מרד שבויי המלחמה היהודים בלובלין 3 בנובמבר 1943
ההתנגדות המזוינת האחרונה של שבויי המלחמה היהודים בלובלין, התרחשה ב-3 בנובמבר 1943 במחנה העבודה ברחוב ליפובה 7 (Lipowa) , בעת שהנאצים פתחו בחיסולו הסופי של המחנה במסגרת "מבצע חג הקציר"(Aktion Erntefest).
במחנה ליפובה הוחזקו אלפי שבויי מלחמה יהודים ששירתו בצבא הפולני ונפלו בשבי במערכת ספטמבר 1939. השבויים, ששמרו על לכידות ומבנה צבאי לאורך שנות מאסרם, הקימו מחתרת מאורגנת היטב בראשותו של רומן פישר (Roman Fiszer) . המחתרת צברה כלי נשק, יצרה קשרים עם קבוצות פרטיזנים מחוץ למחנה והצליחה להבריח מאות שבויים ליערות במהלך שנות קיומו.
בבוקר ה-3 בנובמבר 1943 הוקף מחנה ליפובה בכוחות כבדים של אס-אס ומשטרה גרמנית. הגרמנים פקדו על כל האסירים להסתדר בשלשות כדי להצעיד אותם אל מחנה ההשמדה מיידנק הסמוך.
מנהיגי המחתרת והשבויים הבינו מיד כי מדובר בצעדה אל המוות. קבוצת שבויים חמושים פתחה באש ובמאבק פיזי מזוין נגד השומרים הגרמנים בניסיון לפרוץ את גדרות המחנה ולאפשר בריחה המונית.
הגרמנים, שהיו ערוכים בכוחות מתוגברים ובנשק אוטומטי כבד, השיבו אש קטלנית ודיכאו את ההתקוממות בכוח רב.
בתום חילופי האש, יותר מ-2,000 שבויי המלחמה היהודים שנותרו במחנה נאלצו לצעוד או שהוסעו תחת אבטחה כבדה למיידנק, שם נרצחו כולם באותו היום וביום שלמחרת ביריות בבורות השמדה, לצד עשרות אלפי יהודים נוספים ממחוז לובלין.