משה ימר

נולד בברלין שבגרמניה. בסיום לימודיו התיכוניים הוא למד פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת וינה, אותם סיים בארץ ישראל לאחר עלייתו בשנת 1935. בשנת 1942 הוא סיים את לימודי הדוקטורט בתחום הפיזיקה הניסויית והיה הראשון בכך במסגרת האוניברסיטה העברית.
במלחמת העולם השנייה הוא שירת בצבא הבריטי במצרים, צפון אפריקה ואיטליה.
בשובו אחרי המלחמה התגייס לשירות הידיעות של ההגנה (ש"י). בתש"ח השתתף בהגנת ירושלים, ואף נפצע מהפגזה ירדנית.
לאחר מכן שהה בארצות הברית והיה חבר סגל באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת אוקלהומה ובאוניברסיטת בוסטון. היה בין החוקרים המקורבים אל אלברט איינשטיין. לספרו "מושגי החלל" כתב איינשטיין הקדמה. ספריו בתחום הפילוסופיה של הפיזיקה זכו להכרה בינלאומית ותורגמו לשפות רבות. בשנת 1955 הצטרף לאוניברסיטת בר-אילן, ייסד בה את המחלקה לפיזיקה ועמד בראשה בשנותיה הראשונות. באמצע שנת 1962 נבחר לרקטור הראשון של האוניברסיטה, תפקיד בו כיהן עד שנת 1964. באוקטובר 1966 נבחר לכהן כרקטור ונשיא האוניברסיטה. נמנה עם מייסדי המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. כיהן כחבר המועצה להשכלה גבוהה, נשיא האיגוד לקידום המדע בישראל וחבר בוועד ההדרכה של הוועדה לאנרגיה אטומית.
היה נשוי לרחל לבית רקובר.
עבודותיו זיכו אותו בשנת 1960 בפרס האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, בפרס ישראל להיסטוריה של המדע לשנת 1984, בפרס א.מ.ת (2003), ובפרס אברהם פיס (2007). בשנת 1963 נבחר לחבר האקדמיה המדעית הצרפתית לפילוסופיה של המדע.
נפטר בשנת 2010