ארתור וייס

למד את תעשיית הזכוכית וסיים את האקדמיה למסחר. 

במלחמת העולם הראשונה שירת ביחידת הרוכבים בחיל התותחנים והשתחרר עטור עיטורי הצטיינות. בשנות השלושים קיבל לידיו את ניהול המפעל המשפחתי. גם שני אחיו, וילמוש וויקטור עבדו בחברה. שלושה אחים נוספים שלו התיישבו בפלסטינה. 

למפעל הזכוכית של המשפחה היו קשרים בינלאומיים ענפים. בעת מלחמת העולם השנייה, עם הטלת הגזרות על יהודי בודפשט, נסגר המפעל. ובמחצית 1944, כשהחלה שואת יהודי הונגריה, דאגה משפחת וייס בשיתוף הדיפלומט השווייצרי קרל לוץ, להפוך את הבית לצירות השווייצרית, על מנת שישמש כמוקד הצלה ליהדות הונגריה. 

בשיתוף עם תנועות הנוער הציוניות בבודפשט אורגן מבצע נרחב של זיוף תעודות חסות שווייצריות ליהודים. בבית פעלו בין 60 ל-80 פקידים להכנת התעודות, ויהודים קיבלו בבית זה מחסה זמני בעת ההמתנה להכנתן. לאחר קבלת התעודות הועברו היהודים לבתים בטוחים בעיר. בבית פעלו המשרדים של התנועות הציוניות ונציגי המשרד הארצישראלי בבודפשט. בשלב מסוים הוחבאו בבית כ-3,500 יהודים. נטען גם שבבית הוחבא נשק עבור תנועת מרי.

המבצע להצלת יהודים היה לצנינים בעיני אנשי צלב החץ ההונגרי, וגרר מספר ניסיונות פריצה למתחם במטרה להביא לגירוש היהודים ששהו בו למחנות ההשמדה. בניסיון הפריצה האחרון בתחילת ינואר 1945 נלקח אל מטה צלב החץ בבודפשט ועקבותיו לא נודעו.