דריוס פול בלוך דאסו

נולד בפריס ב- 13 לינואר 1882. בן למשפחה יהודית של רופא בשם אדולף בלוך ואמו נעמי אלטיני. היו לו 3 אחים כאשר הקטן ביותר היה מרסל. הוא החל לימודיו בטכניון הצרפתי (Ecole Politechnnique) המוסד האוניברסיטאי היוקרתי ביותר במדינה, הידוע בתנאי הקבלה המחמירים שלו. לאחר 4 שנות לימוד סיים במחזור שנת 1901, במסלול משולב לצוערי קצונה (המוסד שימש בעת ההיא, כאקדמיה לקצינים של צרפת), והתגייס בלוך לחיל התותחנים. בתחילת הקריירה הצבאית שלו, הוצב לסוללת תותחים נגררת סוסים. כקצין מצטיין, בעל יזמה ואנרגטי, נשלח סגן בלוך לביה"ס לפרשים בסמור (Saumur) אותו סיים בהצטיינות, ראשון במחזורו, ואף נשאר להדריך שם תוך התמחות בארטילריה נגררת-הסוסים במסגרת חיל הפרשים. פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, מצא את סרן (זה עתה קודם) בלוך כמדריך בביה"ס לתותחנים בפונטיינבלו. עם הגיוס הכללי, קיבל פיקוד על סוללת תותחי-שדה 75 מ"מ ומהר מאד קיבל פיקוד על צוות-קרב בן 3 סוללות. לאור הצטיינותו בשדה הקרב הוענק לו עיטור "לגיון הכבוד".בשנת 1916, בדרגת רס"ן, הצטרף לצוות של גנרל אטיין אבי חיל השריון הצרפתי בהקמה של חיל השריון. והתמנה לאחד ממפקדי גדודי הטנקים הראשונים בצבא הצרפתי. וכמפקד גדוד הטנקים מסוג "רנו FT17" השתתף במתקפה בבוקרו של ה- 18 ביולי, במערכת מארן ה-2, במתקפה זו שחרר גדודו כמה ערים צרפתיות. לאחר המלחמה נשלח לביה"ס הגבוה למלחמה, אותו סיים בהצטיינות. במקביל שימש כמפקד האגד הארטילרי של העיר רואן. בשנת 1924 הוא זכה, מהאקדמיה הצרפתית למדעים, לפרס הנרי דה פרוויל, על חיבור שהווה פריצת דרך בנושא בליסטיקה אווירית. בשנת 1931 נבחר להקים את "הקבינט הטכני" במטכ"ל.האחראי למדיניות החימוש וההצטיידות של הצבא הצרפתי בתפקידו זה שרת עד שנת 1934. בשנת 1933 נהיה לגנרל הצעיר ביותר בצבא צרפת, בריגדיר-גנרל והוא בן 51. בשנת 1934 מונה לסגן קצין תותחנים ראשי. בחודש ינואר 1935 התמנה לסגן הרמטכ"ל של ויגאן ובמרץ 1936 קודם לדרגת גנרל-דיביזיה. בשנת 1938, כשנה לפני פרוץ המלחמה, קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה- 5 בדרגת לוטננט-גנרל (3 כוכבים).

כאשר הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה בספטמבר 1939, השתתף הקורפוס של בלוך ב"מתקפת הסאר", במסגרתה כבש הצבא הצרפתי כ- 12 נקודות ישוב בתוך גרמניה והגיע עד לרצועת ההגנה הגרמנית העיקרית "קו זיגפריד". בינואר 1940 הוא התמנה למפקד הגנת הנ"מ של כל צרפת וכיהן בתפקיד זה עד לסיום המערכה על צרפת והכניעה לגרמנים. באופן רשמי המשיך בתפקידו בצבא הצרפתי של וישי עד 1942, שנה בה הודיע על פרישתו מהצבא והצטרף למחתרת, בה מילא תפקידים בכירים עד 1944 ונשא את הכינוי "דאסו", שהפך אח"כ לשם המשפחה שלו ושל אחיו. עם שחרור פריז נתמנה למושל העיר. בשנים 1948-1945 התמנה למפקח הכללי של ארטילריית הנ"מ ובמקביל שימש נשיא הועדה לתאום מדעי של ההגנה הלאומית. ב-1948 פרש מהשירות. היה חבר במועצת המנהלים של הבנק המסחרי של פריס וחבר האקדמיה למדעים ב-1953. היה גם תקופה ארוכה יו"ר ליגיון הכבוד. אחיו של מרסל, שהתפרסם אח"כ כאחד מבכירי התעשייה האוירית בצרפת וכמנהלם של מפעלי דאסו המפורסמים, שמכרו לישראל את מטוסי המיראז'. נפטר ב-1969.