משה רפאל

נולד בשנת תרפ"ז (1927) ביוון, בן אסתר וחיים. גדל והתחנך בעיר הולדתו, למד בבית ספר עממי.
בני משפחתו היו בין המשולחים למחנות בפולין, שם נרצחו. רק הוא שרד מכל המשפחה, לאחר שברח והצטרף לפרטיזנים שלחמו בנאצים.
ב-2 ביוני 1946 עלה כמעפיל באונייה "חביבה רייק". האונייה יצאה מכף קאטו סואניון ביוון כשעל סיפונה 343 מעפילים, וכעבור שלושה ימים צורפו אליהם עוד כ-120 מעפילים מהאונייה "רפי". ב-7 ביוני התגלתה האונייה על ידי הבריטים שגררו אותה לחיפה, וכל מעפיליה הובאו למעצר בעתלית.
כעבור כמה שבועות שוחרר והתיישב בתל אביב. הצטרף משה לאצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי) והשתתף בפעולות המחתרת נגד הבריטים והערבים. בין היתר היה שותף לתקיפת ערבים ביהודיה בפברואר 1948.
עם הקמת צה"ל ופירוק האצ"ל צורף לגדוד 52 בחטיבת "גבעתי", חטיבה 5. מאז השתתף בלחימת החטיבה במלחמת העצמאות, בעיקר באזור הדרום. בתום מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב (אוקטובר 1948) נותרה חטיבה מצרית מכותרת ב"כיס פלוג'ה" (אזור קריית גת, מערבה ומזרחה). כוחות "גבעתי" ביצעו שורת פעולות להידוק הכיתור על הכוח המצרי, וביניהן ניסיון לכבוש משלטים שחלשו על "דרך בורמה המצרית" - דרך שסללו המצרים מפלוג'ה מערבה לעיראק סואידן (כיום מצומת פלוגות למצודת יואב) ואשר שירתה את כוחותיהם הלכודים אחרי שישראל שלטה על הדרך הראשית.
בהתקפה על אחד המשלטים הללו, משלט 7 (משטרת נגבה), נפל משה ביום א' בחשוון תש"ט (3.11.1948).
בן עשרים ואחת היה בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג