להילחם בנאצים כאילו אין מופתי: הבריגדה הפלסטינית יוצאת לאור
עופר אדרת ("הארץ 31.05.2019)
12 אלף פלסטינים התנדבו להילחם בצבא גרמניה תחת הצבא הבריטי, כמו לוחמי הבריגדה היהודית. ההיסטוריון מוסטפא עבאסי אומר שבני עמו לא נענו לקריאת המופתי לשיתוף פעולה עם היטלר
ב-2015 פרצה סערה לאחר שראש הממשלה טען כי המופתי חאג' אמין אל חוסייני הוא שדחק בהיטלר להשמיד את היהודים. בעקבות הביקורת הבהיר בנימין נתניהו כי לא התכוון לפטור את היטלר מאחריותו לשואה, אך ציין כי "המופתי מילא תפקיד חשוב בפתרון הסופי". לא לחינם, כך נראה, התעלם בנו של ההיסטוריון מצד אחר של הסיפור: חלקם הנשכח של אלפי פלסטינים, שלא שעו לקריאתו של המופתי של ירושלים לעמוד לימין מדינות הציר. להיפך, הם עלו על מדים והצטיידו בנשק כדי להילחם בנאצים, לעתים כתף אל כתף עם צעירים יהודים מארץ ישראל.
פרופ' מוסטפא עבאסי, היסטוריון מהמכללה האקדמית תל־חי, התחקה בשנים האחרונות אחר סיפורם. בשיחה עם "הארץ", לרגל פרסום מאמר חדש פרי עטו בנושא, הציע השבוע נרטיב הפוך לזה של נתניהו: בשעה שראש הממשלה ניסה לצייר את הפלסטינים כתומכי הרייך השלישי, טוען עבאסי כי "המופתי לא מצא אוזניים קשובות בקרב הפלסטינים לקריאתו לסייע לנאצים. חד-משמעית לא".
נושא המחקר של עבאסי אינו שגרתי. מחקרים רבים פורסמו על אודות ההתנדבות היהודית למלחמה בנאצים, ששיאה בהקמת הבריגדה היהודית, אבל, אומר עבאסי, "ההתייחסות לאלפי המתנדבים הערבים מועטה, ולעתים אף מעוותת".
התנדבות מושתקת
במאמר שפרסם בגיליון האחרון של כתב העת "קתדרה" ("פלסטינים נלחמים בנאצים: סיפורם של המתנדבים הפלסטינים במלחמת העולם השנייה"), הוא הסביר את הסיבות לדחיקתם של הלוחמים הפלסטינים בנאצים אל מחוץ לספרי ההיסטוריה.
מצד אחד, ההיסטוריונים הציונים מטבע הדברים שמו את הדגש על התפקיד שמילאו מתנדבים יהודים בלחימה בנאצים. מצד אחר, מקביליהם הפלסטינים הדגישו את המאבק בשלטון הבריטי ולא ששו להאדיר את שמם של מי ששיתפו פעולה עם בריטניה, זמן קצר אחרי שדיכאה את המרד הערבי של 1939-1936, ובכך גם סייעו בעקיפין ליהודים להקים מדינה.
"שני הצדדים לא רצו להבליט את הנושא הזה", אומר פרופ' עבאסי ל"הארץ", "אבל אני חושב שתפקידו של ההיסטוריון להיות נאמן למקורות, ולנסות לתאר את ההיסטוריה כפי שהיתה, בלי להיות בן ערובה של נרטיב לאומי כלשהו, שמגביל אותו ומונע ממנו לכתוב היסטוריה באופן חופשי".
על רקע זה גם מובן מדוע לא הוקם ארגון מסודר שינציח את פועלם של אותם מתנדבים. "רבים מהם נהרגו ורבים אחרים הם עדיין בגדר נעדרים, אך בשום מקום לא הונצח זכרם", אומר עבאסי. למעשה, קורותיהם של המתנדבים הפלסטינים נעלמו יחד עם מרבית הארכיונים, הרישומים והמסמכים האישיים שלהם, בין היתר בעקבות מלחמת העצמאות.
את עקבותיהם מצא עבאסי בשנים האחרונות בעיתונות הפלסטינית מימי המנדט, בספרי זיכרונות, ביומנים אישיים ובראיונות שערך עם כמה מאחרוני המתנדבים שעודם בחיים. לצד זאת הוא אסף חומר גם מארכיונים בריטיים, וכן מהארכיון הציוני ומהארכיונים של "ההגנה" ושל צה"ל.
עבאסי מעריך שכ-12 אלף צעירים פלסטינים התגייסו לשורות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. מאות מהם נפלו בשבי, רבים אחרים (מספר מדויק אין בנמצא) נהרגו בקרב. "בהשוואה לעמים אחרים, זה מספר לא מבוטל", הוא אומר, ומציין כי בניגוד לקבוצות אחרות, הפלסטינים התנדבו לשורות הצבא הבריטי כבר בשלב הראשון של המלחמה.
תחילה שירתו המתנדבים הפלסטינים והיהודים ביחידות מעורבות. "הם קיבלו הכשרה והתאמנו באותם בסיסים ובמקרים רבים הם נלחמו כתף אל כתף, וגם נפלו יחדיו בשבי", מתאר עבאסי. כפי שנחשף לפני שנתיים ב"הארץ", הקירבה בין אותם לוחמים יהודים ופלסטינים הביאה לעתים גם למקרים אירוניים, כמו זה של הפלסטיני שהאב חג'ג', שהתגייס לצבא הבריטי, נפל בשבי הגרמני ומת ב-1943. בהר הרצל הוא מונצח עד היום כ"חלל מערכות ישראל", משום שמישהו התבלבל וחשב ששם משפחתו עשוי לרמז לכך שהוא יהודי בעצמו.
"היחסים בין הלוחמים היו לרוב טובים, ואם היו חיכוכים הם נסבו בעיקר על תנאי השירות, כמו דיור ואוכל", אומר עבאסי. ואולם, מטבע הדברים היו גם הבדלים מהותיים. כך לדוגמה, בשעה שהיהודים היו מאוחדים בשאיפתם להילחם בנאצים כדי לקדם את הקמת המדינה היהודית, לפלסטינים, כפי שכותב עבאסי, "לא היה סדר יום לאומי ברור". מסיבה זו, בניגוד ליהודים, הם לא דרשו להקים יחידות פלסטיניות נפרדות ולא הוקמה "בריגדה פלסטינית" דומה לזו היהודית, ששירתו בה אלפי לוחמים יהודים מארץ ישראל.
גם נשים התגייסו
מי היו הפלסטינים שהתנדבו להילחם בנאצים בשורות הצבא הבריטי? עבאסי אומר שהם באו בעיקר מקרב האליטה הפלסטינית, וייצגו, בניגוד למה שרבים חושבים, "חלק חשוב ומרכזי מהציבור הפלסטיני". חלק שהאמין כי יש לעמוד לצד בריטניה בשעה זו, ולדחות זמנית את התביעות הלאומיות הפלסטיניות. הגישה הזאת דומה לרעיון היהודי, "להילחם עם הבריטים נגד היטלר כאילו אין ספר לבן, ולהילחם בספר הלבן כאילו אין היטלר".
הם עשו זאת בשעה שהמופתי הירושלמי עזב את הארץ וגלה בארצות ערב ובאירופה, שם נפגש עם היטלר ובירך את המתנדבים המוסלמים ל"לגיון הערבי החופשי" - יחידה ערבית שהוקמה בצבא של גרמניה הנאצית. "הוא עזב את הארץ ב-1937 למשך עשור - איזה מין מנהיג זה, שנטש את עמו בשעה כזו", תוהה עבאסי. "לא היתה לו השפעה על הציבור. הוא היה מנותק וגם לציבור כבר נמאס ממנו ומהשיטות שלו. הם לא ראו בו מנהיג. מי שטוען אחרת פשוט מסלף את ההיסטוריה", הוא מוסיף, ומכוון לפוליטיקאים.
במחקרו הוא תיעד כינוסי תעמולה פרו־בריטיים שנערכו מ-1940 באבו דיס ליד ירושלים, בג'נין, בכפרים באזור שכם, בטול כרם ובלוד. בין התומכים בבריטניה במאבקה בנאצים היו ראשי עיריות שכם ועזה. ב"רדיו פלסטין" שודרו דבריו של סופר מצרי על כך ש"המלחמה היא בין הערכים הנעלים והאנושיים שמייצגת אנגליה לבין כוחות החושך שמייצגים הנאצים".
המניעים להתנדבות היו מגוונים. "היו שעשו זאת ממניעים אידיאולוגיים ומתוך התנגדות לאידיאולוגיה הנאצית ונאמנות לבריטים ולערכים שהם ייצגו", אומר עבאסי. מניע זה בלט בקרב העירוניים בני המעמד הגבוה ובעלי ההשכלה הטובה. הכפריים, לעומת זאת, התנדבו ממניעים כלכליים. "היו גם מי שחיפשו הרפתקאות ושרצו לצאת לחו"ל", הוא מציין.
גם נשים פלסטיניות, כך מצא עבאסי, התגייסו להילחם בנאצים. קרוב ל-120 צעירות עשו זאת במסגרת חיל העזר לנשים (ATS), לצד חברות יהודיות. בכרוז תעמולה בריטי בערבית, שפורסם בעיתון "פלסטין" בינואר 1942, נכתב: "היא לא פסקה מלחשוב על תרומה והקרבה, היא לא חדלה מלהרגיש התעלות של הרוח וגאווה. עד שהיא עשתה את מה שראתה כחובה קדושה למען אומתה ובניה. כאשר ארצך זועקת אליך ושואלת בכנות לסיבת הימצאותך בשירות, כאשר ארצך מבהירה לך כי גברינו הערבים זקוקים לאהבתך ותמיכתך, וכאשר ארצך מזכירה לך שהאויב אכזר - כאשר ארצך קוראת לך, האם את יכולה לעמוד מן הצד בחיבוק ידיים?".
עבאסי הוא אחד מהחוקרים היחידים בחברה הפלסטינית העוסקים בנושא זה, שעלה לכותרות ב-2015 בכתבתה של דליה קרפל במוסף "הארץ". הוא הגיע אליו בזכות סבו מצד אמו, סעיד עבאסי, שהיה אחד המתנדבים לצבא הבריטי במלחמה. "המשפחה לא דיברה על זה, עד שיום אחד שאלתי את סבתא שלי איך קרה שיש הפרש כזה גדול בגיל של הילדים שלה", הוא נזכר. תשובתה היתה: "אל תזכיר לי את התקופה שסבא שלך עזב אותי לכל כך הרבה שנים".
עבאסי החליט להעמיק בנושא, והבין כי הסיפור המשפחתי שלו הוא חלק מההיסטוריה של עמו. בעתיד, הוא מקווה, יבשיל החומר המקורי שאסף בנושא לכדי ספר, שבפעם הראשונה יתאר את הסיפור האופטימי על הרגע ההיסטורי הנדיר, שבו פלסטינים ויהודים מארץ ישראל/פלשתינה חברו יחדיו למטרה נעלה משותפת.