דב בר שמר

נולד בפולין בשנת 1913. עלה לישראל בשנת 1934 והצטרף לשורות אירגון ה"הגנה". במסגרתו עסק בפעולות רכש, בעיקר של רכב תובלתי. ממתנדבי הישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, התגייס ב- 14/3/41 מספר אישי 15963/ Pal.

שירת בפלוגת תובלה 462. הוא היה קצין בפלוגה, אשר שירתה בקרבות המדבר המערבי ולאחריה. בהמשך, שרד את אסון טביעת "ארינפורה", בו איבדה הפלוגה 139 מחייליה. לאחר התאוששות הפלוגה, נשלחה שוב לחזית איטליה ושירתה עם כוחות התובלה, שסייעו ללחימת הקורפוס העשירי.

ביולי 1944 היה למפקד הפלוגה. באוגוסט 1944 התקדם עם הפלוגה מסאלרנו לסביבת רומא ובתחילת 1945, צפונה, לאזור פירנצה-ליבורנו. בנוסף לחובותיה הצבאיות, השתתפו לוחמי הפלוגה באיתור יהודים והגשת סיוע להם, בין פעולותיה היתה הכשרת מאג'נטה הסמוכה לעיר מילאנו, בה קלטו את ניצולי השואה והכשירו אותם לקראת עליה לארץ ישראל.

בעקבות המתקפה האחרונה באפריל 1945 קודמה לבולוניה, ופעלה שם במסגרת טור ההובלה ה- 13. באוקטובר 1945 הפליג עם הפלוגה למצרים ושם פורקה.

לאור ניסיונו המבצעי, במהלך מלחמת העצמאות שירת בחזית ירושלים, והופקד על ארגון ותחזוקת השיירות לירושלים. באחת השיירות שליווה, בעת התקלויות בקסטל, נפצע.

לאחר מלחמת העצמאות, שימש כמפקד "חיל הטכנאים" ובמסגרת התפקיד הכשיר חיילים למקצועות הטכניים אשר יוכלו לשמש אותם גם בחייהם האזרחיים. בשנת 1951- מונה למפקד חיל החימוש בדרגת סגן אלוף. בשנת 1952 הועלה לדרגת אלוף משנה וסיים את שירותו בצה"ל.

נפטר בשנת 1975.