אילקס בלר

נולד בשנת 1914 בעיירה גרודז'יסק (Grodzisko) שבדרום פולין. למד ב"חדר", ולאחר מכן בבית ספר עממי פולני. בהיותו בן 14 יצא לעיר פשמישל שבדרום-מזרח פולין, ובה למד בגימנסיה עברית. בשנת 1926, בהיותו נער בן 12, עבר להתגורר אצל קרובי משפחתו בעיר אנטוורפן בבלגיה. בבלגיה עבד בלר כמלטש יהלומים. כשפרץ השפל הגדול בשנת 1929 ורבים מצאו את עצמם מחוסרי עבודה, נאלץ לעבוד למחייתו בעבודות שונות; בבית חרושת לזכוכית, במפעל פלדה ובמכרה פחם. בשנת 1934 הגיע לפריז ומאז, לסירוגין עד סוף ימיו, חי בצרפת.

עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, בשנת 1936, התנדב לבריגדות הבינלאומיות, שלחמו לצד הרפובליקנים נגד הפשיסטים. נפצע בקרב ובשנת 1937 חזר לפריז ומצא פרנסתו מעיסוק במקצוע הפרוונות.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 התנדב לצבא הצרפתי. עם פלישת הגרמנים לצרפת ולארצות השפלה במאי 1940 נלחם בחזית הסום ונפצע קשה בקרב. על חלקו במערכה זכה לאותות הצטיינות.

לאחר כניעת צרפת והחתימה על הסכם שביתת הנשק ב-22 ביוני 1940 הוא עבר לעיר קרקסון בדרום צרפת, בה התגורר עם אשתו ועסק בפרוונות. בנובמבר 1942, כאשר השתלטו הגרמנים על החלק הבלתי כבוש של צרפת, הצליח לברוח לשווייץ, שם נכלא במחנה עבודה.

ב-1944, לאחר שחרור פריז, חזר לעיר ופתח בה עסק של פרוונות, בו עבד עד לפרישתו בשנת 1970. היה פעיל ב-UEVACJ ("איגוד המתנדבים והלוחמים היהודים"). כיהן כנשיא האיגוד בין השנים 1986–2004, ולאחריהן כיהן כנשיא כבוד של האיגוד עד למותו.‏‏

נפטר בשנת 2005 והוא בן 91 שנים.