אליעזר לידובסקי

יליד ז'טל, פולין, 1908. מסגר במקצועו, בעל משפחה וחבר במפלגת "צעירי ציון". בספטמבר 1939, כאשר נכבשה העיר על ידי הרוסים, הוא נעצר בשל כך על ידי המשטרה החשאית הסובייטית (N.K.V.D.) וישב בכלא במשך שנה ושמונה חודשים. לאחר שחרורו מהכלא חזר לעבוד כמסגֵר.

כשנכנסו הגרמנים לברנוביץ', ברח מזרחה עם הכוחות הרוסייים, לאחר ארבעה ימים, נתפס על ידי הגרמנים באזור מינסק ונכלא במחנה שבויים. הוא הצליח לברוח, ולהגיע לגטו ברנוביץ', שם פגש את אשתו וילדיו. 

אחר הטבח ביהודי העיר, הוא יזם את הקמת ארגון מחתרת ועמד בראשו ולאחר מכן בראש המחתרת המאוחדת של ברנוביץ. לאחר שנכשל ניסיון ההתקוממות בגטו, הצטרף לפרטיזנים ביערות והשתתף בקרבות רבים, יחד עם אחיו, אברהם.

לאחר חבירה לצבא האדום, הצטרף עם פלוגתו והיה בין משחררי רובנה, בירת ווהלין.

לאחר שנחשף לטבח שבוצע ביהודי רובנה, החל בפעילות בקרב היהודים, לסלול את הדרך לעלייה לארץ ישראל. דירתו של  ברחוב קלינין 30 ברובנה, הפכה למרכז קהילתי, כתובת לכל יהודי שחזר לעיר. המקום נקרא "קולחוז" וחבריו גאלו ופדו כשישים ילדים יהודים יתומים. הם התאחדו עם חברי המחתרת מווילנה ששהו בלובלין. שם הוקמו ארגון הפח"ח (פרטיזנים, חיילים, חלוצים) ותנועת "הבריחה". הוא היה מפעילי "הבריחה". בד בבד הוא היה חלק מארגון "הנוקמים", בראשות אבא קובנר. במאי 1947 יצא על האנייה "התקווה" בדרכו לארץ ישראל. האנייה נתפסה על ידי הבריטים, והוא הוגלה לקפריסין. בפברואר 1948 הגיע לארץ ישראל.