יעקב אלמגור

נולד כבנם הבכור של לידיה הירשוביץ ודוד ברנשטיין, בנובמבר 1921, רחובות. ההורים היו ממייסדי המושבה. בשנת 1939, בסיום לימודיו בגימנסיה הרצליה, התגייס לארגון "ההגנה". ביוני 1941, התגייס לצבא הבריטי. שירת בפלוגת הרובאים 12,של הבאפס, לימים פלוגה בגדוד השני של הרג'ימנט הארץ ישראלי. עם הקמת הבריגדה היהודית, בספטמבר 1944 הפך להיות עם הגדוד השני שלה. לאחר שירות במדבר המערבי, הועברה הבריגדה לאיטליה, ולאחר אימון מבצעי בפיוג'י נכנסה לפעילות מבצעית לאורך נהר סניו והשתתפה בלחימה בגזרתה.

לאחר תום הקרבות באיטליה, עת נהג זחלילית נושאת ברן, התהפך באלפים האוסטריים, נפגע קשה בראשו, עם שמונה שברים בגולגולת. הוא טופל בידי צוות רופאים מיומן, ביניהם רופאים שבויים גרמנים, בבית חולים אוסטרי. לאחר ארבעה חודשים חזר לאיתנו, והחלים. בשובו ארצה ב-1946 לאחר שירות של 5 שנים, מהן 3 שנים ו-13 ימים מחוץ לפלשתינה, שוחרר מהצבא הבריטי.

את רעייתו יעל פגש בתקופת שירותו בקריית בנימין כמפעיל מיסוך עשן מעל בתי הזיקוק במפרץ חיפה לקראת מתקפה אווירית צפויה. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי נישאו ובהמשך נולדו בניהם, גיורא ועמיר. הוא התגייס לצה"ל עם הקמתו ושירת כרס"פ וכמדריך להביורים. לאחר שסייע לדודו בן ציון הירשוביץ (הראל) בהקמת בית החולים "אלישע" בחיפה, שימש כמנהל בית החולים, מפתיחתו, במשך 41 שנים.

במשך השנים שלאחר השירות הצבאי נהג לטוס עם חבריו לבריגדה לכנס השנתי ברימיני שבאיטליה והיה שותף בעריכת הספר "הגדוד שאין שני לו" על קורות הגדוד השני. הקשר בינו לבין חבריו לבריגדה, בעיקר בגדוד השני, היה עמוק וחם במהלך כל השנים.

נפטר ב-10.4.2004. נקבר בחלקת חברי ארגון "ההגנה" בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.