אריה דבורין

נולד באודסה שבאוקראינה ב-1917, בן שני לחנה ופנחס, ועלה לארץ ישראל ב-1919 באונייה "רוסלאן" עם אחיו והוריו. כילד מצא את אהבתו לענף הכדורגל, בגיל העשרה, הצטרף למכבי תל אביב והיה חלק מקבוצת הנוער של המועדון. בגיל 17 עזב, והיה ממקימי בית"ר תל אביב, והיה גורם מכריע בהפיכת בית"ר לקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי.
ב-1938 התגייס לשורות המשטרה הבריטית ושירת בה משך שנתיים ימים.
ב-1940 התנדב לצבא הבריטי שלחם בנאצים והיה הכדורגלן הפופולרי ביותר בשורות הבריגדה היהודית. חמש שנים לבש את מדי הצבא הבריטי. בעת שירותו בצבא הבריטי ניסו מפקדיו האנגלים לשדלו לשחק בליגה בארצם, אבל הוא סרב, בהסבירו שהוא נאמן לקבוצה הבית"רית, שהייתה כה יקרה ללבו.
בגיל 26 נישא לשולמית גולדשטיין וגר עמה בתל אביב. עם הקמת המדינה ולאחר שיחרורו מהצבא הצטרף לתנועת החרות. היה דמות ידועה בתל אביב-יפו, והוכתר ליקיר העיר בזכות תרומתו הרבה לפיתוח הספורט והחינוך במועדונים ובקבוצות השונות. שימש כקפטן בית"ר תל אביב בשנות ה-40. לבש את מדי נבחרת ישראל. כמאמן, הפנה את עיקר תשומת לבו לפיתוח מחלקות הנוער בארץ. היה נשיא איגוד מאמני הכדורגל בישראל עד יומו האחרון. נפטר בשנת 2000.