יעקב קדרון

נולד בביטולה (מונסטיר) שבמקדוניה בשנת 1919. באותו זמן מקדוניה השתייכה לממלכת יוגוסלביה, ונחשבה לחלק מסרביה (דרום סרביה). משפחתו חיה במונסטיר ובסקופייה (כיום בירת מקדוניה) במשך כ-500 שנה, מאז גירוש ספרד.

בשנת 1941 גויס לצבא היוגוסלבי כטוראי ביחידת חיל הרגלים מספר 41. באפריל 1941 נכבשה יוגוסלביה על ידי גרמניה בסיוע הקרואטים שפרשו מהצבא היוגוסלבי תוך כדי הקרבות ושיתפו פעולה עם הגרמנים, ובסיוע בולגריה, ש"כפרס" קיבלה מידי הגרמנים את מקדוניה.

ב-11.4.1941 נפל בשבי. תחילה נתפס על ידי האוסטאשה, ארגון קרואטי פשיסטי לאומני וגזעני קיצוני, שהקים מדינת בובה קרואטית בחסות גרמניה. למזלו נחשב סרבי והועבר לידי הגרמנים. מרגע זה השתמש רק בשמו הלועזי ז'אק קלדרון. החלה מסכת תלאות וייסורים, שבה שהה בסטלאגים קשים ביותר בגרמניה (סטאלג A-XII) ובמחנות שונים באזור מץ (צרפת), שהייתה אז תחת כיבוש גרמני ישיר (סטאלג E-XII). במהלך 1943 הועבר למחנה הכפייה פורבאך (סטאלג F-XII), שם עבד בעבודת פרך במחצבות ומצבו הבריאותי התדרדר ביותר, עד משקל של 40 ק"ג והתחלה של שחפת. הוא נשאר בחיים בנס, ושוחרר על ידי האמריקאים ב-21 בנובמבר 1944.

במארס 1945, אחרי מסע ארוך דרך איטליה, הגיע ארצה, יחידי ממשפחתו הענפה שהושמדה בטרבלינקה.

בארץ, עבד במקווה ישראל. ביוני 1948 גויס לצה"ל, נלחם בגולני, ונפצע בקרב בשייח' נוראן במבצע אסף (גדוד 13, גולני).

לאחר מלחמת העצמאות הקים משפחה חדשה, נשא לאישה את רבקה לבית קפלן, עברת את שמו לקדרון וגידל שני ילדים, הבכור מאיר, והצעירה עירית. הוא היה חקלאי במושב מגשימים, הקים משק לתפארת, הדריך חקלאים במושבי עולים, וכל ימיו פעל למען הזולת ולמען פיתוח הארץ.

ב-4 ביולי 1977 נהרג בתאונת דרכים.

קורותיו בשבי מתועדות ביומן שכתב במהלך המלחמה, ומתוארות בספר "זיכרונות מחיים שלא חייתי" שכתבה בתו, עירית קינן. (הוצאת פרדס, 2020).