ולדימיר יעקבלביץ אלטרמן

נולד לפיינה ויעקב אלטרמן בשנת 1914 בעיירה פודובריאנקה, האימפריה הרוסית, עם ארבעה אחים. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי החל לעבוד בעבודות שונות על מנת לתמוך במשפחה. בשנת 1935 גויס לצבא האדום במחוז סימפרופול, חצי האי קרים. בהמשך נשלח לקורס מפקדי כיתות.

מה-6 בדצמבר 1939 עד ה-13 במאי 1940 השתתף בקרבות "מלחמת החורף" נגד פינלנד. ב-21 במארס 1940, כמפקד כיתה בארמיה ה-7 השתתף בפריצת קו ההגנה "מנרהיים" ועל הצטיינותו בקרב הוענקה לו מדליית המופת בקרב. ב-9 באוקטובר 1940 סיים קורס קצינים ולאחר מכן הוצב במחוז הצבאי המערבי ומונה למפקד מחלקה בגדוד ההנדסה 90 של אוגדת הרובאים ה-100. האוגדה הוצבה באזור מינסק, בלארוס.

מה-22 עד ה-25 ביוני 1941 התכוננה האוגדה לקרבות הגנה נגד הכוח הגרמני הפולש. ב-25 ביוני 1941 הוצבה האוגדה תחת קורפוס הרובאים ה-2 של הארמיה ה-13 והשתתפה בהגנה על מינסק. מה-7 ביולי עד ה-3 באוגוסט 1941 האוגדה נלחמה את דרכה החוצה מכיתור אל עבר הגדה המזרחית של נהר דנייפר. ב- 9.7.1941 נפל בקרב.