יוסף מילר

נולד ב-18/10/1920 בצכוסלובקיה למשפחה עם חמישה בנים. אביו, נכה מלחמה ממלחמת העולם הראשונה, החליט בשנת 1924 לעבור לקפושוואר שבדרום הונגריה. למד בבית ספר יסודי. בשנת 1939 גויס  במוהאץ' לפלוגת עבודה בצבא ההונגרי. הם עסקו בתיקון כבישים, חפירת תעלות והנחת פסי רכבת. באביב 1942 הועברה היחידה לחזית המזרחית בדון, ועסקה בפינוי שדות מוקשים, חפירת תעלות, קבורת אזרחים שנרצחו וכו'. העבודה המתישה, תת התזונה, המכות התכופות והרצח הגלוי הביאו ל-120 נפגעים (מחצית מכוחה!) ביחידה עד סוף 1942. רק 8 מתוך 240 חבריה המקוריים שרדו את המלחמה. רופא הונגרי צעיר ששמו מור, העסיק אותו כעוזר צוות בבית החולים השדה אוזרקי וזה הציל את חייו. |בעזרת אחד השומרים הצליח להימלט לידי הרוסים, עבד בצוות אמבולנס. בבית החולים שמע לראשונה את השפה הצ'כית. חטיבה צ'כוסלובקית הוקמה בנובוצ'אפיורסק. הוא צורף לפלוגת המרגמות בפיקודו של פרנטישק בדז'יץ'. בהתחלה הוא התקשה מאוד עם הצ'כית שלו. הוא השתתף בקרבות במאכנובצה, דוקלה וליפטובסקי מיקולאש, שם נפצע. ההלם מפציעתו שיתק אותו. הוא נלקח לבית החולים בפופרד שם טופל במשך שישה שבועות. לאחר מערכת יחסים קצרה, הוא נישא לאשת צבא יהודייה. בסוף המלחמה הגיע לברנו.

לאחר המלחמה נודע לו כי שני הוריו ואחיו נרצחו באושוויץ. הוא נשלח למילוביצה לקורס בן תשעה חודשים באקדמיה הצבאית. שם גם שכלל את השפה הצ'כית שלו ואת ידיעותיו על ההיסטוריה הצ'כית. הוא המשיך את שירותו בצבא הצ'כוסלובקי - תחילה כמפקד פלוגת מרגמות בצ'סקה ליפה ומאוחר יותר ברומבורקו כסגן מפקד חיל המצב המקומי.

באוקטובר 1948 עזב  את הצבא הצ'כוסלובקי כדי להצטרף לבריגדה הצ'כית שיועדה לסייע במאבק לעצמאות ישראל. הוא עלה ארצה בשנותיו הראשונות התפרנס מסחיבת שקי מלט באתרי בנייה ושטיפת מכוניות. במלחמת סיני בשנת 1956, שירת במחלקת ארטילריה בבקעת הירדן, שם התגלו כישוריו והפך להיות קצין תותחנים במילואים. מתגורר עם אשתו רבקה בקרית חיים ליד חיפה.