רס"ן ליונל ויגראם ותרגולת הקרב
אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון

רס"ן (מיג'ר) ליונל ויגראם היה אחד הקצינים שהשפיעו באופן המובהק ביותר על תורת הלחימה של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ומשם על צבאות בעלות הברית האחרים, ואף על צה"ל בראשית דרכו באמצעות הקצינים ששרתו בצבא הבריטי בתקופת המלחמה. היה זה ליונל ויגראם שהטמיע את תרגולת הקרב (Battle Drill). תרגולת אותה יישם בעצמו כאשר עמד בראש צוות-קרב גדודי מיוחד –WigForce- במערכה באיטליה.
ילדות ונעורים
ויגראם נולד בשנת 1907, בעיר שפילד בדרום יורקשייר שבאנגליה במשפחה יהודית. אביו, מוריס וינגראם היגר מפולין ואמו רבקה (לבית גוטנברג) נולדה באנגליה. אביו התעשיין היה פעיל מאד בקהילה היהודית ואף נבחר לנשיא הקהילה של שפילד. ליונל גדל בעיר תעשייתית זו עד שעבר לסאריי. חינוכו התיכון של ליונל היה בביה"ס אדוארד ה- 7 בשפילד. בין השנים 1918-1925 למד במכללת קווינס באוקספורד ובשנת 1930 הוסמך כעורך דין בלונדון. לפני מלחמת העולם השנייה התבסס כעורך דין מצליח אשר המתמחה בנדל"ן בלונדון. נודע ביכולת המשא-ומתן שלו וסגירת עסקאות בקנה מידה גדול. בשנת 1932 התחתן עם אולגה ג'וקלסון (Jokelson) ונולדו להם 3 ילדים.[1]
שירותו הצבאי
בשנים שלפני המלחמה התנדב ליונל לצבא הטריטוריאלי (מערך המילואים הבריטי), התאמן כחייל מילואים ואף עבר קורס מפקדי מילואים. בפרוץ המלחמה גויס לשירות פעיל בדרגת סרן בעוצבת הרגלים של לונדון (Royal Fussiliers). יחידתו הוכללה בדיוויזייה 47 (של לונדון) שנערכה בדרום אנגליה. בה עבר ליונל השלמה מקצועית כקצין חי"ר, שהתמקדה בהפעלת נשק אישי, אימון גופני ויסודות השדאות. ליונל עבר בהצלחה את השינוי שנדרש מהחיים האזרחיים כעורך דין ויזם נדל"ן למשמעת הצבאית ובהדרגה הסתגל לשגרת הצבא והתאמן היטב באנגליה אולם לא התנסה בכל פעילות מבצעית או לחימה. ניסיונו האזרחי והשכלתו אפשרו לו להתאים עצמו לשינויים של הצבא הבריטי בתקופה זו שעבר גידול משמעותי ביותר ושינויים ארגוניים. אימוני יחידתו בססקס, בהתבסס על הלקחים שנלמדו מהצבא ההודי בפעילותו המבצעית בגבול הצפון-מערבי, אפשרה לו ללמוד את תורת הקרב השמה דגש על האצלת סמכויות ולחימתן של יחידות קטנות בסביבה ריאליסטית בה נדרשות תגובות מהירות ועצמאות בקבלת החלטות. בשנת 1941 קודם ליונל לדרגת רס"ן והוטלו עליו תפקידי הדרכה במסגרת הדיוויזיה. כמדריך, החל ליונל לפתח תורות ותפישות שנועדו להכין את יחידות החי"ר אותן אימן לשדה הקרב המודרני.
פיתוח תרגולת הקרב (Battle Drill)
בחודש יוני 1940, לאחר פינוי חיל המשלוח הבריטי מדונקירק, כאשר החיילים שבו לאדמת אנגליה ללא מרבית אמצעי הלחימה ולעתים אף ללא נשקם האישי במורל נמוך ומובסים, עלה הצורך לבנות את הצבא מחדש. במהלך המערכה בצרפת ובבלגיה התברר שחיל הרגלים הבריטי כשל לעמוד אל מול מכונת המלחמה הגרמנית. היה זה אמנם עיקר מנינו של חיל המשלוח בצרפת אולם יחס המפקדים אליו היה ירוד ביותר ואף מזלזל. נראה היה של"מקצוע" החייל הרגלי לא נדרשת כל הכשרה. האימונים שעברו חיילים אלו הדגישו מאד את נושאי התס"ח (תרגילי סדר חמושים) והמדים המגוהצים על מגרש המסדרים. הלורד ג'ון גורט (Gort), מפקד חיל המשלוח הבריטי בצרפת, הנחה שיש להעסיק את החיילים בחפירת שוחות ועמדות ובמכשול באמצעות גדרות תיל. ללימוד תורת הקרב ברמות הנמוכות ואימוני הכתה והמחלקה כמעט ולא הוקדש זמן. התפיסה הייתה שכאשר יהיה צורך בהתקפה, יתקפו החילים במקובץ לאחר הכנה ארטילרית כמו במלחמת העולם הראשונה. אמנם המטכ"ל הבריטי פרסם בתחילת המלחמה תקנון שדה חדש, מס. 33 אשר עסק בתורת הקרב של יחידות קטנות, אולם פרסום זה לא הגיע ללוחמים שחסרו מערך הדרכה תואם. לוטננט גנרל הרולד אלכסנדר (Alexander) שהיה מפקד הדיביזיה ה- 1 במערכה בצרפת והקורפוס ה- 1 בפינוי מדונקירק, הבין את הצורך בהדרכה ואימון החיילים והמפקדים הזוטרים והקים בית ספר מיוחד לנושא בלינקולן כאשר חזר לבריטניה.
בתקופה זו, במהלך הקמתו מחדש של הצבא הבריטי, שרובו היה צבא אזרחים מגויס (ולא צבא מתנדבים מקצועי כמו לפני המלחמה) ויגראם, שהבין את הצורך בשינוי ושמע על ביה"ס בלינקולן מגיסו סגן ג'וקלסון, נסע לשם ללמוד את הנושא על פי תפיסתו של אלכסנדר. על אף היותו קצין מילואים וללא ניסיון קרבי קודם, החליט לפתח את תורת הקרב לרמות הנמוכות בעוצבתו, דיוויזיה 47 אשר מפקדה ג'ון אוטרסון-קלסו (Utterson-Kelso) התמסר אף הוא לעניין, בין השאר בשל הארגון מחדש של חיל הרגלים הבריטי כשלכל כתה נוסף מקלע ברן ולכל מחלקה מרגמה 52 מ"מ והמ"כ והמ"מ צריכים היו לשלב אמצעי לחימה אלו בשדה הקרב. מפקד הדיוויזיה הקים בית ספר ללימוד תורת הקרב ביחידות קטנות - שכונתה תרגולת קרב - בצ'לווד גייט (Chelwood Gate) שבססקס. רס"ן ליונל ויגראם מונה למפקד ומדריך ראשי בביה"ס הדיוויזיוני. האימונים בביה"ס התמקדו בתרגילים מעשיים שהקנו התמדה, משמעת וגמישות טקטית. הם כללו אימון כתה בהתקפה כנגד עמדות אויב תוך שימוש בתנועה ואש, ניהול סיורים כנגד מארבי אויב, והיערכות להגנה כנגד התקפת אויב משולבת ומתואמת. תרגילים אלו דימו תנאי קרב ריאליסטיים באש חיה ולחץ קרב על מנת לאפשר למפקדים זוטרים לבצע תמרונים ולקבל החלטות ללא תלות יתר ברמה הממונה. הדרישה מהמ"כ והמ"מ הייתה פשוטה: בעת היתקלות באויב, יש לנתח את הקרקע, לתפוס מחסה, לפתוח באש חיפוי תוך הסתערות באיגוף על האויב.[2]
השמועה על תכנית האימונים של ויגראם התפשטה במהירות ואלוף פיקוד דרום אנגליה (שמונה בינתיים למפקד צבא המולדת - Home Force) הגנרל ברנרד פאג'ט (Paget) שהתלהב מהשתלמויות תרגולת הקרב שויגראם העביר, הקים בראשית שנת 1942 בית ספר לתורת הקרב עבור כל יחידות הצבא הבריטי בממלכה המאוחדת, בטירת ברנרד, תוך מינוי ויגראם למדריך ראשי (מד"ר) שקיבל דרגה זמנית של סא"ל (לוטננט-קולונל). בחודש אוקטובר 1942 חולק לחניכי ביה"ס לחי"ר "פנקס כיס" בנושא שדאות ותרגולת קרב שנכתב ע"י ויגראם – Instructor's handbook on fieldcraft and Battle Drill - שהפך למקור הלימוד הבסיסי של הצבא הבריטי.[3] כל היחידות החלו לעבור בבית ספר זה (שבשלהי אותה שנה הפך לביה"ס לחי"ר של הצבא הבריטי) השתלמויות תרגולת קרב בנות שבועיים תחת פיקוחו וחניכתו הצמודה של ליונל ויגראם.
תורת הקרב החדשנית של ויגראם לא עברה ללא התנגדויות וביקורת במשרד המלחמה (המטכ"ל) הבריטי. היו קצינים בכירים שטענו כי תרגולת קרב תמנע מהמפקדים הזוטרים נקיטת יוזמה ותחבולה תוך הישענות על הוגי דעות ידועים כמו ג'. פ. ס. פולר ואחרים. אולם במחצית שנת 1942 זכתה התרגולת בהובלת ויגראם לאישור סופי מהפיקוד העליון והוכנסה לכלל תכניות האימונים של החי"ר.
מפקד צוות-קרב גדודי במערכה באיטליה
בחודש יולי 1943 נשלח ויגראם, בתוקף תפקידו כמד"ר ביה"ס לחי"ר של הצבא הבריטי, למערכה בסיציליה על מנת לבחון את ביצועי יחידות החי"ר בשדה הקרב. הממצאים המרכזיים בדו"ח שלו היו כי בכל מחלקת חי"ר יש כ- 6 לוחמים אמיצים שיבצעו כל פקודה, ויובילו כל הסתערות, עוד כ- 12 לוחמים אשר ילכו בעקבותיהם באם יונהגו באופן ראוי אבל תמיד יישארו בין 4-6 לוחמים שיברחו משדה הקרב. הדו"ח של ויגראם היה מקצועי ונטול פניות, אולם הוא לא מצא חן בעיני מפקד הארמיה ה- 8 בסיציליה, הגנרל ברנרד לו מונטגומרי (Montgomery) אשר הורה להגביל את הפצתו בטענה שהוא מזיק לרוח הלחימה של הגייסות.[4] דרגת הסא"ל הזמנית נשללה מויגראם אשר הוצב כמג"ד בדרגת רס"ן.
"כוח ויגראם" WigForce במערכה
בשלהי שנת 1943 הועבר ויגראם לכוחות הארמיה ה- 8 באיטליה שם קיבל פיקוד על צוות-קרב גדודי מיוחד שנשא את שמו ונקרא WigForce. היה זה צוות קרב גדודי מעורב של חיילים ומפקדים בריטים ואיטלקיים, מבין הפרטיזנים שהצטרפו ללחימה לצד הבריטים. לצרכים מנהלתיים צורף צוות הקרב של ויגראם לגדוד ה- 6 של חטיבת ווסט-קנט המלכותית. היחידה פעלה במחוז אברוזו (Abruzzo), בגזרת סנגו-אבנטינו. הייתה זו פעילות סיור קרבי במרחב האבטחה של המגננה הגרמנית על "קו גוסטב".[5] פעילות משולבת עם הפרטיזנים האיטלקים במטרה לערער את המערך הקדומני הגרמני, לאתר פערים (ולייצר כאלה) במערך על מנת לנצלם במתקפת בעלות הברית. בין שאר המשימות עסק "כוח ויגראם" באיסוף מודיעין על עמדות תותחני האויב ומערכיו יחד עם יחידות פרטיזנים באזוא כמו ה"בנדה מונטה אמארו" (Banda Monte Amaro).
ויגראם הוביל הסתערויות רגלים בשטח ההררי המאתגר בגזרתו תוך אימוץ כללי היסוד של תרגולת הקרב אותה הטמיע, כמו תמרונים מחלקתיים והתקפות כיתתיות מהירות להשגת אפקטיביות מרבית בהיתקלויות וקרבות מטווח קצר בהרים התלולים מכוסי השלג. טקטיקה זו שיפרה את הלכידות היחידתית ואיפשרה תגובה מהירה לאירועים תוך מתן יכולת ל"כוח ויגראם" לבחון את עמדות הגרמנים השולטות גם במזג אויר סוער תוך מזעור האבדות. מנהיגותו של ויגראם ומקצועיותו ניכרו בקבלת החלטות שכללו שימוש במודיעין שנאסף ע"י הפרטיזנים האיטלקיים לבחירת צירי התקדמות ואבטחת נתיבי הספקה, ושיתוף פעולה עם כוחות שכנים בהם הגדוד ה- 8 של ארג'יל וסטרלנד מרמת סקוטלנד (Highlanders), וחטיבת החי"ר ה- 36.
אירועים מרכזיים בהם השתתף כללו סיורים בקרבת פיזופראטו (Pizzoferrato) וגסופלנה (Gessopalena) במחצית חודש ינואר 1944, בהם היתקלויות עם כוחות אויב שאפשרו איסוף מידע לגבי תנועות של יחידות גרמניות וניתוק קווי ההספקה שלהן. לדוגמה, בין 20 ל- 26 בינואר הוביל ויגראם סיורים אלימים בהרים תלולים לאתר מיקומם המדויק של המוצבים הגרמניים תוך איסוף מידע יקר ערך שסייע בהתקפת בעלות הברית במחוז אברוזו. הקפדתו של ויגראם בהעברת דו"חות מפורטים לאחור על כל פעילות מבצעית של יחידתו הוכיחו את התרומה ליעילות המבצעית של יחידות מעורבות (בריטיות-איטלקיות) בשלבים שונים של כושר לחימה.[6]
ליונל ויגראם נהרג ב- 3 בפברואר 1944 בהיותו בן 37, ליד פיזופראטו, בהובילו בראש "כוח ויגראם", בהסתערות על מערך גרמני מחופר היטב. פעולה מבצעית זו נעשתה כחלק מהתקפה רחבה של בעלות הברית לאורך קו גוסטב כולו כשיחידתו סופגת אש מקלעים מדויקת ומכות-נגד גרמניות. הדו"ח לאחר פעולה מציין שויגראם נפגע מאש האויב בהובילו בראש אנשיו.
נפילתו של ויגראם השפיעה קשות על לוחמיו ויחידתו שהסתמכה מאד על מנהיגותו ומיומנותו בשדה הקרב האיטלקי ההררי בתנאי החורף. עמיתיו וחבריו שהתיחסו לרגעיו האחרונים של ויגראם תיארו את האומץ שלו ומחויבותו לכללי היסוד של תרגולת הקרב אותה עזר לפתח.[7]
ויגראם נקבר ליד מקום נפילתו, אולם לאחר זמן הועברה גופתו לבית העלמין הקנדי של נהר מורו ליד אורטונה באיטליה.

מורשתו והשפעתו של רס"ן ליונל ויגראם
לאחר מותו בשנת 1944 בשדה הקרב באיטליה, זכו חידושיו של ויגראם בדמות תרגולת הקרב ומשקלה בהתפתחות תורת הקרב הבריטית של חיל הרגלים במלחמת העולם השנייה, לתשומת לב שעלתה בהתמדה בקרב החוקרים ואנשי הצבא. אחד החוקרים, שעבד בממסד המוסמך של ההיסטוריה הצבאית הבריטית, טימוטי הריסון פלייס, פסק במאמר שפרסם בשנת 2000 כי הטמעת תרגולת הקרב ע"י ליונל ויגראם בקרב החי"ר הבריטי תרמה להרמת המורל ושיפור יעילותו בקרב. תוך ציון ששינוי זה בתורת הלחימה סגר פער משמעותי באימון החי"ר שהתקיים בשנים שלפני 1942 ותרם באופן משמעותי ללכידותן של היחידות הקטנות תחת אש. פלייס אשר חקר לעומק את מסמכי המטכ"ל ומשרד המלחמה ובכלל זה ספרי התו"ל ותקנוני השדה, ציין כיצד שיטותיו של ויגראם שינו את הגישה והפכו יחידות מקובעות לגמישות בשדה הקרב, ותמרונים ברמת הכתה והמחלקה השפיעו על רפורמה דוקטרינרית בכלל הצבא הבריטי על אף התנגדותם הבסיסית של קצינים שמרנים רבים.
אימוץ תרגולת הקרב ע"י הצבא הבריטי כסטנדרד באימון גבר מאד לאחר שנת 1942 והוכנס באופן מלא בכל תכניות האימונים בשנת 1944 לקראת הנחיתה בנורמנדי והקרבות בצפון מערב אירופה. פרסומים רשמיים של תורת הקרב הבריטית מציינים בבירור את השפעתו הרבה של ויגראם על תורת הלחימה ברמת המחלקה אשר מצאה מקומה גם באימוני החי"ר לאחר מלחמת העולם השנייה ואף הפכה לסטנדרד מחייב בנאט"ו.
במסגרת ההכנות להקמת צה"ל, מונה חיים לסקוב בספטמבר 1947 לראש לשכת ההדרכה של ה"הגנה" והוטל עליו לארגן מחדש את הלשכה ואת מערך ההדרכה כך שיכשיר צבא סדיר. חיכוכים ומחלוקות עם מפקדי ה"הגנה" האחרים שלא הסכימו לאמץ שיטות הדרכה מהצבא הבריטי ובפרט את שיטת "תרגולת הקרב" שניסה לסקוב להטמיע, הביאה למינויו של אליהו כהן (בן חור) לראש הלשכה כשלסקוב סגנו. אולם לבסוף הוכנסה תרגולת הקרב כחלק בסיסי באימון הכתה והמחלקה[8] ושנים רבות השפיעה על פיתוח תורת הקרב בצה"ל.
במשך שנים רבות מיעטו להזכיר את חשיבות פעלו של ויגראם וניסו לקשור את המהפכה בתורת הקרב של הצבא הבריטי במלחמה לקצינים ומפקדים אחרים. רק לאחרונה קיבלה אישיותו את ההערכה הראויה בפרסומים של חוקרים והיסטוריונים בני זמננו.
ליונל ויגראם לא זכה לשום עיטור במהלך המלחמה, מלבד אותות המערכה הרגילים, אולם מורשתו נשמרת בזכות קרן ההנצחה ליונל ויגראם שהוקמה בשנת 1988 ע"י משפחתו ותורמת כל שנה מעל 50,000 לי"ש לפרויקטים שונים לרווחת הקהילה.
מקורות
- נאור מרדכי, לסקוב, משהב"ט, 1988, עמ' 178-179.
- לסקוב חיים, תרגולת קרב – ביסוסה, תפיסתה, הגשמתה, מערכות 51, יולי 1948.
- Timothy Harrison Place, Military Training in the British Army, 1940-1944: From Dunkirk to D-Day, Frank Cass, London, 2000.
- David Rowland, The stress of battle: quantifying human performance in combat, Stationery Office, London, 2006.
- Denis Forman ‘To Reason Why’ Abacus Press, London, 1991.
- Francesco Di Cintio, Wigforce Patrol Report: un'introduzione critica e filologica ai
rapporti di pattuglia redatti dal maggiore Lionel Wigram e dai militari britannici della Wigforce (12 gennaio - 2 febbraio 1944), «Abruzzo Contemporaneo.Rivista di Storia e Scienze Sociali», 2023.
[1] https://british-jewry.org.uk/leedsjewry/getperson.php?personID=I804.
[2] בצה"ל על בסיס מורשת זו נתקבעה הפזצט"א": פול, זחל, צפה, טווח, אש.
[3] Timothy Harrison Place, Military Training in the British Army, 1940-1944: From Dunkirk to D-Day, Frank Cass, London, 2000, p. 60.
[4] David Rowland, The stress of battle: quantifying human performance in combat, Stationery Office, London, 2006, p.61-62.
[6] Francesco Di Cintio, Wigforce Patrol Report: un'introduzione critica e filologica ai
rapporti di pattuglia redatti dal maggiore Lionel Wigram e dai militari britannici della Wigforce (12 gennaio - 2 febbraio 1944), «Abruzzo Contemporaneo.Rivista di Storia e Scienze Sociali», 2023.
[7] Denis Forman ‘To Reason Why’ Abacus Press, London, 1991, pp104 – 105.
[8] מיור חיים לסקוב, תרגולת קרב – ביסוסה, תפיסתה, הגשמתה, מערכות 51, יולי 1948. מרדכי נאור, לסקוב, משהב"ט, 1988, עמ' 178-179.