ב-11 ביוני 1940 מצאו עצמם הכוחות האיטלקיים והבריטים בצפון אפריקה, הראשונים בלוב והאחרונים במצרים בעימות פוטנציאלי מיידי. בסמוך להכרזת המלחמה האיטלקית וכתוצאה מהמתח הגואה נורה ונהרג בשוגג מושל לוב האיטלקי, המרשל איטלו באלבו, מאש נ"מ של כוחותיו, בטוסו מעל טוברוק.
מוסוליני שאף לאחד את מושבותיו בלוב ובאתיופיה ועל כן הורה ב-8 לאוגוסט לכוחות האיטלקים בצפון אפריקה לפלוש למצרים. ב-13 לספטמבר פלשו הכוחות האיטלקיים בפיקודו של המרשל רודולפו גרציאני למצרים מבסיסיהם בקירנאיקה בעוצמה של חמש דיביזיות ו 200 טנקים. ב-18 לחודש כבשו את סידי בראני והחלו להתבצר במקום.
ב-9 לדצמבר פתח פיקוד המזרח התיכון הבריטי בפיקודו של גנרל ארצ'יבלד וויבל במתקפת נגד אשר כונתה מבצע "מצפן". מתקפה זו הונחתה ע"י כוח המדבר המערבי בפיקודו של מ. גנרל אוקונור. הכוח הבריטי אשר כלל את הדיביזיה המשוריינת ה-7 "עכברי המדבר" והדיביזיה ההודית ה-4, חדר דרך פער במגננה האיטלקית, דרומה לסידי בראני, ולעבר עורפם. מתקפה זו אשר הסתייעה בריכוז ארטילרי של תותחי 25 פאונד, וסיוע קרוב של מטוסי הפצצה בלנהיים אפשרה לטנקי המטילדה להגיע לעורף האויב. בתוך שעה מתחילת המתקפה נכנע הגנרל האיטלקי מלאטי עם 4,000 מחייליו ובתוך שלושה ימים נשבו 38,000 חיילים איטלקים ונתפשו 237 תותחים ו-73 טנקים. הבריטים המשיכו במרדף אשר נעצר באל-עגיילה לאחר כיבוש קירנאיקה כולה, על גבול טריפוליטניה, לאחר 10 שבועות והתקדמות של 800 ק"מ שבו הבריטים 130,000 חיילים איטלקים, 400 טנקים ו-1,292 קני חת"ם. לבריטים היו במערכה זו 494 הרוגים ו-1,225 פצועים.
העצירה באל-עגיילה והפסקת המרדף גרם לאובדן ההזדמנות של כיבוש כל צפון אפריקה האיטלקית. עצירה זו נבעה מהוראה מפורשת של צ'רצ'יל ראש ממשלת בריטניה לפיקוד המזרח התיכון להעביר כוחות לעזרת יוון.