יואל פלגי

נולד בשם אמיל נוסבכר, בשנת 1918, בקלוז' שבטרנסילבניה, כיום הונגריה. ב-1939 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ אפיקים. ב-1942 התגייס לפלמ"ח.
ב-1943 התנדב לשליחות הצנחנים לאירופה הכבושה על ידי הגרמנים. לאחר שעבר אימונים והכשרה, ב-15.4.1944, צנח יחד עם פרץ גולדשטיין ושני אנשי צבא בריטים על אדמת יוגוסלביה. הגיע אל מפקדת הקורפוס הששי של הפרטיזנים בהרי פפוק. ב-19.6.1944 עבר יחד עם פרץ את נהר הדראווה והגיע להונגריה. מיום עוברם את הגבול עקבו אחריהם אנשי הריגול הנגדי ההונגרי. הם הגיעו כעבור יום לבודפשט, נפגשו עם ד"ר ישראל קסטנר מראשי ה"וועדה לעזרה והצלה" ואחר כך עם חברי תנועות הנוער החלוציות במחתרת. בעשרים ושבע ביוני נעצר על ידי הריגול הנגדי ההונגרי ואילו פרץ נעצר באחד ביולי.
הגרמנים דרשו מההונגרים להסגיר לידיהם את הצנחנים. הוא הובל אל בית הסוהר של הגסטפו ברחוב פה (Fo utca) ומשם הועברו לבית הסוהר המרכזי בשדרות מרגיט (Margit korut) בו היתה כלואה כבר גם חנה סנש. הוא נחקר ועונה, אולם לא גילה את סודותיו ואת מטרת שליחותו. עם התקרבות הצבא אל בירת הונגריה, הועבר יחד עם פרץ אל בית הסוהר בעיר קומארום (Komarom).

ב-8.12.1944 הוכנסו לקרון רכבת בדרכם לגרמניה. הוא הצליח לקפוץ מן הרכבת ולהגיע בחזרה לבודפשט, בה מצא מקלט אצל חברי המחתרת החלוצית. פרץ נלקח לגרמניה ונספה.

בשנת 1945 נימנה עם ראשי המוסד לעליה ב' ובשנת 1946 ארגן את ההפלגה של ספינת המעפילים "החייל העברי" מבלגיה. באותה תקופה גם כתב את סיפרו "רוח גדולה באה" אשר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
הוא פעל במסגרת "השרות האווירי" וקיבל על עצמו לגייס טייסים ולקנות מטוסים בדרום אפריקה. בסיוע אשתו פיליס, בת דרום אפריקה, הוא יזם הקמת חברת תעופה פיקטיבית אשר רכשה בראשית שנת 1948 מספר מטוסים והעבירה אותם ואת הטייסים המתנדבים מדרום אפריקה לארץ.

בחודש אוגוסט 1948 פנו אליו, הרמטכ"ל יעקב דורי וראש אג"ם יגאל ידין, בהצעה שייקח על עצמו להקים יחידת צנחנים. הוא ייסד והקים את התשתית ליחידת צנחנים במחנה אחוזה, שעל הר הכרמל בחיפה ואת המסגרת ליחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל. השתחרר מצה"ל בתאריך 27.4.1949 .
הצטרף למקימי קיבוץ "מעגן", והחל בפעילות ציבורית במסגרת מפא"י (היה מועמד המפלגה לכנסת הראשונה אך פרש מהרשימה לפני הבחירות). מאוחר יותר פנה לעסקים פרטיים בחברת אל-על.

נפטר בשנת 1978.