יצחק בן אפרים

יצחק בן-אפרים (מנו) נולד בפיאטרה-ניאמץ שברומניה ובגיל ארבע עבר עם משפחתו לבוקרשט, שם למד בתיכון והיה פעיל וחבר בהנהגה הראשית של "השומר הצעיר". ב-1935 עלה לארץ והיה ממייסדי קיבוץ שמיר.

ב-1944 התנדב לצבא הבריטי ואחרי הכשרה קצרה בבסיס רמת דוד הוצנח ברומניה, ב-4 ביוני, יחד עם שייקה דן. הוטל עליהם לסייע בחילוץ צוותי אוויר של בעלות הברית, ובמקביל - להציל יהודים ולארגנם להגנה ולעלייה לארץ, באמצעות "המוסד לעלייה ב'". בין הבודדים שעמדו בשתי המשימות. בהגיעם לבוקרשט קיבלו השניים את הפיקוד על הקהילה היהודית, כשמנו ארגן את ההגנה העצמית בעיר שהיתה עדיין בשליטה גרמנית. בין השאר טיפל בשליחת אוניות מעפילים דרך נמל קונסטנצה שבים השחור, וב-2 באוגוסט 1944 דאג בחשאי להעלות את הוריו (שלא ידעו כלל שהוא נמצא ברומניה) על האוניה "מפקורה". יומיים אחר כך טובעה הספינה, כנראה על ידי צוללת גרמנית. עם תום המלחמה חזר לארץ, אך במהרה יצא שוב עם שייקה דן לרומניה, לשקם את התנועה הציונית.

ב-1948 חזר לארץ. היה גזבר הקיבוץ וגזבר המועצה האזורית גליל עליון. בגיל 43 יצא ללמוד הנדסת ייצור בטכניון. את הדוקטורט עשה באוניברסיטת ניו יורק. היה בצוות ההקמה של המכון הטכנולוגי בחולון ואחר כך פרופסור במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון.