יוסף עמית

נולד לפרידה ופרדריך ולקנוץ, ב 11.7.1922, בברלין, גרמניה. גדל בבית ציוני ולמד בבית-ספר יסודי, תחילה בתנאי שוויון ואחר-כך במשטר הדיכוי והבדלת התלמידים היהודים לשם השפלתם. בגיל 15 גמלה בו ההכרה כי עליו לעלות לארץ-ישראל. שהה כמה חודשים במחנה הכשרה של השומר הצעיר ובשנת 1938 עלה ארצה במסגרת עליית-הנוער. בהגיעו לארץ צורף לחברת הנוער בקיבוץ משמר העמק. למד במהרה את הלשון העברית, התערה בחיי הארץ ובחר לו את שם המשפחה עמית. בשנת 1940 היה בין חברי קבוצת "תומר" שעברה לקיבוץ איילון כגרעין להתיישבות. באותה שנה הצטרף ל"הגנה", סיים קורס מ"כים והיה מדריך.

הוא הצטרף למשטרת הישובים העבריים ושירת כנוטר בסביבת הקיבוץ.

בנובמבר 1945 עלה עם קבוצתו להתיישב בקיבוץ להבות הבשן. עבד בעבודות שונות ובעיקר בבניין וסיקול האדמה. התחתן עם פנינה ולאחר מותו נולדה בתו היחידה. לאחר פרוץ מלחמת השחרור מילא תפקידים של נשק וחבלן בחטיבת גולני.

ב - 19.3.1948 קיבלו אנשי להבות ידיעה מודיעינית על חוליה ערבית עוינת העתידה להיכנס לעמק החולה בקרבתם, והוראה מההגנה למלכד גשר שהיה בדרכה של אותה חוליה. אנשי הקיבוץ יצאו למלכד את הגשר, אך הידיעה המודיעינית התבררה כשגויה. למחרת היום יצאו האנשים על מנת לפרוק את המטענים. הוא לא יצא איתם לשטח, חיכה עם יתר החברים לבואם חזרה, כדי לקבל מהם את חומרי החבלה ולהחזיר אותם ל"סליק" שהרי הוא היה הנשק. אחד האנשים שחזר מהשטח זרק את תרמילו על הרצפה עם אנחת הקלה. יוסף שמע "קליק" מתוך התרמיל, הבין שרימון אחד לא היה נצור כהלכה וזרק את עצמו על התרמיל, שבריר שניה לפני הפיצוץ. כך נפגע הוא ועוד 6 מחבריו. הפצועים טופלו במקום ולאחר מכן פונו לבית החולים בטבריה . מכיוון שפציעתו הייתה קשה, לא שרד את הדרך ונפטר ב 21.3.1948. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בלהבות הבשן.