חיים פייגלמן

עם פרוץ המלחמה בבלארוס בשנת 1941 נתפס חיים בעת שניסה לברוח ממינסק, והועבר למחנה ריכוז דרוזדי.
מדרזדי הועבר לבית הסוהר בעיר מינסק ומאוחר יותר לגטו מינסק.
בגטו מינסק התקבל לעבודה בבית החולים בגטו, שם הכיר את הרש סמולר, ויחדיו הקימו השניים את המחתרת בגטו באוגוסט 1941.
כשנודע לגרמנים על המחתרת בבית החולים, הם רצחו את כל החולים והרופאים.
באוגוסט 1942 נערכה אקציה שלישית בגטו מינסק, שבה נרצחו כ-20 אלף יהודים במשאיות גז.
ב-28 ביוני 1943 ברח פייגלמן ליערות בסביבה והצטרף לפרטיזנים. הוא מונה ע"י מפקד הגדוד, שלום (סמיון) זורין, לקומיסר הגדוד היהודי 106, שמנה כאלף לוחמים, ובתפקיד זה כיהן עד לשחרור האיזור ע"י הצבא האדום ביולי 1944. היחידה בראשותו השתתפה במספר רב של פעילויות מחתרתיות, כגון פיצוץ של מסילות ברזל.
ביולי 1944 פורק הגדוד ופייגלמן שעוטר באותות מלחמה השתחרר.
הוא המשיך בחייו ועסק בתפקידים שונים עד פרישתו לגמלאות באפריל 1977.
פייגלמן נותר נכה ויש לו בן, בת ונכדים.
ב-29 ביולי 1991 הוא עלה לישראל יחד עם בתו ומשפחתה.