חנה אושרוב קונפינו

נולדה לעטרה ומאיר ז"ק ב 19.11.1925, בעיר קובנה, ליטא. בבית דיברו רק עברית והאווירה הייתה של מסורת, ציונות והשכלה. האב היה פעיל ציוני והשתתף בכמה קונגרסים. החלה ללמוד בבית ספר עברי בעיר. בשנת 1934 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בתל אביב. האב החל לעבוד בבנק. למדה תחילה בבית ספר לבנות "אחד העם" ולאחר מכן בגימנסיה "בלפור". הצטרפה לתנועת הנוער של ה"צופים" ולאחר מכן ל"הגנה". אהבה מוזיקה ולמדה לנגן על פסנתר שקנו לה הוריה. באמצע השמינית, בשנת 1942 החליטה לעזוב את הלימודים ולהתגייס לצבא הבריטי. הוריה, בכעסם, מכרו את הפסנתר האהוב עליה, אך מאומה לא עזר ובסופו של דבר הם השלימו עם החלטתה.

שירתה בצבא תחילה כנהגת משאיות כבדות ולאחר מכן כנהגת אמבולנס.

לאחר שחרורה מהצבא החליטה ללמוד בבית הספר לאחיות. בסיום הלימודים בירושלים חזרה הביתה לתל אביב, הכירה את יעקב אושרוב, שהיה אז סגן בהנדסה קרבית, והם נישאו ב 1949. לזוג נולדו 3 ילדים. בשנת 1956 ירדה בעקבות בעלה לאילת שם הוא סייע בהקמת נמל הנפט במקום. המשפחה נדדה משם בעקבות עבודת הבעל, תחילה לנתניה ולאחר מכן לתל אביב. בשנת 1967 התגרשה מבעלה יעקב. התחילה לעבוד במשרד השיכון והשר, ויקטור שם טוב, הכיר לה את יחזקאל קונפינו מקיבוץ חצור. היא הפכה לבת זוגתו ועברה בשנת 1978 לקיבוץ חצור. התחילה לעבוד ברצפת היצור של מפעל "אמן" ואח"כ בבקרת איכות.

נפטרה בקיבוץ חצור ב 13.10.2021.