הדין לערעורים ופסיכיאטר ראשי של משטרת פריז.
6מרסל סטורה 1906-1944 , ממנהיגי יהדות צרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה, עמד בראש ארגון הגג של יהודי צרפת שהוקם בהוראת הגרמנים אולם בחסותו עסק בפעילות מחתרתית לסיוע ליהודים, לבסוף נתפס ונשלח לאושוויץ.
[7] יהודית המנדינגר פיסט, ילדי בוכנוואלד : ניצולים וקורותיהם, ר מוס, 1990. אחד הילדים היה הרב ישראל מאיר לאו.