חנוך ברטוב

נולד ב-ג' באלול ה'תרפ"ו, 13 באוגוסט 1926 למרים ושמחה שעלו ארצה מפולין בשנת 1925. גדל ולמד בפתח תקווה בבית ספר דתי ובגימנסיה על שם "אחד העם".

בשנת ב-1943 התנדב לצבא הבריטי ושרת ב"באפס", שהיה לימים חלק מרג'ימנט פלשתינה ומאוחר יותר היה לגדוד השלישי של הבריגדה היהודית - החטיבה היהודית הלוחמת (החי"ל). באפריל 1945 השתתף בכוח שתקף את מוצב "אלפונסינה" של הצבא הגרמני, השתתף בפטרול אלים נגד מוצב גרמני ולקיחת שבויים מדיביזיית "ייגר" גרמנית. לאחר תום הקרבות עבר עם הבריגדה לארצות השפלה. בראשית 1946 קיבל חופשה מטעמים משפחתיים והמשיך לשרת במחנה השחרורים ברחובות.

לאחר שיחרורו מהצבא למד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה ותולדות עם ישראל. השתתף במלחמת העצמאות, מדצמבר 1947 עד אפריל 1949,  בלחימה בירושלים, כמפקד צוות מקלעים כבדים במסייעת של גדוד בית חורון של חטיבת עציוני. השתתף ונפצע בקרב בארמון הנציב. 

לאחר המלחמה כשסיים את לימודיו, התיישב בקיבוץ עין החורש ועסק בהוראה ובחקלאות. בשנת 1956 עבר לתל אביב והחל לעסוק בעיתונאות ופרסם רומנים וסיפורים רבים. הוא זוכה פרס עגנון לספרות, פרס ראש הממשלה ליצירה, וחתן פרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים לשנת ה'תש"ע (2010). 

נפטר בשנת 2006 בתל-אביב.