חנה רוזה דרוקר

ילידת רוטרדם 1916, שעברה עם משפחתה בגיל צעיר להילוורסום, הסמוכה לאמסטרדם. בת יחידה לאביה גבאי הקהילה, אברהם ואן דאם, ולאמה, הגיורת נל, היא עמדה לסיים את לימודי הרפואה שלה כשהטילו הנאצים גזרות על היהודים. בהיעדר המסמכים, הצליחה לדרוש ולקבל מעמד של מישלינגה (בת תערובת).

ב-1943, כשהחלו היהודים "לצלול" אל תוך האוכלוסייה ההולנדית כדי להימנע מגירוש למחנות, נחלצה להעביר ילדים יהודים למשפחות נוצריות. היא נשלחה לאושוויץ שם עבדה כרופאה, מאושוויץ נשלחה למחנות קאופרינג, לא רחוק מדכאו, משם עברה למחנה מולהוף.

אחרי השחרור היא הגיעה לבית הוריה ששרדו, השלימה את לימודי הרפואה, פעלה להחזרת ילדים יהודים. היא התחתנה עם ד"ר מאיר דרוקר, והשניים, עם ילדיהם אברהם ומיכה, עלו לארץ ב-1953. היתה רופאה בנצר סירני ובמעברת באר יעקב. ב-1957 עברה המשפחה לירושלים, והיא היתה לרופאת משפחה בקטמונים.

במלחמת יום הכיפורים התנדבה להצטרף לחוליית קצין העיר שהודיעה למשפחות על נפילת יקיריהן. במלחמה זאת, נפל בנה מיכה, בקרבות שמעבר לתעלת סואץ, כקצין שריון בחטיבה 421 .