שלמה שמיר

נולד לשרה ולוי מאיר רבינוביץ, ב-15.6.1915, בברדיצ'ב שבאימפריה הרוסית, היום אוקראינה. צאצא של הבעש"ט ושל הש"ך. עלה עם משפחתו לארץ-ישראל באביב 1925. בשנת 1929 התנדב ל"הגנה" כנער מקשר, והיה לאחד מבכירי הארגון, נמנה על מייסדי החי"ש והפו"ש ופיקד על החי"ש בירושלים.

בשנת 1940 התנדב לצבא הבריטי, התגייס בתאריך 30/09/1940, עבר קורס קצינים ושרת בארץ ישראל. מונה כמפקד כל החיילים היהודים-ארץ ישראלים בצבא הבריטי – מטעם "ההגנה". בתפקידו הרשמי היה מפקד פלוגת המפקדה של הגדוד השני בבריגדה היהודית.

בתום המלחמה עסק בטיפול בשארית הפליטה.

לאחר שחרורו מהצבא הבריטי מונה לראש משלחת "ההגנה" בארה"ב. בתחילת 1948 חזר ארצה והקים את חטיבה 7. החטיבה השתתפה בקרבות על לטרון וסללה את "דרך חטיבה 7" ( דרך בורמה) לירושלים הנצורה. הוא היה חבר המטכ"ל הראשון, כיהן כראש המחלקה לתפקידי מטה בדרגת אלוף וקבע את מבנה הצבא ושמות הדרגות. בנובמבר 1948 מונה למפקד חזית ב' ובמאי 1949 מונה למפקד חיל-הים עד 1950. בקיץ 1950 מונה למפקדו השלישי של חיל האוויר עד שנת 1951.

לאחר פרישתו מצה"ל ב-1952 הקים וניהל את חברת "פוספטים בנגב". בהמשך היה מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, "פזגז" והמועצה לתעופה אזרחית. בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת תל-אביב ובוגר תוכנית המנהלים של אוניברסיטת הרווארד. מחבר הספר "בכל מחיר לירושלים".

מיוזמי ומקימי "מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" בלטרון.

נפטר בשנת 2009.