בואינה גרפינקל

נולדה למרים ומשה צרפתי ב-15/11/1916 בסלוניקי,יוון. אחות לאח וארבע אחיות. אביה נפטר בהיותה בת 3. אחיה הבכור שהיה פעיל בקרן היסוד, שימש כראש המשפחה, שתמכה בפעילות הציונית בסלוניקי. בנות המשפחה זכו לחינוך בבתי הספר המקומיים, חלקן בבית הספר של כי"ח וחלקן בבית הספר האיטלקי. היא נשלחה ללימודים במרסיי, צרפת. שלטה בשפות: לאדינו, צרפתית ויוונית. בנעוריה השתתפה בנשפים של החברה הגבוהה בסלוניקי ובגיל 18 "הוכרה לחברה" (débutante) בנשף חגיגי.
לאחר כיבוש סלוניקי ע"י גרמניה באפריל 1941 חיי הקהילה היהודית השתנו מקצה לקצה. היא התנדבה לארגון עזרה יהודי בשם: "מתנות לאביונים" וחילקה מזון להמוני הרעבים בעיר. ביולי 1942 הגרמנים החלו לקחת גברים יהודים למחנות עבודה והמצב התדרדר עוד יותר. באמצעות איש קשר במחנות העבודה היא העבירה ידיעות לנשות הקהילה על מצב מכריהם הכלואים במחנות. בנוסף, היא נהגה להביא מזון ושתייה לשבויי מלחמה מבעלות הברית שהיו מועברים בצעדה מול בית המשפחה. יום אחד הבחינו בחייל בריטי פצוע שהחזיק מזוזה צמוד לחזהו, הבריחו אותו לביתן והחביאו אותו, על אף הסיכון שהיה כרוך בדבר. הן ניקו אותו וטיפלו בו כמיטב יכולתן, אך למרות מאמציהן הוא מת לבסוף מפצעיו והן ערכו לו בהיחבא טקס קבורה.
היא נהגה להתעמת עם מי שעמד ראש "המשטרה היהודית", שניצל את כוחו כדי להתאכזר לבני הקהילה. בין היתר הוא אילץ את חברתה הקרובה להתחתן עם אחיו כנגד רצונה, תוך איומים נגד משפחתה. פעם אחת הוא אף הכה אותה והכריח אותה לשתות כמות גדולה מהחלב שהיא חילקה לילדים יתומים, עד הקאה.
היא התארסה לבחור שהיה אסיר במחנות העבודה. הוא ברח מהמחנה כדי להתחתן עמה, אולם משנודע הדבר לראש המשטרה היהודית, הוא מסר לנאצים את מקום הימצאם של הזוג. הבחור נורה למוות בידי הגרמנים בבית הכנסת בו הזוג היה אמור להתחתן, מספר שעת לפני החתונה.
מאוחר יותר היא נעצרה ונשלחה למחנה מאסר ששכן ליד המפקדה המקומית של הצבא הגרמני. זמן קצר לאחר מעצרה פרטיזנים יוונים יזמו מבצע חילוץ נועז, במהלכו נכנס פרטיזן למחנה המאסר בתחפושת של קצין גרמני ושיחרר כמה מהאסירים, כולל אותה.
לאחר הברחתה היא נסעה בחשאי ברכבת הרחק מסלוניקי כדי שלא להיתפס בשנית, והגיעה לאזור צפון-מזרח תראקיה, שם הצטרפה לכוחות פרטיזנים ופעלה לאורך המלחמה ברחבי יוון וסביבה, במשימות שונות. אחד מתפקידיה היה להתחזות לטבחית במטבח באי כרתים ששירת את הצבא הגרמני. בעזרתה הפרטיזנים הצליחו לחטוף קצין בצבא הגרמני שנהג לסעוד בקביעות במטבח והוא הועבר לחקירה לצבא הבריטי. בין היתר עזרה להעביר משפחות יהודיות לפלשתינה, דרך טורקיה.
ביוני 1945 חזרה ליוון עם אונרר"א, עבדה בחלוקת מזון במחנה העקורים בסידֶרוֹקסטרו ובמקביל שימשה כפעילה בנתיב מילוט מחתרתי עבור ניצולים ופליטים שביקשו להגיע לפלשתינה. בהמשך חזרה לעיר מולדתה וגילתה כי סבתה, אחיה, אחותה הקטנה ורבים מקרובי משפחתה וחבריה נרצחו באושוויץ. רכוש משפחתה נלקח ע"י שכנים ומכרים והיא ספגה יחס עויין מצדם.
ב-1946 נישאה למקס גרפינקל, פעיל ציוני שהיה ממייסדי עין השופט ועבד איתה ביוון. מעט לאחר מכן עלתה ביחד אתו לארץ ישראל והזוג התיישב בעין השופט. היא התקשתה להסתגל לחיים בקיבוץ, שלא היו קלים עבור צעירה ספרדית מבחוץ. ב-1947 הזוג עבר למונטריאול שבקוויבק, קנדה.
היא נפטרה במונטריאול ב-1997 והותירה אחריה בן וארבעה נכדים.
בשנות ה-70 חיברה במונטריאול שני קובצי שירה בלאדינו ובהם מאות שירים. רובם (כ-400) עוסקים בתיאור החיים העשירים של יהודי סלוניקי לפני המלחמה, וחלקם (כ-90) עוסקים במאורעות המלחמה.
בשנת 2013 יצא לאור הספר An Ode to Salonika: The Ladino Verses of Bouena Sarfatty ובו גם תרגום לאנגלית של שיריה.
כיוון שקהילת יהודי סלוניקי הושמדה כמעט כליל בשואה, שירתה מהווה מקור ספרותי חשוב לחיי הקהילה לפני חורבנה.