משה ברן

נולד ב-1920 בעיירה הורודוק שבפולין, כיום אוקראינה. בן בכור מבין ארבעה ילדים.
עם כיבוש עיר הולדתו בספטמבר 1939 בידי הגרמנים, הם החלו להתעלל בתושביה היהודים. לאחר 10 ימים הועברה העיר לשלטון הסובייטים במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולטוב. בתקופה זו נסגרו המוסדות היהודיים בעיר, וכ-1,500 פליטים יהודים הגיעו אליה משטחי הכיבוש הגרמני בפולין.
ב-29 ביוני 1941, במסגרת מבצע "ברברוסה", שבו הגרמנים לעיר. חודשים אחדים לאחר הפלישה הוכנסו היהודים לגטאות.
באביב 1942 נבחרו 30 גברים כשירים לפרויקטים שונים ונשלחו לעיירות שכנות. הוא נשלח לעבוד במסילות הברזל ואחיו נשלח למקום אחר. חודשים ספורים לאחר מכן, ביולי, חוסל הגטו שלהם, אך משפחתם ברחה והתאחדה מאוחר יותר במקום העבודה. מתוך הבנה שכאשר העבודה תושלם, הם יושמדו, הם החלו לתכנן התנגדות.
שניים מחבריו עבדו במחסן במיון רובים רוסיים שנתפסו. הם תכננו לגנוב חלקי אקדח ע"י עטיפתם בסמרטוטים והחבאתם במגרש גרוטאות סמוך. הוא הצליח להבריח חלקי נשק לתוך הגטו. בשלב מסוים, הוא הצליח להימלט באמצעות קשריו. אישה בגטו, שהכירה היטב את האזור ואת הפרטיזנים , הובילה אותו ואת חברו למחנה הפרטיזנים, בתנאי שיסייעו לשני ילדיה לברוח.
לאחר שבוע במחנה הגיעו למקום שני חיילים רוסים-יהודים, לסייע בארגון ההתנגדות. מכיוון שהוא הבריח נשק לגטו, הוא התקבל בברכה בקרב הפרטיזנים וקיבל שם של איכר מקומי שיסייע בבריחות נוספות. הוא הצליח לתכנן בהצלחה את בריחתם של אמו, אחיו ואחת מאחיותיו. יומיים לאחר הבריחה, הגטו חוסל ואביו ואחותו נרצחו.
הוא נשאר עם קבוצת הפרטיזנים עד 1944, סייע בפעילות המחתרתית ובהשמשת נשק שהוצנח ממטוסים רוסיים. כמו פרטיזנים רבים שלחמו בנאצים, גויס בסופו של דבר לצבא הסובייטי. בשל כישורי הנהלת החשבונות שלו, הוצב במשרד הגדוד המקומי כעוזר הגזבר.
עם תום המלחמה עשה את דרכו חזרה לרוסיה ומשם לפולין. הוא התחבר ל"בריחה", ובסופו של דבר הגיע לאוסטריה, שם פגש, באזור האמריקאי, את מלכה. בשנת 1948 היא עלתה לישראל, אך הוא היגר לארצות הברית. הם נישאו ב-1952 ברמת-גן והגרו לארה"ב. בהתחלה התיישבו בניו יורק, שם גידלו שתי בנות. ב-1992 עברו לפיטסבורג, פנסילבניה כדי להיות קרובים יותר לבתם - אבי. בתם השנייה, בלה, עלתה לארץ כנערה ומתגוררת בישראל.