שמשון וילנר

בן לאה וצבי. נולד בא' בתשרי תרע"ט (7.9.1918) בסנדישוב שבגאליציה למשפחה שומרת-מסורת. למד תחילה בחדר, אחר-כך בבית-ספר יסודי ממשלתי ואחרי סיומו נשלח לישיבה בקרקוב.
בשנת 1934 עלה יוסף, אחיו הבכור, לארץ-ישראל. שמשון הנער השתוקק לצאת בעקבותיו אבל לכך התנגדו ההורים ונאלצו להסכים רק לאחר שהרעיב את עצמו עד כדי חשש לחייו. בעזרת אחיו יוסף עלה לארץ לאחר שקיבל בשבילו רשיון-עליה כתלמיד מן המנין בישיבה בפתח תקווה. לאחר שישה חודשי לימוד בישיבה התחיל לעבוד כנער בבית אריזה באחד הפרדסים ובעקבות אחיו הצטרף להסתדרות העובדים הלאומית.
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לפלוגת התובלה העברית 462 שבצבא הבריטי וב-1.5.1943 היה באנייה "ארינפורה" שהוטבעה על ידי מטוסים גרמניים בדרכה מאלכסנדריה של מצרים למאלטה. הוא קפץ למים ולאחר שש שעות היאבקות בגלי הים נאסף על-ידי צוללת יוונית והגיע בשלום למצרים. בחופשה שקיבל זמן קצר אחר אסון הטביעה הוצע על ידי אחיו, מפעילי מחתרת לח"י, לסייע למחתרת על ידי חלוקת כרוזים בקרב החיילים היהודיים במצרים ורכישת נשק. הוא מילא את המשימות הללו במסירות רבה.
לאחר שחרורו מן הצבא בשנת 1946 התגייס מיד ללח"י וב-17 ביוני אותה שנה כבר היה ממשתתפי ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבות ומפרץ חיפה. בפעולה זו נהרגו 11 לוחמים ו18- נאסרו, ושמשון היה ביניהם. כל ה18- נדונו למוות אך מפקד הצבא החליף את פסק הדין במאסר עולם. בי"ד באייר תש"ז (4.5.1947) היה בין האסירים הבורחים בשעת פריצת כלא עכו על ידי האצ"ל ובשעת הבריחה נפצע פצעי מוות בידי חיילים בריטיים. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בשבי ציון, צפונית לעכו.