מערכת מידווי התנהלה במרכז האוקיינוס השקט ליד אי האלמוגים מידווי. מערכה זו נחשבת למערכה המכרעת של המלחמה באוקיינוס השקט. לפני המערכה, היוזמה ההתקפית הייתה בידי היפנים הן באסיה והן באוקיינוס השקט, בהמשך להצלחותיהם הם תכננו לכבוש את איי מידווי ולהשתמש בהם כבסיס קדמי למטוסי הזרוע האווירית של הצי. כמו כן הם קוו למשוך את מה שנותר מצי ארה"ב לאחר פרל-הארבור וים האלמוגים לקרב בו ישמידו אותו סופית ובמיוחד את כוח נושאות המטוסים שלו. תודות להישגי המודיעין התקשורתי, הצליחו האמריקאים להפתיע את הצי היפני ולהטביע ארבע נושאות מטוסים אשר השתתפו בהתקפה על פרל הארבור חצי שנה בלבד לפני כן. תוך כדי כך איבדו האמריקאים נושאת מטוסים אחת בלבד מתוך השלוש שהיו להם. לאחר מידווי עברה היוזמה ההתקפית באוקיינוס השקט לידי האמריקאים ובעלות הברית.
הרקע
מיד לאחר פתיחת המלחמה באוקיינוס השקט בדצמבר 1941 ניהלו היפנים מבצעים התקפיים כנגד ארה"ב, חבר העמים הבריטי ואיי מזרח הודו ההולנדיים בדרום-מזרח אסיה ובאוקיינוס השקט. בשלב הראשון כבשו היפנים את מלאיה, סינגפור, איי הודו המזרחים ההולנדיים, הפיליפינים וקבוצות איים נוספות ושונות במרכז ומערב האוקיינוס השקט, שלב זה הסתיים במרץ 1942. כבר בינואר אותה שנה הוציא הפיקוד הקיסרי העליון היפני הוראות לגבי השלב השני אשר נועד לבודד את אוסטרליה והודו מארה"ב ובריטניה. באוקיינוס השקט כלל שלב זה כיבוש בסיסים בגיניאה החדשה ובאיי שלמה אשר ישמשו לתמיכה במבצעים עתידיים כנגד קלדוניה החדשה, איי פיג'י וסמואה. בתחילת מרץ, עם כיבוש ליי וסלאמואה השתלטו היפנים על כל החוף הצפוני של גיניאה החדשה והתכוננו לנחיתה בפורט מורסבי בירת האי.
בעת ההיא קיימו האמריקאים שני בסיסי האזנה בזירת האוקיינוס השקט. האחד במלבורן, אוסטרליה והשני בפרל הארבור (כונה "היפו"). הבסיס השלישי אשר היה באי קורג'ידור בפיליפינים פונה לאוסטרליה עקב הכיבוש היפני. בסיסים אלה יירטו את התקשורת היפנית, פענחו אותה והניתוח המודיעיני אפשר לצי ארה"ב לקבל מידע מדויק ובזמן על סדר הכוחות של יחידות הצי היפני והיערכותן, על בסיסי האוויר היבשתיים של הצי והחשוב מכל היו בידיהם הפקודות ומידע עדכני על הפעילות המבצעית של הצי היפני. מכלולי המודיעין הפיצו את הערכותיהם והתרעותיהם למפקדים הבכירים של הצי ובכלל זה המפקד הראשי של הצי, אדמירל קינג ומפקד הצי באוקיינוס השקט, אדמירל נימיץ.
בתחילת מרץ, התפתחות האירועים אילצה את היפנים לדחות את כיבוש פורט מורסבי. ב- 10 לחודש תקפה נושאת מטוסים אמריקאית את ריכוזי הספינות היפניות בליי וסלמואה, אירוע שבא לאחר ניסיון יפני כושל לתקוף את רבאול ב- 20 לפברואר. אירועים אלו הוו הוכחה מספקת למפקד הצי ה- 4 היפני, אדמירל אינוויה (INOUYE) כי היפנים טרם הצליחו להשיג עליונות אווירית בזירת הלחימה.
רק בתחילת מאי, כאשר הצליח אדמירל אינוויה לרכז שלוש נושאת מטוסים הושלמו ההכנות לנחיתה, אולם קרב ים-האלמוגים אשר התפתח ב- 7 - 8 למאי והסתיים עם הטבעת נושאת המטוסים האמריקאית לקסינגטון ונזק כבד לנושאת היפנית שוהו הביאו לדחייה נוספת של כיבוש פורט מורסבי - לראשונה מאז תחילת המלחמה נבלמו היפנים בזירת האוקיינוס השקט. הצלחה זו נבעה בעיקר מיכולתו של המודיעין האמריקאי לספק למפקדים בזירת דרום האוקיינוס השקט מידע חיוני בזמן לגבי סד"כ ועוצמת הכוחות היפניים ופקודות המבצע שלהם.
במקביל למבצעים היפנים בגיניאה החדשה החלו בתחילת השנה להתקבל סימנים מעידים על כוונות להמשך התקדמות מאיי מרשל מזרחה. אותרו תגבורות של כוחות ים, אוויר ויבשה המתרכזים באיים ובסביבתם ויורטה תקשורת מבצעית ענפה בהקשר זה. החל מה- 4 למרץ החל להופיע הקוד AF בתשדורות היפניות. ב- 5 למרץ נודע כי מטוסי-ים יפניים ששוגרו מצוללת בקרבת איי הוואי ביצעו סיור אלים במרחב. ב- 13 למרץ הצליחו אנשי הב"ר האמריקאים לפצח את הקוד AF והבינו שהכוונה לאיי מידווי.
ב- 16 לאפריל 1942, לאחר הערכת מצב בפיקוד העליון הקיסרי ובמפקדת הצי התקבל הרעיון המבצעי של מפקד הצי היפני, אדמירל יממוטו. הרעיון היה למשוך את מה שנשאר מהצי האמריקאי בזירת האוקיינוס השקט ובמיוחד את כוח נושאות המטוסים שלו למערכה אל מול עוצמתו המרוכזת של הצי היפני, אשר בסדרת מבצעים ישמיד סופית את צי ארה"ב ויזכה לעליונות ימית ואווירית מוחלטת בזירת המלחמה. התוכנית הייתה להונות את האמריקאים לגבי מיקום המאמץ העיקרי היפני ע"י התקפת התעיה לעבר האיים האלאוטיים ובכוון אלסקה. במקביל ינחתו היפנים במידוואי ויכבשו את האיים ואז כאשר יפנה הצי האמריקאי לכוון מידווי הוא יכנס לשטח השמדה של נושאות המטוסים היפניות ומטוסים שימריאו ממידווי ויושמד. באם התוכנית תצליח תהיה בידי היפנים רצועת ביטחון במרכז האוקיינוס השקט אשר תבטיח את המשך האסטרטגיה היפנית באסיה.
יומיים אחר כך ביצע חיל האוויר של צבא ארה"ב (טייסת מפציצים בינוניים מדגם B-25 מיטשל) בפיקודו של סא"ל ג'יימס דוליטל פשיטת הפצצה על טוקיו כשהמטוסים המריאו מנושאת-המטוסים הורנט ולאחר ביצוע המשימה נחתו בסין. פשיטה זו שכנעה את הפיקוד העליון היפני להקדים את המבצעים הקשורים במידווי על מנת להוציא את טוקיו מטווח הטיסה של כל מטוס אמריקאי (הם לא העלו בדעתם שמפציצים מסוג זה יכולים להמריא מנושאות מטוסים). ב- 5 למאי הוציא הפיקוד העליון הקיסרי את פקודה מס. 18 לצי המנחה את אדמירל יממוטו לכבוש את איי מידווי ושטחי מפתח באיים האלאוטים בשילוב עם הצבא.
בתקופה זו עלה נפח התקשורת של חיל הים היפני במימי הבית באופן חד ביותר. תופעה זו שיקפה את ההכנות והתרגילים שבוצעו בצי לקראת המבצעים הקרבים במידוואי ובאיים האלאוטיים. ב- 7 למאי קלט בסיס ההאזנה בפרל הארבור שדר של מפקד צי הנושאות ה- 1 תת-אדמירל נאגומו הקורא את פקודיו לקבוצת תכנון ב- 16 למאי. נושא קבוצת התכנון היה מתן חיפוי אווירי לכוחות נחיתה, סיוע קרוב למבצעיהם והדברת כל התנגדות של המגינים. ב- 9 למאי ירט בסיס ההאזנה במלבורן את פקודה מס. 16 של כוח התקיפה של צי הנושאות מס. 1 המורה על ארגון כוח משימה חדש של נושאות מטוסים והמורה על תחילת תנועות מסיבית של הצי ב- 21 למאי. על בסיס ידיעות אלה הוציא המודיעין האמריקאי התרעה בדבר צפי למתקפה יפנית בשלהי חודש מאי.
ב- 19 למאי קציני המודיעין בפרל הארבור (קצין הב"ר הראשי סא"ל רושפור וקמ"ן הצי באוקיינוס השקט רס"ן לייטון) זיהו במדויק את מידווי ודאץ' הארבור, באיים האלאוטיים כיעדים למתקפה היפנית הצפויה. ב- 22 למאי, כתוצאה ממבצע הונאה תקשורתי, ווידאה מלבורן סופית כי AF מהווה קוד למידווי ובסיס פרל פיצח את הצופן היפני בנוגע לתאריכים. הישגים אלה אפשרו לקציני המודיעין לקבוע כי מועד המתקפה היפנית על מידווי והאלאוטיים יהיה ב- 4 ליוני. מודיעין זה הועבר למפקד הצי בזירה אדמירל נימיץ אשר נערך בהתאם.
מהלך הקרב
ב- 26 למאי ביצעו האמריקאים את צעדיהם הראשונים כאשר שלחו את הצוללת גדג'און לסיור על מימי צפונית מערבית למידווי ותגברו את האי בגדוד נחתים, מחלקת טנקים קלים וגד' נ"מ מצויד בתותחי נ"מ 3". בו ביום חזר לפרל הארבור, מדרום האוקיינוס השקט, כוח משימה מס. 16 בפיקודו של אדמירל האלסי אשר כלל את נושאות המטוסים הורנט ואנטרפרייז. ואילו נושאת המטוסים יורקטאון אשר ניזוקה בקרב ים האלמוגים הגיעה לפרל למחרת.
ב- 26 למאי, יצא הכוח היפני הצפוני, כאשר במרכזו 2 נושאות מטוסים קלות מאומינטו לעבר האיים האלאוטיים. ובמקביל יצא כוח המהלומה של נושאות המטוסים היפניות בפיקודו של אדמירל צ'ואיצ'י נאגומו ואשר כלל את 4 נושאות המטוסים היריו, סוריו, קאגה ואקאגי לעבר מידווי בעוצמה של 229 מטוסי קרב/הפצצה. יומיים אחר כך ב- 28 למאי יצא הגוף העיקרי של הצי היפני בפיקודו של מפקד הצי אדמירל יממוטו (אשר פיקד מספינת המערכה הגדולה בעולם - יאמאטו) ממימי הבית. בה בעת יצא כוח הנחיתה היפני בפיקוד אדמירל קוריטה, אשר כלל 15 ספינות תובלה עמוסות חיילים מגואם מלווה בכוח הליווי (הצי ה- 2) של אדמירל טאנאקה אשר יצא מסאיפן. כוחות צי אלו כללו 17 מטוסי סיור ימיים ארוכי טווח.
כוח משימה 16 אשר נערך סביב נושאות המטוסים אנטרפרייז והורנט יצא מפרל הארבור ב- 28 למאי והתמקם מצפון-מזרח למידווי. למפקד הכוח מונה אדמירל ריימונד ספרואנס כיוון שאדמירל האלסי נפל למשכב. יומיים אחר כך גם כוח משימה 17 בפיקוד אדמירל פלטשר בנושאת המטוסים יורקטאון (אשר עיקר נזקיה תוקנו במאמץ כביר של עובדי המספנות בפרל) יצא והצטרף לכ"מ 16 צפונית-מזרחית למידווי. עם החבירה של שני כוחות המשימה 550 ק"מ מצפון-מזרח למידווי, הפך אדמירל פלטשר למפקד הכוח המאוחד. שלוש נושאות המטוסים האמריקאיות אשר תוגברו בסיירת עם מטוסי-ים היוו יחדיו עוצמה של 234 מטוסי קרב/הפצצה. כוח זה הסתייע בעוד 110 מטוסי-קרב, מפציצים ומטוסי סיור מהבסיס במידווי. כמו כן, כחלק מההכנות לקרב, נערכו 25 צוללות בפיקוד תת-אדמירל אינגליש סביב מידווי.
בינתיים ב- 29 למאי התמקמה ספינת מטוסי הים טורנטון בריף האלמוגים- הפריגטה הצרפתית, מערבית למידווי כבסיס קדמי למטוסי הסיור הימיים. השתלטות אמריקאית זו על ריף האלמוגים, שיבשה את תוכניות היפנים, באשר האחרונים תכננו למקם במקום זה צוללת-תדלוק להארכת טווח מטוסי הסיור הימיים שלהם עד פרל הארבור. כתוצאה לא היה ליפנים תצפית אווירית על יציאת הנושאות האמריקאיות מפרל. אמנם הניתוח התקשורתי שלהם אפשר להם להניח שלפחות כוח משימה אחד של נושאות אמריקאיות יצא לים אולם גם מידע חלקי זה לא הועבר בזמן בשל הוראתו הקפדנית של יממוטו לשמירת דממת אלחוט. כך שבהעדר יכולת לממש את תוכנית האיסוף שלהם נכנסו היפנים למערכה כסומים.
ב- 3 ליוני איתרו מפציצי B-17 אמריקאים מבסיס מידווי את שיירת ספינות התובלה היפניות כ- 1000 ק"מ מערבה לאי ותקפו אותה בלא שהצליחו לגרום לנזק כלשהו. אולם כהמשך לתקיפה שוגרו 4 מטוסי-ים מסוג קטלינה לתקוף בליל 3-4 את השיירה. במקביל החלה התקיפה היפנית מנושאות המטוסים ריוז'ו וז'וניו של כוח המהלומה השני בפיקוד אדמירל קאקוטה על דאץ' הארבור באיים האלאוטיים.
לאחר חצות ה- 4 ליוני אפשרו דו"חות סיור אוויר לאדמירל נימיץ להעביר למפקדי כוחות המשימה שלו בים את מיקומו של הגוף העיקרי היפני, במרחק כ- 800 ק"מ ממידווי. עם שחר זיהה מטוס סיור ימי אחר שתיים מנושאות המטוסים היפניות ששיגרו את מטוסיהן לתקיפת מידווי ודיווח על כך לכוח הנושאות האמריקאי.
ההתקפה הראשונה ב- 4 ליוני בוצעה ע"י ארבעת מטוסי הים אשר יירטו את שיירת נושאות הגייסות היפניות ושיגרו טורפדו לעבר מכלית. בשעה 0630 החלו תקיפות האוויר היפניות על איי מידווי הנזקים היו קטנים אולם מטוסי הקרב של הנחתים והצי מסוג בפלו וווילדקט אשר יצאו לירט את התוקפים נתקלו במטוסי-קרב יפנים מסוג זייק ואיבדו 17 מתוך 26 המטוסים. כמו כן ניזוקה סירת טורפדו אמריקאית ועלתה על שרטון.
בשעתיים שאחר כך הצליחו היפנים באמצעות מטוסי-קרב ואש נ"מ להדוף את כל תקיפות האוויר האמריקאיות מכל הכוונים ובכל סוגי המטוסים הן מנושאות המטוסים והן מבסיס האוויר באי ללא אבדות לעצמם.
בין השעות 0930 - 1030 תקפו שלוש טייסות מטוסי טורפדו מסוג דווסטטור מנושאות המטוסים אנטרפרייז ויורקטאון את הכוח היפני וכולן נהדפו ע"י מטוסי הקרב היפנים ואש הנ"מ מהספינות כאשר טייסת מס. 8 מושמדת לחלוטין. אולם תקיפות חוזרות ונשנות אלו של המטוסים האמריקאיים גרמו לפיזור גדול של מטוסי הקרב היפניים והשמיים נשארו פתוחים למפציצי התקיפה מסוג דנטלס אשר הגיעו אף הם מהנושאות האמריקאיות. בתוך דקות ספורות פגעו אנושות בנושאות המטוסים קאגא ואקאגי והרסו את נושאת המטוסים סוריו. צוללת אמריקאית הצטרפה לתקיפה וירתה טורפדות על נושאת המטוסים אקאגי אולם הם לא התפוצצו.
בשעה 1100 שיגרה נושאת המטוסים היריו שלא נפגעה את מטוסיה אשר פגעו בנושאת האמריקאית יורקטאון וגל שני שתקף בצהריים פגע בה שוב ואילץ אותה לעזוב את זירת הלחימה ולדדות לפרל הארבור. מאידך תקפו מטוסי דנטלס את היריו והטביעו אותה בשעה 1700 אחר הצהריים. השמדת ארבעת נושאות המטוסים הגדולות ובכך כוח התקיפה העיקרי היפני הווה מכה כה חמורה לאדמירל יממוטו עד אשר הוא החליט לזנוח את הפלישה למידווי והצי היפני החל בנסיגה מערבה.
ב-5 ליוני המשיך כוח משימה מס. 16 בפיקוד אדמירל ספרואנס במרדף אחר הצי היפני במקביל לניסיונות הצלה של נושאת המטוסים יורקטאון ופעילות חילוץ והצלה של אנשי צוות משני הציים. באותו יום נאלצו משחתות יפניות להשמיד בטורפדו את מה שנשאר מנושאות המטוסים שלהם אקאגי והיריו אשר לא ניתן היה להצילן.
ב-6 ליוני הוצאה לפועל תקיפת האוויר האחרונה במערכת מידוואי כאשר מפציצי תקיפה אמריקאיים מכוח משימה 16 הטביעו את הסיירת הכבדה היפנית מיקומה ופגעו בשתי משחתות ובסיירת הקלה מוגמי. לאחר תקיפה זו והשלמת פעולות החילוץ וההצלה החליט אדמירל ספרואנס לנתק מגע ולחזור לפרל הארבור. בסיסי ההאזנה דווחו ביומיים הבאים כי הצי היפני נסוג לעבר סאיפן ואיי הבית.
בינתיים איתרה צוללת יפנית את נושאת המטוסים יורקטאון הפגועה והטביעה אותה סופית יחד עם משחתת שלוותה אותה בדרכה לפרל הארבור.
תוצאות
תוצאות מערכת מידוואי היו הרות גורל. מערכה זו נכנסה להיסטוריה כנקודת המפנה המרכזית הראשונה של מלחמת העולם השנייה.
הודות למודיעין התקשורתי האמריקאי, תו"ל שקול של הפעלת נושאות מטוסים ויותר מטיפ-טיפת מזל, הצליח צי ארה"ב להנחיל תבוסה צורבת לצי המשולב היפני, הבלתי מנוצח עד לאותה עת. ביצועי שלושת נושאות המטוסים האמריקאיות נלמדות מאז באקדמיות הימיות בכל העולם כמו אומץ ליבם, נחישותם והקרבתם של צוותי האוויר שלהם במערכה זו.
היפנים איבדו את 4 נושאות המטוסים שתקפו חצי שנה קודם את פרל הארבור ולמעשה את ליבת הצי המשולב שלהם אל מול נושאת מטוסים אמריקאית אחת. יתר על כן הם איבדו למעלה מ- 100 טייסים מאומנים ומנוסים שלא ניתן היה למצוא להם תחליף.
תוצאות הקרב, בראיה אובייקטיבית ולאחר מעשה, מורות כי לאדמירל יממוטו הייתה עדיין עליונות ימית ניכרת בזירת הלחימה באמצעות 11 ספינות המערכה שברשותו אל מול אף אחת בצד האמריקאי, עדיפות מכרעת בסיירות ומשחתות ואפילו נשארו לו עדיין 4 נושאות מטוסים קלות מהשייטות האחרות שלו וכוח האיים האלאוטיים. כל זאת אל מול שתי נושאות מטוסים אמריקאיות בלבד שאיבדו כ- 100 מטוסים וטייסים במערכה וצוותיהם סחוטים לחלוטין ממאמץ הימים האחרונים.
אולם כאמור המכה שספגו היפנים הייתה קודם כל פסיכולוגית והיא שכוונה את שיקולי המפקד - אדמירל יממוטו אשר החליט לסגת.