תמר אשל

נולדה בשנת 1920 בלונדון. לצילה פיינברג (בתם של ישראל פיינברג ופאניה בלקינד, ביל"ויים, ממייסדי חדרה, ואחותו של אבשלום פיינברג ממייסדי מחתרת ניל"י) וזאב פינקלשטיין (שוהם), מראשוני עורכי הדין בארץ ומי שכיהן כנציג הסוכנות היהודית בלונדון בשנים 1918-1924. בהיותה בת שנתיים, שבה עם הוריה לארץ והמשפחה עברה להתגורר בשכונת הדר הכרמל שבחיפה. למדה בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, התגייסה לשורות ההגנה בגיל 14. במהלך מאורעות 1936-1939 מילאה תפקידי קישור בהגנה ועסקה בהכנת רימונים ובפירוק אקדחים. בשנת 1937, כשלמדה באוניברסיטה העברית בירושלים פעלה בשכונות בית ישראל, נווה יעקב וביישובים נוספים באזור ירושלים. בדצמבר 1938 נסעה ללמוד באוניברסיטת לונדון אנטומולוגיה של צמחים, כדי לסייע לחקלאות והייתה פעילה בהסתדרות הסטודנטים הארצישראליים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, 1939-1943, פעלה כ"גדעונית" - אלחוטנית ההגנה בלונדון, בנוסף, התגייסה למשמר האזרחי נגד התקפות אוויר, והתנדבה בבית חרושת לייצור תאי מקלענים למטוסי קרב. היא שירתה כאחראית קו הייצור, בראשית 1943 הפסיקה את לימודיה והתנדבה לצבא הבריטי, בתפקיד נהגת בסקוטלנד.

באוגוסט 1944 הועברה למצרים. תחילה שובצה במרכז המודיעין של הצבא הבריטי בקהיר, אך סולקה משם כאשר נודעו קשריה עם ארץ ישראל ואז מונתה לסמלת חינוך. בנוסף, עסקה בהוראת עברית לחברי תנועת החלוץ ועזרה לנציג ההגנה בקהיר. לפי בקשתה הועברה לירושלים.

בשנת 1946 השתחררה מהצבא הבריטי, שירתה כקצינת מודיעין בשירות הידיעות, של ההגנה, (ש"י). בדצמבר 1947 נסעה למרסיי שבצרפת על מנת להיות אחראית על עליה ד'. אגף שהעביר ארצה עולים בניירות מזויפים כדי שלא יועברו לקפריסין. במרסיי הכירה את ליונל שוורץ והיא נישאה לו בשנת 1948. מנישואיהם נולדה בת. בשנת 1948 חזרה ארצה ועבדה בוועדה הציבורית לבדיקת כשירותם של עובדי ממשלת המנדט היהודים בממשלת ישראל. בינואר 1951 הצטרפה למשרד החוץ וייצגה את ישראל במוסדות שונים של האו"ם. היתה מזכ"ל נעמ"ת (1977-1974), חברת מועצת עיריית ירושלים וחברת הכנסת התשיעית והעשירית.